${m.global.stripData.hideElement}

 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה | מיישרים קו

לא קל להיות "היסטוריון חדש" ערבי, במיוחד כזה שטוען שראשי הקומוניסטים הערבים בארץ ישראל תמכו בהקמת המדינה ב-1948

תגובות

ההיסטוריון עאדל מנאע הוא חוקר בכיר במכון "ואן ליר" בירושלים; הוא חיבר ספרים על השלטון העותמאני בארץ ישראל ובימים אלה הוא כותב ספר על "האופסימיסטים" - ערביי ישראל בשנים הראשונות לקיומה של המדינה. לפני כשלושה שבועות הרצה על עבודתו בנוגע לנכבה בגליל, במכון "מדא אל-כרמל" שבחיפה. בין הנוכחים היו גם כמה עיתונאים ומאז ד"ר מנאע מתקשה להירדם בלילות, כך אמר השבוע. כי התקשורת הקומוניסטית הערבית עושה לו מה שהתקשורת הציונית עשתה לפני עשרים שנה ל"היסטוריונים החדשים" בישראל. במקרה הטוב מאשימים את מנאע בפברוק ממצאיו; יש המאשימים אותו בבגידה.

התיעוד שאיתר מנאע, לרבות זיכרונות מוקלטים, מצביע על כך שכמה מראשי הקומוניסטים הערבים תמכו בהקמת מדינת ישראל ואחד מהם, אמיל חביבי, אף היה שותף למגעים שהביאו לאספקת הנשק מצ'כוסלובקיה, שסייע לצה"ל במלחמת העצמאות.

המפלגה הקומוניסטית הישראלית מציינת בימים אלה 90 שנים להקמתה. סיפורה מרתק, כולו אידיאולוגיה ואגו, ולא נחקר דיו. בין פילוג לפילוג ואיחוד ופילוג מחדש, התמודדה המפלגה עם הגדרת היחסים בין חבריה היהודים והערבים. אחת התפניות הדרמטיות אירעה כשבניגוד לכל הציפיות החליטה ברית המועצות לתמוך בהקמת ישראל. המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל (פק"פ) מיהרה לאמץ את הקו החדש. שמואל מיקוניס, אחר כך חבר כנסת, נסע לפראג והאיץ בצ'כים לספק לצה"ל נשק שנדרש לו.

רבים מהקומוניסטים הערבים פעלו בגוף שנקרא "הליגה לשחרור לאומי". אנשי הארגון הזה התקשו להכריע בין המופתי לבין סטלין, אך רבים מהם הצטרפו למפלגה הקומוניסטית הישראלית ותמכו במדינת ישראל. אמיל חביבי, לימים חבר הכנסת, סופר וחתן פרס ישראל, הצטרף אל מיקוניס בנסיעתו לפראג. הוא טען תמיד שלא ידע אז על מאמציו של האחרון להחיש את אספקת הנשק לצה"ל, אך מנאע מתקשה להאמין בכך.

מנאע גם מצטט כרוזים שהפיצו פעילים קומוניסטים בין חיילי מצרים, ירדן "וצבא ההצלה", שתקפו את ישראל החל במאי 1948, ובהם קראו להם להניח את נשקם ולחזור הביתה. יש לו מידע על ערבים שהתנדבו לשרת בצה"ל והוא טוען שאחת הסיבות לכך שהצבא לא גירש את תושבי נצרת וסביבתה, היא הקשר הטוב בין הקומוניסטים לשלטונות. בתוך כך, הוא מצטט מסמך מודיעיני השמור בארכיון הציוני ובו הערכה שאין לראות ב"ליגה לשחרור לאומי" סיכון צבאי: "אויבינו הם אויביהם", נאמר שם בין היתר.

מטבע הדברים, אנשי חד"ש משתוללים. מנאע מוצא עצמו במרכזם של מאמרי שטנה ומרבים להשמיצו גם באינטרנט. זה מטריד אותו, בעיקר מפני שמבקריו מסלפים את דבריו. אחד המבקרים החריפים הוא הח"כ לשעבר עיסאם מחול. מחול, קומוניסט גאה, אומר שמנאע "משרת את האינטרסים של האימפריאליזם, הציונות והריאקציה הערבית", ומתנגד לפתרון שתי המדינות. בכך הוא מתכוון לומר שמנאע משרת את האינטרסים של המפלגה הערבית היריבה, בל"ד (מנאע טוען שהוא דווקא תומך בפתרון שתי המדינות).

לגופו של עניין טוען מחול, שאין יסוד להאשים את הקומוניסטים בבגידה לאומית (מנאע אינו טוען זאת). תושבי נצרת והכפרים שבסביבתה נשארו בבתיהם מפני שהקומוניסטים אמרו להם להחזיק מעמד ולא לברוח. מחול גאה בכך (מנאע אינו מכחיש זאת, אך אומר שהסיפור מורכב יותר).

מחול גם יודע להסביר מדוע ניסו הקומוניסטים למנוע את פלישת צבאות ערב למדינת ישראל: מדינות ערב לא באו כדי לסייע לפלסטינים, אלא להיפך, למנוע את הקמת מדינתם. אין הוא מתרשם מהערכת המודיעין השמורה בארכיון הציוני.

הוויכוח הזה רווי יצרים. גם בין ערביי ישראל, ההיסטוריה היא חלק מהפוליטיקה העכשווית, וגם ביניהם קשה להיות "היסטוריון חדש". מחול עומד כיום בראש מכון "אמיל תומא", ההיסטוריון המנוח שהיה בין מקימי "הליגה לשחרור לאומי", ונודע במאמציו לקדם דו-קיום בין יהודים לערבים בישראל. תומא נמנה עם המנהיגים הקומוניסטים הערבים שהגשימו את השקפת עולמם גם בביתם: הוא היה נשוי לחיה קרברג, אמנית יהודייה. הם נפגשו בחוג לריקודים של "ברית הנוער הקומוניסטי" והיו נשואים עד מותו לפני כ-25 שנים. השבוע הלכה חיה תומא לעולמה. היא הובאה לקבורה בטקס חילוני, ליד קבר בעלה, בבית העלמין הנוצרי-אורתודוקסי בחיפה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#