בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוזי ברעם | או עבודה או ברק

תגובות

מפלגת העבודה נתונה בשקיעה מתמשכת, כה עמוקה וכבדה, עד שלא ברור אם לא נהפכה כבר לגסיסה. נכון, אי אפשר לייחס את תהליך השקיעה הזה לאדם אחד או לגורם אחד. הוא נובע מהשינויים הסוציולוגיים שחלו בחברה הישראלית ומבריחתה של המפלגה מכל ניסיון לייצר חלופה אידיאולוגית ופוליטית. קוצר ראות והעדר מנהיגות גרמו לכך שגם האבחות הקלות של שינויים חיוביים לא הצליחו להחזיק מעמד.

מפלגת העבודה יצרה בעברה את הקונסנסוס שאיפשר לה לשלוט - זה שהיה בנוי על ציונות דינמית ותפישה חברתית-כלכלית שמיזגה בין משק ציבורי למשק פרטי. המודל הזה ספג תמיד ביקורת, אבל הצליח להצעיד את ישראל להישגים רבים.

אך האם למפלגת העבודה יש גם עתיד? החבירה לממשלת נתניהו לא נבעה משאיפה לנסות ולחולל שינוי של אמת, אלא מייאוש, מחוסר אמון בעתיד המפלגה, מנכונות להעלים עין מנתניהו המוקף בימין נטול דרך. קריטית עוד יותר היא העלמת העין מהליברמניזציה של מערכת החוק בממשלה ובכנסת.

אהוד ברק עומד בראש מפלגה, שתחת מנהיגותו נחלה את המפלה הגדולה בתולדותיה. ברק למד את לקח תבוסתו לאריאל שרון ב-2001, והפעם לא פינה את כיסאו, אלא החליט לכבוש את המפלגה באמצעות כבילתה בחוטים עבים הקשורים במחט עקומה. הוא מנסה להשליט את סמכותו על מוסדות המפלגה באמצעות קביעת יו"ר ועדת החוקה שלה - ועדה שמפקחת על יו"ר המפלגה ועל הלשכה. הוא יקבע גם מי יהיו השרים וסגני השרים.

יו"ר המפלגה יכול לעשות את כל אלה, כי הוא בעצם פירק את האופוזיציה במפלגה בהוסיפו חברי מרכז "נאמנים" לאחרים שמונו על ידי מקורביו. דווקא בחולשתה האלקטורלית הקשה מבקשת העבודה לוותר על עקרונות דמוקרטיים שמומשו במאבק ממושך. חוקה שקובעת כי "בית הדין של המפלגה לא יוסמך לתת החלטה הפוסלת החלטה של המרכז או הוועידה", מעידה כאלף עדים כי רוח ליברמן בממשלה היא רוחו של ברק במפלגה.

אבל קשה מנשוא הוא החטא הפוליטי של העבודה. המפלגה שאמורה לייצג את הבוחר שבין המרכז לשמאל, נותנת יד לניסיון של נתניהו להתחמק מפתרון הסכסוך באמצעות תחבולות והצעות לא רציניות.

העבודה יודעת שהדרישה להכרה במדינה יהודית היא מתכון שנועד לשבור כל מו"מ. היא יודעת שלו בגין ורבין היו מציבים את התנאי הזה לא היו מושגים הסכמי שלום עם מצרים וירדן. שריה הריעו לראש הממשלה על נאומו והתפארו בכך שהצליחו לחלץ ממנו את המלים "מדינה פלסטינית מפורזת" - אלא שברק אובמה הוא שחילצה ממנו בעקירה, ללא הרדמה.

יצחק הרצוג ואבישי ברוורמן מבינים שבנותנם יד למהלכים המדיניים של נתניהו וליברמן, הם מחמיצים את האפשרות להיאבק עם אחרים כדי לשכנע את הציבור בחשיבות ובשבריריות של ההזדמנות שמעניק אובמה למזרח התיכון.

מאחר שמפלגת העבודה הציבה את עצמה ימינה מקדימה, היא לא יכולה להיות בית אמיתי לרבים מאזרחי ישראל שמאמינים שהשגת שלום בתקופה הקרובה היא יעד אפשרי המחייב מנהיגות אמיצה ונחושה. אנו יודעים שנתניהו איננו קרוץ מן החומר הזה. ברק, שלפי החוקה החדשה יתווה את דרכה של המפלגה, עסוק במכירת הטווח הארוך לטובת הטווח הקצר, אולי משום שאיננו מאמין שלמפלגה היסטורית כמפלגת העבודה יש קיום לטווח ארוך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו