שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שולמית אלוני | מותה של העבריות

המהפיכה היהודית שהתחוללה כאן מחקה את חזונם של מקימי המדינה, והשתיתה את המושג יהודי על יסודות של טהרת הגזע

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

"היישוב העברי" בטל ומבוטל. הוא נזנח ביחד עם ה"ישראליות" ורוב העקרונות שהופיעו ב"הכרזת העצמאות", אותם עקרונות שהבטיחו כי המדינה שתקום "תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות".

גם התוכן שמאחורי המושגים "ההתיישבות הציונית" ו"העם העברי העצמאי" היה כלא היה. "מדינת ישראל" נהפכה ל"מדינה יהודית", כפי שראש הממשלה רוצה שיכירו בה, ובידי רבניה הופקד המשמר על "טהרת הגזע".

"חוק השבות" המקורי, שהתקבל ב-1950 קבע כי כל עולה האומר בתום לב שהינו יהודי יירשם כיהודי בלי חובת גיור ויזכה באזרחות ישראלית. היו כאלה שבארץ מוצאם משפחתם היתה חברה בקהילה יהודית ושייכת לבית כנסת יהודי, בדרך כלל בעקבות ראש המשפחה היהודי - והם האמינו בתום לב שהם יהודים. לימים הלשינו לרבנות על מקרים שבהם האם לא היתה יהודייה. הרבנים הודיעו למשרד הפנים, ומיד נשללו זכויותיהם. כמובן ש"צדיקים" אלה התעלמו לחלוטין מנוסח "חוק השבות", ואין פלא שעסקו במרץ בציד, שמא חלילה איזה בן של "גויה" ייכלל בין אזרחי ישראל. טוהר העם והדם הוא עניין חשוב מאוד ליהודים.

הנה מקרה כזה, המעיד על החשיבות העליונה של הגנים היהודיים של האם: פלוני נולד ברומניה. האב יהודי, האם ללא דת, בהסכם הנישואים נקבע שהילדים יגדלו כיהודים. ב-1927 נולדה לזוג בת ושלוש שנים אחר כך נולד הבן, שנימול כדת וכדין. הילד למד בבית ספר יהודי דתי. המשפחה עברה להונגריה והיתה לחלק מהקהילה היהודית. ב-1944 הופרדו האח והאחות מהוריהם והועברו לגטו. האחות נאנסה על ידי שוטרים הונגרים לנגד עיני אחיה שהיה אז בן 19. לאחר מכן הועלו על רכבת ביחד עם עוד עשרת אלפים מיהודי הונגריה, אך הצליחו להימלט.

ב-1947 הצטרף האיש לשומר הצעיר, וב-1949 עלה לישראל. לימים הלשין עליו מישהו שאמו לא התגיירה. הרבנים אסרו עליו להתחתן, ובתעודת הזהות שלו כתבו: נוצרי. זאת אף שהוכר כיהודי מכוח חוק השבות ואף נשא כאן אשה כדת משה וישראל. הנישואים בוטלו.

פנינו לשר המשפטים אז, יעקב שמשון שפירא. השנה היתה 1970. התשובה שקיבלנו מהשר של המדינה שמבטיחה חופש דת ומצפון: "הממשלה החליטה שיש קריטריונים אובייקטיוויים להיותו של אדם יהודי, ואלה הם: ההתייחסות התורשתית מצד האם". כל הסבל שעבר האיש כיהודי נרדף, חינוכו, ברית המילה, עלייתו לארץ - כל אלה הם, אפוא, "רק" מבחן סובייקטיווי. להשלמת התמונה הכריז השר, איש מפא"י, ברבים שבישראל דת ולאום חד הם.

זו הסיבה לכך שמסרבים לרשום אותנו, הישראלים, במרשם האוכלוסין כישראלים ותחת התיבה לאום רושמים אותנו כ"יהודים". הגנים של האם, השמירה על טוהר הגזע, הם כנראה עקרון-על אצל היהודים. לא במקרה הפכנו למדינת "אפרטהייד".

ובכן, אף כי העליות הציוניות והחלוציות הקימו כאן את "היישוב העברי" ונבחרי היישוב בהכרזת העצמאות התייחסו במפורש ל"יישוב העברי" ול"עם העברי המתחדש בארצו" - כל זה כבר נמחק והס מלהזכיר. ואם לא די באלה - ב-1992 נמחקה גם הישראליות. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הפך אותנו ל"מדינה יהודית ודמוקרטית". במלים אחרות, למדינה אתנוקרטית שבה שלטת עדה דתית אחת, היהודית, היינו זו השייכת לבניה של "האמא היהודייה" או מי שעברו את האינקוויזיציה של הגיור.

ואם לא די בזה, ראש ממשלתנו, בנימין נתניהו, הופך את מדינת ישראל לוותיקן של העם היהודי. האומנם הם, החיים בפזורה, זקוקים לנו? המציאות היא שאין יותר גולה. מצב היהודים במדינות הדמוקרטיות טוב הרבה ממצבנו. בבריטניה היהודי נהנה ממלוא הזכויות כשל כל בריטי ויכול להחליט איזה יהודי הוא רוצים להיות: חרדי, אורתודוקסי, חילוני, רפורמי, קונסרווטיווי, אתאיסט או סתם אדיש. כל אחד יכול להחליט אם הוא מעוניין בחתונה אזרחית או דתית.

האם בישראל יש ליהודים חירות כזאת? מתברר שלמרות המובטח ב"הכרזת העצמאות" על חופש דת ומצפון, למרות הכתוב בקווי היסוד של הממשלה הנבחרת הראשונה, שבה היו שותפות כל המפלגות הדתיות, ש"המדינה תמנע עצמה מענייני דת": מאכילים אותנו כשרות של בד"צים, מחזיקים על חשבוננו אלפי פרזיטים צעירים ובריאים שאינם עובדים, אינם משרתים בצבא ואינם משרתים את קהילותיהם. פורעי חוק? כן! גוזלי אדמות של פלסטינים? כן! הורסים, שורפים ועוקרים את מה שלא שלהם? בהחלט! ואין לצפות מאלו לדרך ארץ ושמירת חוקי המדינה, הרבנים הם אדוניהם, אנו המפרנסים.

ולידידי, פרופ' שלמה אבינרי, שבמאמרו "בכל זאת, מדינת היהודים" ("הארץ" 14.6) כתב, כי המושג יהודי איננו רק דתי וביסודו הוא מושג לאומי, וכי מדינת ישראל אינה יכולה להתנתק מהגדרתה כמדינה יהודית, אומר: אמנם נכון שההיסטוריה והתרבות היהודית הן חלק נכבד מאוד מהתרבות וההיסטוריה שלנו ואנו מכבדים זאת, אבל האם פירוש הדבר חזרה לאותה יהדות ולאותם דפוסי חיים שמהם נגאלנו?

אני רוצה להיות ישראלית החיה במדינה ריבונית ודמוקרטית. לחיות במדינה הדמוקרטית "ישראל" שהוקמה על ידי נבחרי היישוב העברי והתנועה הציונית. במסמך המכונן של המדינה אין כפייה דתית, אין רבנים, אין כהנים, אין פרזיטים. ומשאלה זו היא משאלתם של רבים מאוד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ