בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

100 שנה לגימנסיה העברית ברחביה: בית הספר שהצמיח שרים וסופרים

תגובות

אלפי בוגרי הגימנסיה העברית רחביה בירושלים הגיעו אתמול לאירוע לציון 100 שנה להקמת בית הספר, שנוסד ב-1909 באחת השכונות הראשונות מחוץ לחומות. "הקמת הגימנסיה בירושלים באותן שנים מקבילה להקמת סניף של מרזל באום אל פחם בימינו", אומר שלומי רוזנפלד, שחקר את ההיסטוריה של הגימנסיה וחיבר ספר אודותיה לרגל חגיגות המאה, "הקמתה עוררה תרעומת בקרב היישוב היהודי הישן והדתי בעיר, בפרט הטרידה העובדה שבנים ובנות למדו ביחד - ועוד בעברית".

מאז הקמתה נודעה הגימנסיה כמוסד יוקרתי המזוהה עם האליטה של המוסדות הלאומיים בירושלים, אשר התגוררה בשכונת רחביה, שבליבה הוקם ב-1929, גם מבנה בית הספר הנוכחי. בין בוגריה ומוריה בעבר, הפוליטיקאים: אפרים קציר, דן מרידור, נחמן שי, מתן וילנאי; אנשי התקשורת: איילה חסון, אברי גלעד, אהוד אשרי; השופטים: אליעזר ריבלין, מרים נאור, אליעזר גולדברג, מוסיה ארד וכן הסופר א.ב יהושע, האלוף עוזי נרקיס, אברהם שטרן ועוד.

בקרב הבוגרים הקשישים ניכר מאמץ גדול להגיע לאירוע, בודדים מכל מחזור נאספו מסביב לשולחנות באחת הכיתות והעלו זיכרונות על המורים והתלמידים. איך "גנדי" (רחבעם זאבי) היה מכין שקיות מים להטלה ועליהן טביעת יד שחורה, סמל למעין ארגון תלמידים חתרני בשם "מועדון השד"; או כיצד "היינו אוספים תפוחי אדמה לחורף ב'חדר הבולבוסים'", כפי שמספר יו"ר הכנסת, ח"כ רובי ריבלין, ומוסיף: "אבל החדר היה גם ?חדר האהבה' שלנו - אבל במונחים של אז". הבוגרים הצעירים, מנגד, לא הגיעו במספרים גדולים, "הם פחות נוסטלגיים ואולי גם לא גרים בירושלים", אמרה המורה הוותיקה, מאירה אופיר.

המהפך בחייה של הגימנסיה חל בתחילת שנות ה-80, כשהיא הפכה לבית ספר אינטגרטיווי שקיבל תלמידים לא רק מרחביה אלא גם משכונות אחרות ומבתי ספר יסודיים שנחשבו אז טובים פחות. במשך שנים ארוכות התמודד המוסד עם מתחים על רקע פערים עדתיים וסוציואקונומיים, וב-1984 סערה הגימנסיה כולה, בעקבות הצהרה של מורה בכיר שטען בפני תלמידיו כי "תרבות האשכנזים היא תרבות עלית בניגוד לתרבותם של בני עדות המזרח". ואולם, לדברי רוזנפלד, למרות בעיות האינטגרציה, הגימנסיה היא עדיין סיפור הצלחה, "עצם העובדה שהיא ממשיכה להתקיים זה אומר שהיא לא נכשלה".

אבל גם אם לא נכשלה, רבים מהבוגרים הוותיקים מעידים כי המוסד אינו כשהיה. "כשאני הגעתי ללמוד בגימנסיה אבא שלי לקח אותי ביד ורשם אותי אצל המורה חווה יערי. כעבור 25 שנה כשבני בא ללמוד פה, לקח אותו סבו, אבי, ושוב היתה שם חווה יערי, והיתה התרגשות רבה. אבל שברו של החלום הוא שבני לא סיים את הלימודים בגימנסיה ועבר לתיכון אחר. היום זו לא אותה גימנסיה שאני הכרתי", סיפר עמוס מר חיים, מי שהיה ממלא מקום ראש עיריית ירושלים בימי טדי קולק, שסיים את לימודיו בגימנסיה ב-1956.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו