בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתקפת קטיושות על פתח תקוה

7.7.1971 היום לפני 38 שנים:

תגובות

החולים ב"בית רבקה" שבמזרח פתח תקוה כבר שכבו לישון. גם בבית משפחת דרשני ברחוב קיש בעיר הבנות כבר עלו על יצוען. פתאום נזדעזעו הקירות: פתח תקוה היתה תחת מתקפת קטיושות.

"ילדה ואשה נהרגו ו-13 נפצעו בהתקפת קטיושות שאירעה אמש בשעה 22:30 בלילה על בית החולים לחולים כרוניים ?בית רבקה'", דיווח "הארץ" למחרת, "כן נפגעו שתי כיתות בבית הספר שיכון עממי, בסמוך לבית החולים ובית נוסף בסביבה". סופר "הארץ" יהושע שגיא סיפר שבחדר שהיה הרוס ברובו, "כתמי דם נראו בכל מקום והסדינים הלבנים העידו על עוצמת הפגיעות בחולים". אסתר ויטס בת ה-71, שעמדה להשתחרר בבוקר שלמחרת, נהרגה במקום. קרולינה לזר בת ה-70 וזהבה חודורוב בת ה-67 מתו מפצעיהן בתוך ימים ספורים.

בהתקפת הקטיושות, "ירי שהיה מכוון לפגוע בריכוז של אוכלוסיה עירונית, ללא כוונה למטרה מוגדרת", נפגע גם בית מגורים ברחוב קיש, שם נהרגה ענת דרשני בת השש והוריה ושתי אחיותיה נפצעו.

אך משה דיין, שליל ההפגזה "עבר מפצוע לפצוע בבתי החולים השרון וביילינסון", ו"התעניין במצבו של כל אחד", ציין לשבח את המורל של הפתח תקואים: "הרי זהו דבר מופלא, עד כמה שאין פאניקה. ראיתי את האנשים ולא הייתי אומר שהם עשו פסטיבל אבל היתה אווירה אמיצה שבוודאי היתה הפוכה מפאניקה".

המצוד אחר משגרי הקטיושות החל כבר בליל ההפגזה. קצת אחר כך ארגון פתח, בהודעה מביירות, לקח אחריות. "שופרות התעמולה הערביים ואלה של המחבלים התפארו אתמול כי ?הפעולה הנועזת' גרמה עשרות הרוגים ופצועים", דווח ב"הארץ". עיתוי ההתקפה, לפי מקורות בביירות, "קשור לדיוני המועצה הפלשתינאית", שעמדה להתכנס זו הפעם התשיעית בקהיר. "יאסר ערפאת, הנתון לביקורת קשה מצד מתחריו - כולל האשמות בחוסר מעש מצד ארגונו פתח - ביקש לסתור טענות אלה ולהפגין ?פעולת גבורה נועזת' מצד ארגונו".

בינתיים נמצא המשגר ליד דיר בלוט, כ-9 ק"מ מפ"ת. בכפרים שבהם עבר נתיב הבריחה האפשרי של המחבלים הוטל עוצר, ו"נערכו חיפושים וזיהויים". אך למחבלים לא היה זכר.

"יתכן כי המחבלים הגיעו מירדן לפני מספר ימים ונמנעו מכל התקשרות עם תושבים מקומיים", שיער הסופר הצבאי של "הארץ". "עם זאת קשה להניח, כי הצליחו להגיע עד לקו הירוק, להציב את המשגר ולירות מבלי שנתקלו ברועים ערביים או בכפריים".

יותר משבוע עבר. צה"ל, משמר הגבול והשב"כ חיפשו בקדחתנות, ולאורך הגבול וגדר הביטחון בבקעת הירדן תוחזקו המשמרות: ועדיין לחוליית המחבלים לא היה סימן. אבל כפי שאמר שר הביטחון משה דיין כשנשאל על סיכויי לכידת המחבלים, "אף שקשה להתנבא במדוייק, הנסיון שלנו עד כה מוכיח, כי נתפשים כל המחבלים הפוגעים בריכוזי האוכלוסייה שלנו... לפיכך, גם אם לא יילכדו מתקיפי פ"ת בעוד יום או יומיים או בעוד שבוע, הרי שבסופו-של-דבר יש להאמין שיפלו לידינו".

דיין צדק. ב-15 ביולי הבחינו חיילים בשבע דמויות חשודות כחמישה קילומטרים מערבית לירדן. "זה היה הקטע האחרון, אך הקשה ביותר, שהיה על המחבלים לעבור כדי להגיע לשטח בטוח מבחינתם", כתב למחרת הסופר הצבאי. "חילופי היריות היו קצרים ביותר. המחבלים לא הספיקו אלא להטיל שלושה רימוני יד".

שישה נהרגו, אחד נמלט. על הגופות נמצאו מפות שרמזו על כך ש"הפעם היה התכנון מדוקדק מכרגיל... [בפתח] בחרו באנשים בעלי כושר גופני מעולה שאמנם הוכיחו יכולת רבה. הם שהו בשטח ישראל כ-12 יום. מזלם בגד בהם רק בקטע האחרון לפני שעברו את הירדן מזרחה".

"שוב הוכח כי אורך החיים של המחבלים היוצאים לפעולות הוא קצר", נכתב בשבחי כוחות הביטחון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו