טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

על חטא ועל חת

הקרבות האימתניים בין החתים למצרים באזור סוריה והלבנון סחטו את משאביהם של הצדדים הלוחמים עד תום, "ותוך זמן קצר הגיעו למסקנה ששלום עדיף על מלחמה". חוזה השלום בין המעצמות האלה ידוע בשם "שלום הכסף" והעתקו מוצב בכניסה לבניין מועצת הביטחון של האו"ם. איתמר זינגר חושף לקהל קוראי העברית את צפונות החתים הקדמונים, תרבותם וגם מוזרויותיהם

תגובות

החתים ותרבותם, מאת איתמר זינגר, הוצאת ספריית האנציקלופדיה המקראית, מוסד ביאליק, המפעל לתרגום ספרי מופת, 2009

מי שלא יכול לעצום עין מפני שמטרידה אותו המחשבה אם אכן נקרא אוריה החתי "חתי" על שום שחטא לו דוד המלך, מי שנדדה שנתו משום שחתושיליש השלישי מלך החתים הופיע בחלומו ולא ידע מיהו; מי שלא ידע שאלקונרשה הוא "אל קונה ארץ" - זה הספר בשבילו. וזה גם הספר לכל מי שלא הוטרד בדברים האזוטריים הללו.

לראשונה בעברית מציג הפרופסור איתמר זינגר בבהירות את ארץ החתים: מחוזות שפתם ותרבותם, תולדות מלכיהם וכלכלת ארצם, דתם, עלילות כוהניהם וסיפורי המיתולוגיה שלהם - הכל על בסיס הארכיאולוגיה והטקסטים שהותירו אחריהם. הקוראים יכולים לטייל בבירה החתית, להציץ בנבכי חקר לשונם, הראשונה מן הלשונות ההודו-אירופיות המתועדות, לפני הלטינית והיוונית העתיקה. האם אפשר ללמוד משהו על מקורם? האם ישבו החיתים באנטוליה מאז ומעולם? כיצד חיו? מי היו אויביהם ומי בעלי בריתם? מה היה מעמדם בקרב עמי המזרח התיכון? על מה היתה פרנסתם? אילו היו חוקיהם? איתמר זינגר משיב על השאלות הללו בבקיאות ובענווה. איורים רבים - בהם תמונות צבע יפות - מוסיפים ממד ויזואלי להשלים את הדמיון ולעגן אותו במשהו מן המציאות שחלפה ללא שוב.

בסיס הספר הזה הוא תרגומי טקסטים חתיים, אשר מטבע הדברים לא שרדו בשלמותם. הלשון העתיקה אינה מתמסרת לעטו של המתרגם, שלמרות בקיאותו לא זכה לשוחח פנים אל פנים עם חתי בן הזמן. לעתים מצא המחבר לנכון לתת בסוגריים את המלה המקורית. דע עקא, שהטקסט המקורי - הכתוב בכתב היתדות - אף הוא אינו נגיש תמיד, לא לחוקר וודאי לא לקורא ההדיוט. מי שלא ידע שאת האות S יש לקרוא "ש" ולא "ס" (ממש כמו בשם המכונית הצ'כית skoda), או שיש לבטא h כ"ח", לא נגרע דבר מחלקו. אולם כדאי לדעת שהכתיבה החתית כללה לא רק סימנים פונטיים שקריאתם החתית ידועה וברורה, אלא אף סימנים שיש לקוראם כמלים בחתית, אף כי הם כתובים בסימנים שקריאתם המקורית שומרית (אידיאוגראמות, הנקראות משום לשון הכתיבה המקורית "שומרוגראמות") וברצפי סימנים של מלים אכדיות ("אכדוגראמות"). את השומרוגראמות נהוג לתעתק באותיות לטיניות גדולות רגילות, ואת האכדוגראמות נהוג לרשום באותיות לטיניות גדולות מוטות. את המלים החתיות מתעתקים באותיות לטיניות קטנות. למשל, המלה החתית ל"ראש עיר" דומה למלה העברית "חזן", ולכן היא רשומה בסוגריים ובאותיות מוטות: HAZANNU.

זינגר ראה להביא בסוגריים תרגום מילולי של המלים והביטויים הזרים, בתרגומו ברצף את הפירוש הנראה לו. לעתים תובנות משעשעות יש בדרך זו. גם בחתית - כמו בעברית המדוברת בת זמננו - הרמאים, שומרי הממגורות העלולים למעול בכספו של המלך, "מרימים" את המרומה... גם הסגנון ודרך הכתיבה אינם כאלה שנוהגים בימינו, והרבה מן הביטויים נשארים סתומים: בעל הדין הנפגע, הזכאי לפיצוי מאת הנתבע, צריך "להביט אל ביתו" של הנתבע; אם יצא מסייע בעקבות זוג שברח ונהרגים אנשים בעקבות זאת, אין פיצוי, מפני ש"אתה הפכת לזאב!"

החוק החתי הוא מתון יחסית למערכות חוק המוכרות לנו מתרבויות שכנות. אף מתועד שינוי לאורך זמן: לעומת גירסאות קדומות של החוק, החוק המאוחר ממיר ענישה במוות בקנסות או בעונשים קלים יותר. בכלל, אפשר ללמוד משהו מן החוק החתי. אולי לא היה רצוי שהנפגע יבחר היום את עונשו של הפוגע בין מיתה לפיצוי, אולם כן היה אולי אפשר ללמוד מהחתים שאם בן מלך חוטא - או לצורך זה כל אדם, גם אם אויבנו הוא - "ישלם רק בראש שלו, אך לביתו ולבניו לא יאונה כל רע". לצערי, בית המשפט העליון שלנו אינו נשמע לחוק החתי בעניין זה. עם זאת, יש בחוק החתי מוזרויות לאנשי תקופתנו, אשר החוקרים מנסים לבאר בדרך זו או אחרת: מדוע, למשל, משכב עם פרה, כבשה, חזירה או כלבה "תועבה" הוא ודינו מוות, אולם לא משכב עם סוסה או פרדה, שאפילו לא נחשב כעברה?

ועוד עניין בעל משמעות אקטואלית: הקרבות האימתניים בין החתים למצרים באזור סוריה והלבנון סחטו את משאביהם של הצדדים הלוחמים עד תום, "ותוך זמן קצר הגיעו למסקנה ששלום עדיף על מלחמה". חוזה השלום בין המעצמות האלה ידוע בשם "שלום הכסף" (כך נקרא מפני שהחוזה המקורי נחרט על לוחות כסף), והעתקו מוצב גם בכניסה למועצת הביטחון של האו"ם בניו יורק. זינגר מצביע על "עוד אחד מלקחיה המרים של ההיסטוריה: מה שנדמה כשיא הניצחון נושא בחובו את זרעי התבוסה".

בפיסקה עוקבת אפשר למצוא עוד השלכה אל זמננו ומקומנו, עם דוגמה חיה ונוקבת ממש לעת הזאת: "בכל פעם שנתחלף השלטון בארץ גרורה חייב היה המלך החדש לבוא לחתשה, להישבע אמונים לאדוניו ולקבל חוזה מעודכן". את החוזה יש להקריא לווסל שלוש פעמים, לבל ישכחהו, שכן "דברים אלו אינן מ(סתם) מישהו אחד. הם מארץ חתי! ואתה, אלכשנדו, אל תעשה רע נגד הוד-מלכותו (כלומר, המלך החתי) וגם חתשה לא תחרוש רעה עליך".

לצד התעודות ההיסטוריות והחוקים מובאים בספר טקסטים דתיים, מיתוסים ואפוסים. בין הטקסטים - טקס המיועד לסלק מן הבית שפיכות דמים, אימה או שבועות שקר, טקסי לידה שבהן היולדת נדרשת להיטהר כבר בחודשים לפני הלידה, טקס לריפוי אין אונות, טקס ליציאה לקרב. מעניין במיוחד הוא התיאור המפורט של הטקס למניעת מריבות במשפחה. הדגש כאן הוא על הלשונות הרעות והקללות ששררו בין בני הזוג, ויש להיפטר מהן כדי להשכין שלום בית. לשם כך מזומנת זקנה המבצעת שורה שלמה של פעולות טקסיות המדמות השלכת לשונות המעוצבות בבצק או בדרך מטאפורית. טקס זה דרש הרבה זמן לביצועו וגם דרש ממון רב, שכן נעשו בו פעולות הדורשות הקרבת מוצגים שונים וחיות בית שונות. עניים לא זכו להשכנת שלום בית, ולעשירים היתה לפחות האפשרות ללכת לטיפול זוגי.

בניגוד לחומרי כתיבה מתכלים, לוחות טין (חומר) דרכם לשמר עמם גם את הטקסטים שנטבעו עליהם. אולם לוחות טין שבירים הם, וכך דווקא הטקסטים המרתקים ביותר הגיעו אלינו רק בחלקם. המיתוסים ואגדות העם של החתים נפגעו במיוחד ממצב השתמרות הלוחות העתיקים, ולכן יש בידינו רק חצאי סיפורים. עד שלא יתגלו ממצאים חדשים בחפירות לא נדע אם ביקשה אלני מלכת השאול לסמם את מלך השמים כדי להשאירו בשאול; לא נדע כיצד בא אל קצו שלטונו של "הטיפוס המוזר", אשר שמו "כסף", שגדל ללא אב ובשל כך פיתח דחפים תוקפניים; לא נדע אם אכן האח הצדיק זכה בדין נגד אחיו הרשע; ולא נדע את פירוש חלומותיו של כשי הצייד.

אולם כן נמצאנו למדים, שכהיום כן אז: האדם הוא שפירנס את האלים ושלוחיהם, ומבלעדי בני האנוש אין לאלים חיים. האל החכם אאה נוזף באלים שבעקבות מלחמותיהם מידרדר מצב בני האדם ואומר: "מדוע תשמידו את האנושות? הרי לא יוסיפו עוד להעלות לכם מנחה וקטורת... אפילו אל הסער... ייאלץ לאחוז במחרשה; אפילו אישתר וחבת ייאלצו לטחון בריחיים".

תשומת לב מיוחדת הקדיש המחבר בהשוואת פרקי ההיסטוריה והתרבות של החתים לאלו של העמים השכנים, ממזרח, מדרום וממערב (אלכשנדו הוא אלכסנדר, פריס נסיך טרויה, ואפליונה הוא האל אפולו), ובמיוחד לתרבות הנשקפת מן המקרא. צדקיהו שעיניו נוקרו על ידי הבבלים, חוקי המקרא, העלאת שמואל באוב לדרישת שאול, ריטואל למניעת מגפה על ידי הקרבת שעיר לעזאזל שרב הדמיון בו לסדר עבודת יום הכיפורים, ומיתוסים קדמוניים ששקיעים מהם נמצא בספרות האוגריתית ובספרות המקרא. סעיף קצר מוקדש לחתים שבמקרא: למן עפרון החיתי ואותם עממים בני המקום המוזכרים בשמם זה, דרך אוריה החתי ואחימלך החתי שהיה מצביא בצבא דוד המלך, ועד לממלכות הסוריות-חיתיות המוזכרות בהקשר לדוד ושלמה לצד מלכי ארם, אשר להן רקע היסטורי ברור.



מבנה פולחני ליד מעיין באפלטון פינאר, אנטוליה, ושער האריות בבוע'זקוי, בירת החתים


צלמית זהב חתית של אלת השמש של ארנה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות