בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפני שער החוק | דין ודברים עם אהרן ברק

אהרן ברק עשה הרבה כדי שעקרונות הדמוקרטיה יהיו לחלק משגרת החיים הישראלית. עם זאת הוא הכשיר את עוולות הכיבוש

תגובות

עושה הכובעים: דין ודברים עם אהרן ברק אריאל בנדור וזאב סגל. הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 352 עמ', 88 שקלים

יום אחד צילצלה אלי מזכירתו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק. ברק נפגש מדי פעם עם עיתונאים לשיחות רקע וגם אתי שוחח. אך הפעם לא ידעה מזכירתו אל מי היא מתקשרת. היא מצאה את מספר הטלפון שלי על עתירה למתן צו על תנאי נגד משרד ראש הממשלה והשב"כ שהגיש פלסטינאי אחד ממיודעי, מ'.

עוד בנושא: חסידים בחצר האדמו"ר / מיכאל איתן

זה סיפור ארוך ומפותל שתמציתו הרלוונטית כאן היא זו: מ' עבד כסייען לשב"כ. עם השנים היה לנרקומן. כדי לממן את תצרוכת הסמים שלו גנב, נתפס וישב שנים ארוכות בבתי סוהר שונים. לאחר שחרורו התקשה להשתקם והיה לחסר בית בירושלים. בקיץ ישן בגני העיר, בחורף מצא לו "זולות". השב"כ השקיע מאמץ מסוים בניסיון לשקמו, אך בסופו של דבר מחק אותו מרשימת הסייענים הזכאים לסיוע. מ' שמע על בית המשפט העליון והלך לשם, לבדו, לחפש צדק.

באותה תקופה היה מצבו גרוע מאוד; הוא היה מלוכלך ומסריח. אבל בהיכל המפואר של בית המשפט העליון התייחסו אליו בכבוד. כל אדם רשאי להגיש עתירה נגד מדינת ישראל, לא צריך עורך דין בשביל זה, רק נייר ועט, הסבירו לו. למ' לא היו נייר וגם לא עט. נתנו לו. הוא כתב את העתירה בעצמו; במזכירות בית המשפט עזרו לו עם המלים הקשות. צריך לשלם אגרה, אבל סידרו לו פטור. בהיותו נרקומן פלסטינאי חסר בית קיבלו את עתירתו גם מבלי שתהיה לו תעודה מזהה כלשהי, אבל מספר טלפון להתקשרות הם בכל זאת ביקשו, רצוי גם פקס. הוא נתן להם את המספר שלי.

עם השנים ניסיתי לעזור לו קצת, בין היתר קיבלתי בשבילו הודעות בטלפון. לא היו הרבה. מזכירתו של ברק נשמעה לחוצה: הנשיא יושב באולם וממתין לעותר, אמרה והעותר איננו. כנראה שלא קיבל את הודעתכם, אמרתי בזהירות. המזכירה אמרה שזה קורה לפעמים, אבל עכשיו הנשיא כבר יושב באולם. אמרתי שהעותר יושב ככל הידוע לי בכיכר ציון ומקבץ נדבות. הצעתי לגשת לשם ואם אמצא אותו - אביא אותו לדיון. המזכירה אמרה שזה יכול לעזור; בינתיים הנשיא ישמע תיקים אחרים. וכך היה. העתירה נדחתה, אך בית המשפט העליון השאיר פתח כלשהו שאיפשר למ' לשקם את עצמו. איני יודע אם הטיפול במ' נבע במידה כלשהי מהרוח שהשליט בבית המשפט הנשיא ברק. אולי כן. "אני אהבתי את המקרים שבהם הופיעו בפני בעלי הדין בלא עורכי הדין", הוא אומר בספר הזה שעיקרו שיחות עם שני משפטנים, אריאל בנדור וזאב סגל: "יש תיק שבשבילך כשופט הוא קטן ולא כלום. אבל בשביל אנשים שבאים אליך זה מקרה חייהם ואת זה אהבתי".

המלים האלה באות לקראת סיום השיחות עם ברק, והן מפתיעות. כי רוב הדברים שמראייניו בחרו לכלול ב-270 העמודים הקודמים משדרים יותר תיאוריה משפטית מאשר הזדהות אנושית עם בעלי הדין, והרבה כוחנות. הרושם המצטבר הוא שנשיא בית המשפט העליון עלול להיות איש מסוכן מאוד.

אין זה ספר קל לקריאה; בעלי השכלה משפטית ייטיבו לרדת לסוף דעתו של ברק מאחרים. אך לצד הסוגיות המשפטיות סיפר ברק למראייניו גם משהו על המקורות של השקפת עולמו. יותר מכל הושפע מחוויותיו כילד בזמן השואה. חוויות אלה גיבשו את אמונתו הציונית ואת ערכי היסוד הליברליים שלו.

בתוך כך מספר ברק מה עבר עליו כאחד השופטים שדנו בערעורו של ג'ון דמיאניוק. לדבריו "ידע בלבו" שדמיאניוק השתתף בהשמדת היהודים: "אם לא היה זה דמיאניוק הנורא אז היה זה דמיאניוק הפחות נורא". אילו נענה לרחשי לבו היה שולח אותו לתלייה, אך הראיות החדשות שהוגשו בעת הערעור שיכנעו אותו שיש ספק בנוגע לאשמתו. "לא היה לי ספק לגבי הספק", הוא אומר.

על הקשר בין השואה לבין הקמתה של מדינת ישראל ברק אומר בין היתר: "אילו היתה לנו אז מדינה היא היתה יכולה להשפיע על המדיניות של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה". הראשון שנתן ביטוי לתזה הזאת היה דוד בן גוריון. מאז ועד לנאום בר אילן של נתניהו - רבים חוזרים עליה. קל להפריכה: בעלות הברית שילמו בחייהם של עשרות מיליוני חיילים לפני שהצליחו להביס את גרמניה הנאצית. גם מדינת ישראל לא היתה יכולה להציל את היהודים.

ברק נטוע בשמאל האקדמי של שכונת רחביה בירושלים, ועשה הרבה כדי שעקרונות הדמוקרטיה יהיו לחלק משגרת החיים הישראלית. לעומת זאת הכשיר ברק את עוולות הכיבוש בשטחים ואף כי לפלסטינאים יש "זכות עמידה" בבית המשפט, הוא התיר שוב ושוב לפגוע בזכויות האדם שלהם. בתוך כך הוא מספר את גרסתו לשיחה עם נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר. בעת ביקור בירושלים הזמין קרטר את ברק כדי למחות על שורה של מעשי עוול בשטחים. על פי ברק, הוא אמר לקרטר שאם תסופח בית לחם לישראל - גם הפלסטינאים יוכלו ליהנות מהחוק הישראלי. קרטר יכול היה להשיב שגם תושבי מזרח ירושלים המסופחת אינם נהנים מכל חירויות האזרח המקובלות בישראל, אך בספרו שיחזר קרטר את השיחה הזאת בצורה שונה לחלוטין. על פי גרסתו, ברק התחמק מהבעת עמדה בתואנה שהוא יכול להתייחס רק למקרים ספציפיים המובאים לפניו לדיון.

כמו אהוד אולמרט, אשר הבין רק באחרית ימיו בראשות הממשלה שמוטב היה להחזיר את השטחים הכבושים, הגיע גם ברק למסקנה שבמקרים רבים לא היה צריך לאשר הריסת בתים של פלסטינאים. למרבה הצער, אמירה כזאת אינה יכולה כנראה לשמש עילה לתביעת פיצויים מצד הנפגעים.

לעומת זאת, ראוי לראות בה טיעון נגד מאבקו של ברק על ביצור סמכותו של בית המשפט, לרבות פיקוח צמוד מאוד על החלטות הממשלה וסמכות לבטל חוקים. ברק תומך גם בסמכותו של בית משפט השלום לבטל חוקים ואף בסמכותו של בית דין רבני לעשות זאת. את ההחלטה בפרשת "בנק המזרחי" מ-1995, שבה פסק כי לבית המשפט יש סמכות לבטל חוקים, העמיד ברק בראש הרשימה של 11 פסקי הדין החשובים ביותר שלו.

בנדור וסגל, מראיינים אוהדים מאוד, לא שאלו את ברק על הסכנה שנשיא פחות ליברלי של בית המשפט העליון ישליט את עצמו על המדינה כדיקטטור, אך שאלותיו של בנדור חושפות שוב ושוב את ברק הפוליטיקאי, הלוקח בחשבון את רחשי הלב של הציבור הרחב, את התקשורת, ואת הנעשה במערכת הפוליטית. אין זה מפתיע: הוא נכנס לשירות הציבורי כיועץ המשפטי לממשלה והיה מעורב גם במשא ומתן על הסכם השלום עם מצרים. הוא מרבה לדבר על ארצות הברית ומצטייר בתוך כך כאחד ממחוללי האמריקניזציה של מערכת המשפט הישראלית.

ברק מרבה לכתוב ספרים על הנושאים המשפטיים המעניינים אותו; ספק אם הקהילה המשפטית זקוקה לספר הזה. למרבה הצער, כמעט שלא הוזכרו בו פרשות פליליות המעניינות ציבור רחב יותר. כמה מהן, כגון משפטם של הנאשמים ברצח דני כץ, העסיקו את ברק, ונוגעות ביכולתה ובנכונותה של מערכת המשפט לתקן את שגיאותיה. ברק יודע להגיד "אשכרה" ו"מבסוט" וכותב בעיפרון; הוא מתגורר כעת בתל אביב, אבל מצטייר עדיין כפרופסור ירושלמי בסוודר. אך בנדור וסגל שוחחו עם ברק המשפטן; הצוהר אל מה שמתרחש בלבו של ברק האדם - צר מדי. זה חבל גם מפני שאחת התובנות החשובות העולות מדבריו היא שפסיקה כמוה כאמנות, ובמידה רבה היא סובייקטיווית.



אהרון ברק. אהב את המקרים שבהם הופיעו לפניו בעלי הדין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו