שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ורד לי
ורד לי
ורד לי
ורד לי

"אף על פי שאפשר למצוא בפילוסופיה שרטוטי מסע אנושי, הספרות מיטיבה לעשות זאת הימנה", כותב הפרופ' אבי שגיא, ראש התוכנית ללימודי פרשנות ותרבות ומרצה לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן, בהקדמה לספרו "המסע האנושי למשמעות: עיון הרמנויטי-פילוסופי ביצירות ספרותיות" הרואה אור בסדרה "פרשנות ותרבות" (הוצאת אוניברסיטת בר אילן) .שגיא חוקר יצירות ספרותיות הנותנות ביטוי למסע האנושי.

במה מתייחדת סדרת הספרים "פרשנות ותרבות" שאתה עורך?

"מכלול פעילותו התרבותית-מעשית של האדם הוא מעשה פירוש והבנה עצמיים. שכן האדם הוא בראש ובראשונה מפרש, שפרשנותו נעשית בתוך מרחב החיים. סדר, הספרים "פרשנות ותרבות" מתחקה אחר מעשה הפרשנות; היא מציצה אל המעבדה האנושית הפנימית, המייצרת את התרבות, המוסדות, האתוסים והמיתוסים. הכותבים מנסים לחזור אל מרחבי החיים ולתארם באופן בהיר ושקוף. כמובן, תיאור זה אינו נאיווי. הכותבים אינם צופים נייטרלים, הם נושאים ארגז כלים משוכלל - תיאוריות העוסקות במשמעות של מכלול ההבניות האנושיות: המוסדות החברתיים, הטקסטים, הפרקטיקות האנושיות".

למה העדפת את הספרות על הפילוסופיה ובחרת בכתביו של פרננדו פסואה כנקודת מוצא לספרך?

"כפילוסוף שהשקיע שנים במחקר ובכתיבה פילוסופית, אני מוצא עצמי, בשנים האחרונות, שב מחדש אל הספרות, אהבתי המוקדמת. הספרות מאפשרת לדינמיות ולמורכבות של הקיום האנושי, להמיית הלב הרוגשת להגיח. בכוחה לשרטט את הזמן הריאלי וללכוד את ה'הרף-עין' של הקיום האנושי, ובכך מאפשרת להתנסות בקיום בצורה עמוקה. הפילוסוף יכול לעקוב אחר התנסות זאת בענווה ולהיות לה לעד. בחרתי כנקודת מוצא לתיאור המסע האנושי למשמעות בספרו של פסואה 'ספר האי-נחת'. פסואה, בכתיבה ספרותית, מצליח לגרום לקוראיו לנסוע עמו אל המרחבים השבירים של הקיום, לעבור מהמסע במרחב אל המסע האישי ולדלות ממסע פנימי מייסר זה משמעות".

ציינת בספרך ש"המסע האנושי הוא מסע לעיצוב הזהות האישית". מה הביטוי לכך?

"מאז ומתמיד בני-אדם יחידים וחברות הניחו, ששמותיו של אדם מבטאים את מהותו, ואין הם מסמנים שרירותיים בלבד לצורך זיהוי. שירה של זלדה 'לכל איש יש שם', המאמץ עמדה זו, מציג את קשת השמות הרחבה המכוננת את חיי האדם. זלדה מלמדת אותנו מחדש כי זהותנו מכוננת על ידי רשת רחבה של הקשרים. הזהות האנושית לא נבנית על יסוד אחד בלבד: אינך יכול לומר כי האדם הוא רק 'דתי', 'חילוני', 'יהודי', 'נוצרי' או כל שם אחר. האדם הוא קשת של שמות, רצף של זהויות, שחייו מעוצבים על-ידי הדיאלוג ביניהן".

אתה גורס ש"שכול וכשלון" של ברנר מנהל דיאלוג עמוק עם "מותו של איוון איליץ'" של טולסטוי, מדוע?

"שתי היצירות עוסקות במסע תודעתי של אנשים חולים ובכוחו התרפויטי של המסע הזה. הגיבורים נוסעים מהמרחבים החברתיים אל הווייתם פנימה. המחלה מאפשרת להם נקודת מבט חדשה ועמוקה. היא מפרקת את האידיאולוגיות הגדולות, את האמונות הסטנדרטיות, את התוקף של ההסדרים החברתיים ומובילה את הגיבורים לתפישה חדשה של משמעות הקיום, שבמרכזה נמצאים בני אדם ממשיים, ולא אידיאות, והזיקות שהם בונים".

בחרת להקדיש פרק ל"פולין ארץ ירוקה", ספרו של אהרן אפלפלד (הוצאת כתר). מה מיוחד במסע שבספר?

"פולין ארץ ירוקה" הוא מסע של פיוס בין ההווה הישראלי לבין העבר היהודי. יצירותיו של אפלפלד עמוסות במסעות קונצנטריים, תנועות סיבוביות שאינן מצליחות להיחלץ ולהגיע אל מטרה כלשהי. ביצירה זאת המסע מושלם: מישראל לפולין ומפולין חזרה לישראל. רק מסע מושלם כזה מבטא פיוס בין מרחבי הזמן הבלתי מתלכדים: ההווה הישראלי והעבר היהודי".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ