טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עפר לרגליהם

אתרים ארכיאולוגיים הבנויים בצורת כף רגל, שהתגלו בשומרון ובבקעת הירדן, עשויים לספק הוכחה מדעית לחציית הירדן על ידי בני ישראל, לצד מושג חדש על התגבשות קבוצת אנשים לכדי עם. עם ישראלי

תגובות

פרופ' אדם זרטל עומד בתוך חצר המוקפת בגדר נמוכה, הבנויה אבנים גדולות. גם אחרי שנים ארוכות של מחקר, לא ברור לו עד תום למה שימשה. החצר היא מבנה מרובע, שתחום בתוך מבנה גדול יותר בעל צורה מוזרה, שרק במבט ממעוף הציפור אפשר להבחין שהיא מזכירה סוליה או כף רגל. לדעת זרטל, ייתכן שבחצר הזאת עמד מבנה מתפרק כמו אוהל, שבו נערכו טקסים.

תפקיד החצר, כמו חלקים אחרים של המתחם, למשל מבנה עגול שקוטרו כשבעה מטרים, שלדעת זרטל ועמיתיו שימש במה, עשוי להתברר בעתיד. על המתחם דמוי הרגל, ועל חשיבותו להבנת תקופת ההתנחלות של שבטי ישראל וראשית ישראל, יש לזרטל עמדה מגובשת למדי.

המתחם, ששמו הערבי הוא בידת א-שעב, ממוקם כקילומטר מדרום-מערב למושב ארגמן שבבקעה. הקיר המקיף אותו בנוי שתיים-שלוש שורות של אבנים גדולות, שיוצרות צורה ייחודית. לאחר שהתגלה האתר, ב-1989, תהו זרטל ועמיתיו אם מקימי האתר ניסו לשרטט במישור הצחיח כליה, שעועית או אולי סנדל. לאחרונה, בעקבות תצלומי אוויר, מדידות ושרטוטים, הם סבורים שלא מדובר בסנדל, אלא בכף רגל - שתי צורות אליפטיות שמחוברות זו לזו, אחת דומה לעקב והאחרת, הגדולה יותר, לכף רגל. לאחרונה התחזק הרושם, לאחר שבקצה המבנה הבחינו החוקרים בצורות דמויות בהונות.

במרחק לא רב משם נמצאו ארבעה אתרים בעלי צורה דומה, שכולם נבנו באותה תקופה - סוף המאה ה-13 או תחילת המאה ה-12 לפני הספירה - כלומר בראשית תקופת הברזל, המזוהה עם תחילת ההתנחלות הישראלית בארץ ישראל. אחד מהם ממוקם סמוך למושב יפית, על המתלול המזרחי של רכס הסרטבה, ולא הרחק משם, על המורדות המזרחיים של אותו רכס, שוכן מתחם המכונה משואה. בנחל תרצה, כ-20 קילומטרים מערבה, יש אתר רביעי הבנוי בצורה דומה, שמכונה אל-עונוק (המחרוזת בערבית). שני מתחמים נוספים, זה בתוך זה, ממוקמים בהר עיבל. שניהם נבנו כסנדל ובתוך אחד מהם נמצא מבנה, שזרטל מזהה כמזבח שלידו נערך הטקס המכונן של עם ישראל לאחר הכניסה לארץ, המתואר בספר יהושע (פרק ח') ובספר דברים (פרק כ"ז, י"ב-י"ג).

כל המתחמים משתרעים על שטח גדול יחסית - בין שישה ל-12 דונמים. לפי חרסים שנמצאו בהם, כולם נבנו באותה תקופה - סוף המאה ה-13 ותחילת המאה ה-12 לפני הספירה. הם מוקפים קירות נמוכים, ממצא שמצטרף למיקומם במישור, כלומר בשטח שאינו מקנה יתרון טופוגרפי כלשהו. לכן נפסלת האפשרות שהם שימשו ביצורים. הם גם לא מתאימים לשמש מכלאות לצאן או לבקר.

סמל לבעלות

אם אין מדובר במבנים שהוקמו לצורכי הגנה או התבצרות, במכלאה לבעלי חיים או במתחמי מגורים, נראה שהם נועדו לצרכים פולחניים. העיצוב המיוחד של המתחמים, טוען זרטל, חייב להישען על אידיאה כלשהי, שמקורה באמונות ורעיונות שהיו מקובלים במזרח הקדום בסוף תקופת הברונזה ובראשית תקופת הברזל. הספרות המצרית של אותה תקופה, ובעיקר כתבים מתחומי השלטון והמשפט, עשירה בביטויים שבהם מסמלים כף הרגל או הסנדל של המלך את שלטונו.

בכתבי הפירמידות של השושלת הפרעונית ה-18 (ששלטה במצרים בין 1570 ל-1293 לפני הספירה), מוזכר המונח "לרגלי" במשמעות של שלטון על חבל ארץ: "כל הארצות הזרות... הן לרגלי האלה הטובה הזאת" (כתובת מקברה של המלכה חתשפסות). ובשימוש שמתאר את מצבו של הנשלט: "אלה שלא הכירו במצרים, הם מתחת לרגליך לתמיד ולנצח" (כתובת המתייחסת לתות ענח אמון).

במכתבי אל-עמארנה, אסופה של מכתבים שהחליפו מלכים מכנען ומארצות אחרות בתקופת הברונזה עם פרעה, חוזר ונשנה הביטוי של מושלים נחותי דרגה, יחסית: "שבע פעמים שבע לרגלי אדוני נפלתי" וכן: "אני העפר לרגלי אדוני". גם בתעודות ממסופוטמיה מאותה תקופה יש משמעות לרגל. בבבל, באשור ובאימפריה החתית, הרגל סימלה בעלות על רכוש.

במקרא יש למלה רגל משמעויות מגוונות, החל בסמל לבעלות על טריטוריה וכלה בדימוי של הדום הרגל למקום המקדש. בספר דברים (י"א, כ"ד): "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה". לדברי זרטל, בקבוצה נוספת של ביטויים במקרא, הרגל מסמלת קשר בין העם לארץ: "ולא אסיף להניד רגל ישראל מן האדמה אשר נתתי לאבותם" (מלכים ב', כ"א, ח').

התפישה שלפיה כף הרגל מסמלת בעלות על טריטוריה לקוחה מהעולם הרוחני של מצרים, אבל במקרא הוקנתה לסמל זה משמעות נוספת, של קשר עם אלוהים וביטוי לקדושתו, טוען זרטל. אתרי כף הרגל, התגלו בסקר ארכיאולוגי שהוא מנהל בשומרון ובבקעת הירדן זה למעלה מ-30 שנים. בסקר נמצאו בבקעת הירדן כ-200 אתרי יישוב מראשית תקופת הברזל, שלא היו מוכרים קודם לכן. לפי ממצאיו, באותה תקופה, המזוהה עם ראשית ההתיישבות הישראלית בארץ, גדל מספר היישובים באזור פי 11, רובם יישובי נוודים.

צירוף הנתון הזה לתיאורים על משמעותה הסמלית של כף הרגל במזרח הקדום ובמקרא מעלה את התמונה הבאה: בתחילת תקופת הברזל הגיעה לארץ ישראל ממזרח קבוצת אוכלוסייה חדשה, שביקשה להתיישב בארץ והביאה אתה את התפישה המצרית, שראתה בכף הרגל סמל לבעלות על טריטוריה, והחזיקה ברעיון של זכות אבות על הארץ והבטחה אלוהית לרשת אותה. לצד היישובים הראשונים, היא הקימה אתרי פולחן, שנועדו לבטא את רעיון הבעלות והשליטה על הארץ.

לרגל המצב

ההשערות של זרטל משמעותם של האתרים בראשית התגבשותו של עם ישראל, מתקבלות בספקנות בקרב עמיתיו. כמה מהם העדיפו להימנע מלהתייחס אליהן. פרופ' אהרון מאיר מהמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, מסכים ש"אכן מדובר באתרים של ראשית תקופת הברזל והגיוני לטעון שהם חלק מתהליך ההתנחלות של קבוצות אוכלוסייה חדשות בארץ ישראל אז". אבל, הוא מוסיף, "אני לא בטוח שהזיהוי של האתר או האתרים עם דריכה על הארץ או עם שליטה בה, נכון.

"גם אם האתרים האלה הוקמו על ידי אנשים שבאו ממזרח - מעבר הירדן - והתיישבו בבקעה, זה רק חלק מתהליך ההתיישבות החדשה שהיה אז באזור. בנוסף, לא נכון לחפש התאמה מלאה בין התיאור בתנ"ך להתרחשויות בראשית תקופת הברזל. התנ"ך הוא מקור היסטורי חשוב, אבל צריך להתייחס אליו בזהירות הראויה".

למרות ההסתייגויות, השערה בדבר תפקידם הפולחני של האתרים מקבלת אישוש מכמה ממצאים נוספים. המתחמים בבידת א-שעב וביפית, שנחפרו על ידי דרור בן-יוסף, נבנו למרגלות מדרון סלעי מתון, שעליו יכלו לשבת מאות ואולי אף אלפי אנשים, ולצפות בטקס שהתנהל בתוכם. את שני האתרים, או חלקם, הקיפה דרך סלולה, מוגבהת מעט מעל פני הקרקע, שרוחבה כשני מטרים וחצי. נראה כי דרך זו שימשה לקיום תהלוכות טקסיות, שבהן הקיפו את המתחם או חגו סביבו. מכאן עולה ההשערה כי מקור המלה "חג" הוא בדרכי התהלוכות האלה, בהתאם לפועל "חוג", שמשמעותו בתנ"ך להקיף או לסובב באופן טקסי.

זרטל גם משער, שאתרי הפולחן בעלי הצורה הייחודית, הם מקור לביטוי נוסף שהשתרש בעברית - עלייה לרגל. לפי הפרשנות שלו, במאות הראשונות של ההתיישבות בארץ - עד שירושלים נהפכה למרכז הרוחני והשלטוני של העם - עלו חלקים משבטי ישראל אל האתרים האלה במועדים קבועים, כדי לקיים פולחנים וטקסים שונים. מכאן, שאת המונח "עלייה לרגל" יש לפרש כפשוטו - עלייה למתחם שצורתו כף רגל. לדעתו, כאן גם מקורו של המונח "רגל" - חג, המופיע בשמות כ"ג ול"ד.

הקשר האידיאולוגי בין מערכת המושגים של האוכלוסייה החדשה למבנים שהקימה, מוביל את זרטל למסקנה שהקטעים בספר דברים ובספר יהושע, המדברים על בעלות על הארץ באמצעות דריכה בכף הרגל, נוצרו בסמוך להקמת המתחמים ולא בתקופה מאוחרת יותר - בניגוד לטענות של שוללי אמיתות המקרא, הסבורים כי חלקים שונים של התנ"ך נכתבו מאות שנים לאחר האירועים המתוארים בהם והם משקפים תפישות מאוחרות.

זרטל מדגיש כי הוא מתמקד בעובדות, המצביעות על עלייה דרמטית בהתיישבות באזור, בדיוק בתקופה המתוארת במקרא. לפיכך, הן שוללות השערות אחרות על ראשית ישראל, כמו הסברה שמקורו באוכלוסייה כנענית מקומית, שבתהליך ארוך בידלה את עצמה מבחינה רעיונית ודתית, עד שהפכה לעם ייחודי, והטענה שהקשר בין התיאור המקראי למציאות הוא מקרי. לדבריו, ממצאי הסקר ובהם אתרי הפולחן מראים כי חלקים במקרא - למרות הבעייתיות שלו כמקור היסטורי - ניצבים על בסיס איתן מכפי שמיוחס לו.



בידת א-שעב במבט מהאוויר. לאחרונה הבחינו החוקרים בבהונות


חלק מרחבת הכניסה לאתר בידת א-שעב. נראה שהתלים נועדו לצרכים פולחניים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#