בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יאיר שלג | זהירות, מקרתיזם שמאלני

תגובות

גל חדש ועכור של מקרתיזם שמאלני שוטף בשבועות האחרונים את השיח הציבורי. כך, למשל, ברוחו של הסנאטור המנוח, מרכיב גדעון לוי "רשימה שחורה" של פסולי כהונה בבג"ץ, שחטאם מסתכם בעצם מגוריהם מעבר לקו הירוק ("הארץ", "עבריינים בעליון", 25.6); יוזמה של שר החינוך גדעון סער לשדרג את מעמדה של עמותה, שבראשה עומד הרב מוטי אלון, זוכה לביקורת חריפה מצד ראשי עמותות מקבילות; ואמירה של הרב הראשי לצה"ל, אביחי רונצקי, לפיה לדעתו בנות אינן צריכות לשרת בצה"ל, מביאה לתביעה להתפטרותו - אף כי איש לא הכחיש שבפועל רונצקי דווקא מסייע רבות לבנות שבוחרות לשרת.

אינני שותף להשקפת עולמם של הרבנים רונצקי ואלון, וגם עמדתי בשאלת ההתיישבות בשטחים לא תזכה אותי בחברות במועצת יש"ע. ובכל זאת ראוי שגם בעימות האידיאולוגי בישראל יהיו אי-אלו כללי משחק מקובלים. כדאי אפוא לבחון את ההתקפות החדשות אחת לאחת: בעניין השופטים - אם נקבל את הטענה שהם פסולים בשל מגוריהם במקום המוגדר במשפט הבינלאומי כשטח כבוש, כדאי לזכור שגם קווי 67' הם למעשה קווי שביתת הנשק מ-1949, שזכו להכרה מדינית אך לאו דווקא משפטית - ומכאן, שכל שטח שכבשה ישראל במלחמת העצמאות מעבר לקווי תוכנית החלוקה הוא לכאורה בגדר שטח כבוש.

לפי ההיגיון הזה, גם ישראלי שהתיישב לאחר מלחמת העצמאות בנהריה או בבאר שבע ייפסל לכהונה בבג"ץ. במלים אחרות: מומלץ לישראלים שאינם מעוניינים בריסוקה הגמור של המדינה, שלא להתנדב להסתמך על "המשפט הבינלאומי" כקוד מוסרי אולטימטיווי.

בעניין מערכת החינוך - מי שפוסל את עמותת "מבראשית" בהיותה "שנויה במחלוקת", יצטרך לפסול גם את התוכניות המוצעות למערכת החינוך על ידי התנועה הרפורמית, המרכז היהודי-ערבי לשלום, מדרשת אדם על שם אמיל גרינצווייג, ורשימה ארוכה של ארגונים ליברליים שגם על עמדותיהם יש חולקים.

אין ספק שהיה עדיף שכל פעילות מערכת החינוך תיעשה ותמומן בכוחותיה שלה, אבל במצוקה הקיימת של כוח אדם ותקציבים אין מנוס מלהישען על עמותות חיצוניות, כאשר המבחן לגבי כולן צריך להיות אם הן פועלות לקידומם של ערכים חינוכיים ראויים (טיפוח זיקה למסורת היהודית, לארץ ולמדינה הם ערכים ראויים בדיוק כמו טיפוח מחויבות הומניסטית ודמוקרטית), ואינן משמשות כסות להטפה פוליטית או אידיאולוגית.

ובעניין רונצקי - מעניין מה היתה התגובה אילו יועצת הרמטכ"ל למעמד האשה היתה אומרת, שלדעתה אין לגייס בנות לצה"ל משיקולים פמיניסטיים. סביר שגם אז היתה נמתחת ביקורת על ניגוד העניינים בין תפקידה להתבטאות (ואכן, רונצקי שגה בכך), אבל הטון והלהט היו בוודאי שונים בתכלית.

ועניין אחרון: מעבר לעוול המהותי שיש ברדיפה מקרתיסטית של היריב הפוליטי, יש גם שגיאה טקטית קשה במהלך הזה. כי ערבוב העימות הפוליטי ברדיפה פרסונלית יוצר אצל אנשי הציונות הדתית את התחושה, שהם אינם נאבקים רק על ההתיישבות עצמה, אלא גם על עצם מעמדם כחלק לגיטימי מן האליטה הישראלית. תחושה כזאת רק תקשיח את המאבק, ותמנע גם ממי שהיו מוכנים לקבל הכרעה דמוקרטית נגדם לממש את הנכונות הזאת ביום פקודה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו