בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היועץ לביטחון לאומי, עוזי ארד, מאשים את שרון ואולמרט בהפקרת ישראל לגרעין האיראני

ד"ר עוזי ארד, היועץ לביטחון לאומי, מאמין שללא פעולה תקיפה נגד האיום האיראני, ייקלע האזור לגיהנום גרעיני תוך עשר שנים. האיש הקרוב ביותר לנתניהו ומי שהיה שותף לתוכנית הגרעין האמריקאית בימי המלחמה הקרה, לא רואה כאן שותפים לשלום אמת. ב-2015 אולי תקום מדינה פלסטינית בסגנון הוליוודי, אבל אז נדרוש להצטרף לנאט"ו או לברית הגנה עם ארצות הברית. וכן, מותר לאיים בהרג המוני, כדי שאושוויץ לא תחזור שנית

תגובות

תחילה העליתי את שאלת האישיות. אתה מהיר חימה, הטחתי בו, יש לך התקפי זעם. אני באמת מהיר-חימה, ענה ארד. אבל אני מאבד סבלנות בגלל החשיבות שאני מייחס לדברים. בגלל שאינני ציני. חשוב לי שבמשרד ראש הממשלה תהיה מקצועיות גבוהה ויונהגו סטנדרטים גבוהים. אני לא אליטיסט מלידה, אבל חשוב לי שתהיה לנו אליטה של מצוינות ושיהיה לנו ממשל שאמות המידה שלו מעולות.

אתה כוחני, הטחתי בו. אני? כוחני? הוא חייך. חשבתי שאני דווקא רגיש. בנושאים לאומיים ובינלאומיים גם כוח הוא שפה. אבל אינני אוהב מלחמות יהודים. את האנרגיות הכוחניות שבי אני מעדיף להפנות כלפי הגויים.

אתה טכנוקרט, הטחתי בעוזי ארד. הפעם פגעתי. היועץ לביטחון לאומי נעלב. יכול להיות, הוא ענה בכנות, מהורהר. אבל יש טכנוקרט ויש טכנוקרט. המפלגה שתמכתי בה בנעורי היתה רפ"י. האתוס של רפ"י היה ביטחוניזם וביצועיזם. להביא תוצאות. אני מאמין שהטכנוקרטיה שלי מביאה לתוצאות. בכמה וכמה עניינים גם עשיתי מעשים שהיה בהם חידוש והיתה בהם פריצת דרך. כך או כך אני טכנוקרט גאה. אני חותר תמיד לעשות את המיטב עבור מדינתי.

הוא נולד ב-1947, בקיבוץ זיקים. למד בתיכון חדש בתל אביב. כיוון שהיה סטודנט מצטיין הגיע לאוניברסיטת פרינסטון ולחשובים שבמכוני המחקר האמריקאיים. למעלה מעשרים שנה שירת במוסד. אחר כך היה היועץ לביטחון לאומי של בנימין נתניהו בכהונתו הראשונה כראש ממשלה. יזם וניהל את כנס הרצליה. התמחה ולימד אסטרטגיה גרעינית. עסק בבקרת נשק והיה חלוץ בתחום של מדיניות ניהול סיכונים. בדרכים שונות ומגוונות היה מעורב בדרמה המודיעינית והביטחונית הישראלית.

לפני מאה ימים שב ד"ר עוזי ארד אל מרכזו של האקווריום הירושלמי שממנו מנוהלת מדינת ישראל. בממשל נתניהו החדש תפקידו כפול: יועץ מדיני וראש המטה לביטחון לאומי. העוצמה שאותה ארד מרכז בידיו היא עצומה. הוא המחזיק בתיק האיראני, הוא המנהל את הדיאלוג הרגיש עם ארצות הברית והוא האדם הקרוב לראש הממשלה. יש מי שטוענים שארד הפך להיות לאיש החזק של האסטרטגיה הישראלית הנוכחית.

ארד אינו אומר זאת במפורש אך הוא מאמין שכל חייו המקצועיים כמו הכשירו אותו לתפקידו. בהיותו קונטרול פריק הוא אינו סומך על אחרים. בהיותו פרפקציוניסט הוא ביקורתי מאוד על עבודתם של אחרים. אבל בהיותו נאמן מאוד לבוס, הוא אינו רואה בו שום פגמים. על פי ארד, נתניהו הוא אדם מוכשר ומשוכלל אשר אין מתאים ממנו להיות ראש ממשלה. חדורים בתחושת שליחות עמוקה, חשים נתניהו וארד שהם האנשים הנכונים במקום הנכון בזמן קשה. מוטלת עליהם המשימה להושיע את מדינת ישראל.

1. פלסטין

אתה רואה סיכוי לכך שבשנים הקרובות הסכסוך יגיע אל קצו?

"לצערי לא הצלחנו להביא עד כה להפנמה ערבית את זכות קיומנו. הסירוב הערבי והמוסלמי להכיר בלגיטימיות של ישראל הוא לעתים כבוש ומעומעם ולעתים בוטה ואלים, אך הוא גורף. לא נתקלתי באישיות ערבית המסוגלת להגיד בשקט ובבהירות שהוא או היא מקבלים את זכות קיומה של ישראל במובן ההיסטורי וההכרתי העמוק. על כן קשה יהיה להגיע להסדר ישראלי-פלסטיני אמיתי שמעלים את רובו של הסכסוך. אני לא רואה שבשנים הקרובות אפשר יהיה ליצור אותה מציאות אחרת שכל כך הרבה ישראלים רוצים בה".

במהלך שנות כהונתכם תקום מדינה פלסטינית?

"זה סיפור אחר. אני לא רואה אצל הפלסטינים תהליך של התקרבות אמיתית להשלמה עם ישראל ושלום עם ישראל. אני גם לא רואה הנהגה פלסטינית ומשטר פלסטיני אלא מערכת לא מסודרת של כוחות ופלגים. אבל ייתכן שיבוא מישהו ויאמר אני רוצה הפקה. אני מהנדס אירועים. לא מעניין אותי העומק. אני הולך לעשות event. ותוך שלוש שנים, צ'יק צ'אק, ארבעה אנאפוליסים, שתי התנתקויות, פירוטכניקה עולמית. ואז פתאום ב-2015 יש מדינה פלסטינית. בולים, מצעדים, קרנבל. הדבר הזה יכול להיות. מבנה שברירי אמנם. ערימה של קלפים אמנם. הסדר הבנוי כולו על כרעי תרנגולת. אבל זה יכול להיות. יכולה להיות מדינה פלסטינית".

מה שאתה אומר הוא שלא יהיה שלום אמיתי, אבל יכולה להיות הפקת שלום אמריקאית בעלת סממנים הוליוודיים.

"כל מי שעיניים בראשו רואה שיש כשל מנהיגות פלסטיני. אין סאדאת פלסטיני. אין מנדלה פלסטיני. אבו מאזן לא וולגרי כמו ערפאת ולא מתלהם וקיצוני כמו חמאס. יכולים להיות גרועים ממנו. אבל גם אצלו אני לא מזהה עניין ורצון להגיע לקץ הסכסוך עם ישראל. להפך. הוא משמר טענות נצחיות נגדנו ומלבה אותן. אחרי שאולמרט מציע לו כמעט את הכל, הוא אומר שנותרו פערים רחבים. ואז אתה מגיע למסקנה שבאמת יש כאן אופק נסוג. ככל שישראל הולכת לקראת הפלסטינים, הם מתרחקים. והם מתרחקים מפני שגם המתונים שבהם לא באמת רוצים הסדר. לכל היותר הם חותרים להסדר כדי לחדש את העימות בהמשך מעמדה משופרת".

מה שאתה אומר הוא שאין פרטנר פלסטיני לשלום אמת.

"כרגע אין אצל הפלסטינים מנהיגי שלום אמיתיים. אבל אינני דטרמיניסט. אינני חושב שהדבר טבוע בגנים הפלסטיניים. אני רוצה להאמין שבעתיד תקום לפלסטינים הנהגה מסוג אחר. אני מקווה שיימצא הפלסטיני שיידע להכיר בכך שיש גם קצת צדק ישראלי. כרגע אין כאלה. דממה, שקט. חדי הלשון והאינטלקט הפלסטינים אך ורק יורדים לחיינו".

2. סוריה

שלום עם סוריה ניתן להשגה במהלך שנות השלטון של נתניהו?

"פה הבעיה אחרת. רוב השנים רוב הממשלות בישראל עמדו על כך שישראל נשארת על רמת הגולן. זו גם עמדתו של רוב הציבור ועמדתם של רוב חברי הכנסת. העמדה היא שאם תהיה פשרה טריטוריאלית זו פשרה המשאירה את ישראל על רמת הגולן ובעומק רמת הגולן".

מבחינתך, זו העמדה הנכונה?

"זה צריך להיות טיבו של ההסדר. פשרה בעומק הגולן".

גם לעת שלום אנו חייבים לעמוד על כך שחלק גדול מהגולן יישאר בידינו?

"כן".

למה?

"מסיבות אסטרטגיות, צבאיות והתיישבו- תיות. צורכי מים, נוף ויין".

אתה אומר חד משמעית: שלום כן, גולן - לא.

"נכון".

ומה על הפיקדון של יצחק רבין שהתחייב לרדת מהגולן?

"אין פיקדון רבין. ב-1996 נתניהו ביקש מוורן כריסטופר (מזכיר המדינה של הנשיא ביל קלינטון) שהפיקדון יוחזר לישראל וכך קרה. במכתבו כריסטופר התחייב שהפיקדון אינו תופס".

ומה על הוויתורים של נתניהו עצמו במשא ומתן שניהל עם אסד האב בסוף שנות ה-90?

"עמדתו של נתניהו היתה שעל ישראל להישאר על רמת הגולן בעומק של כמה מיילים. כמה מיילים זה הרבה יותר קילומטרים. אם תמתח קו מהחרמון עד אל חמה בעומק של כמה מיילים תראה שזה משאיר לך הרבה מאוד מהגולן - מדרום עד צפון".

וזו עמדת הממשלה גם היום?

"עמדת הממשלה היא נכונות לחדש את המשא ומתן ללא תנאים מוקדמים וכאשר כל צד ער לעמדת האחר. חזקה על הסורים שהם ערים לכך שממשלת נתניהו ורוב הציבור לא ירדו מרמת הגולן".

והאמריקאים יקבלו זאת? האמריקאים לא ינסו לכפות עליכם עמדה אחרת?

"בעוד שבנושא הפלסטיני האמריקאים מגלים נחישות ומדברים על כך שיפעלו בצורה אגרסיווית, בנושא הסורי אין התבטאויות שכאלו. גם הממשל האמריקאי החדש מפוכח מאוד בנוגע לעניין הסורי".

3. ארצות הברית

מתקבל הרושם שבין ארצות הברית לישראל חילוקי דעות עמוקים. ישראל אומרת תחילה איראן ואחד כך פלסטין, בעוד שארצות הברית אומרת תחילה פלסטין ואחר כך איראן.

"שני המוקדים טעוני טיפול. אי אפשר לטמון הראש בחול ולהקפיא אחד כדי לטפל באחר. מבחינת האמריקאים ההישג הנדרש בממד הישראלי-ערבי הוא הקמתה של מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. ההישג הנדרש בממד האיראני הוא לא לאפשר לאיראן יכולות גרעיניות שיאפשרו לה נשק גרעיני. כשישראל אומרת שהיא חשה אקוטיות גדולה יותר להתמודדות עם הבעיה האיראנית היא צודקת שלוש פעמים. פעם אחת מפני ששם הדחיפות ראשונה במעלה. פעם שנייה מפני שאם נצליח שם, יהיה יותר קל פה. פעם שלישית מפני שאם לא נצליח שם, לא נצליח כאן. אם איראן תתגרען כל מה שאולי יושג עם הפלסטינים יישטף בנחשול אדיר וייגרף לטמיון בן לילה".

את האמריקאים לא שיכנעת. בעוד שלעניין הפלסטיני הם מינו שליח בכיר בפרופיל גבוה ובפעילות אינטנסיווית, בעניין האיראני לא קורה דבר. מבחינת וושינגטון, רמאללה דחופה מטהראן. ההתנחלויות מסוכנות יותר מהצנטריפוגות.

"לא ברור מנין באה ההתמקדות בנושא ההתנחלויות. ייתכן שיש כאן סמל. אבל ברור שלא זו הבעיה המהותית הדחופה ביותר. אני מזמין אותך לחזור אל שנת 2003 ואל מפת הדרכים המהוללת. ההבטחה היתה למתווה אשר בשלושה דילוגים קלילים ונעימים יביא אותנו אל האושר. אבל מה שקרה מאז הוא שהקדיחו את התבשיל. החליטו על תוכנית ההתנתקות ושיווקו אותה בנימוקי כזב ובאגרסיוויות. התוצאה היתה שאחרי שנה עלה חמאס ואחרי שנה נוספת חמאס זרק את הרשות הפלסטינית. במקום שדחלאן יפרק את חמאס, חמאס פירק את דחלאן.

"על כן היית מצפה שכאשר באים אלינו היום בטענות וסופרים כל בית בהתנחלויות שהוקם מאז 2003, יבואו בטענות גם אל הפלסטינים ויתבוננו על מה שהתרחש בעזה. אבל הפלסטינים מקבלים מחילת חובות. וכל זאת למה? כיוון שישראל נהגה באופן אווילי. דב ויסגלס בנה טוב את השלב הראשון של מפת הדרכים ויצר קטסטרופות בשלב השני והשלישי. הוא עשה זאת כיוון שהיה בטוח שהשלב הראשון הוא סכר בפני השלבים הבאים. אבל אז באה ההתנתקות וקיעקעה את מפת הדרכים בשטח. ובאה אנאפוליס וקיעקעה את מפת הדרכים המדינית. אולמרט ולבני פעלו בניגוד להיגיון של ויסגלס ודילגו ישר לשלב השלישי. כך שמה שהיה לנו כאן הוא סדרה של חלטורות ישראליות טיפוסיות. כל שנתיים באו עם מהלך שסתר לחלוטין את קודמו. התוצאה היא כמובן אותה מפולת מדינית שנתניהו ואני הזהרנו מפניה מראש. ממשלת נתניהו ירשה מקודמותיה אדמה חרוכה".

אתה חש שכתוצאה ממשגים ישראליים ההתייחסות הבינלאומית לישראל היום היא בלתי הוגנת?

"בלתי הוגנת לחלוטין. אם אתה רוצה לאכוף את סעיפי מפת הדרכים עליך לאכוף את כולם. והפרות ביטחוניות הן חמורות יותר מהפרות בנייה. מקסאמים אנשים נהרגים, מהתנחלויות לא. אני בעד פורמליזם. אלא שאם באים אלינו וסופרים כל התנחלות צריך להפעיל את אותם מדדים ואותם עקרונות על הפלסטינים. מי שלא עושה זאת לא נוהג בהגינות אבל גם לא נוהג בחוכמה. הוא אינו מקדם את השלום הישראלי-פלסטיני שאותו הוא מבקש לקדם".

ואולי הבעיה היא אחרת. אולי הבעיה היא שההתנחלויות המאיסו אותנו על וושינגטון. אולי הבעיה היא שלאובמה וקלינטון משקעים כלפי נתניהו ולכן הם מפגינים כלפיו צינה.

"משקעים יש בכל מקום. גם בין ברק אובמה להילרי קלינטון אשר התמודדו אחד נגד השנייה לא מזמן. אין פירוש הדבר שלא יכולים לעבוד במשותף. יש אינטימיות בין האמריקאים לבינינו. הקשר הוא כמעט יומיומי. לכן אני לא חש צינה. במקומות מסוימים, פה ושם. אבל דווקא בביקור נתניהו בבית הלבן הושגו כמה הבנות אסטרטגיות חזקות, נדבך נוסף על הבנות העבר. בשיחותינו נתניהו מכנה את ארצות הברית רומי. בינינו לבין עצמנו אנחנו מדברים על הצורך לשמור את הזיווג בין רומי ליהודה, בין רומא לירושלים. כשהנשיא אובמה אומר שהוא מחויב לביטחון ישראל הוא אומר אמת".

הברית בין רומי לירושלים אינה רופפת? אינך חושש שכפי שדה גול סיים 15 שנות ברית צרפתית עם ישראל אחרי מלחמת אלג'יר, אובמה יסיים 40 שנות ברית אמריקאית עם ישראל אחרי מלחמת עיראק?

"המתכנן הזהיר צריך להביא בחשבון גם חששות כאלה. אין ביטחון בשום דבר. לי יש גם חשש שיום אחד צה"ל יידע רגע של חולשה. וכפי שצריך לדאוג לכוח המגן ולהבטיח אותו צריך לדאוג לכך שלישראל תמיד תהיה משענת צבאית ומדינית לפחות במעצמה אחת. מצד אחד צריך לשמר ולהדק את הברית עם ארצות הברית, אבל מצד שני צריך לטפח גם את הקשרים עם אירופה ועם המעצמות העולות: ברזיל, רוסיה, סין והודו. צריך גם לחתור להצטרפות לנאט"ו ולברית הגנה עם ארצות הברית. אם יהיה הסדר ישראלי-פלסטיני שיוביל להקמת מדינה פלסטינית, הצטרפות לנאט"ו וברית הגנה עם ארצות הברית צריכות להיות חלק מהתמורה שישראל תקבל. ההתחברות לנאט"ו מתבקשת והיא יכולה להעניק לנו ערבות של ביטחון הדדי ואף להוסיף שכבה להרתעה שלנו, אם המזרח התיכון יהפוך לגרעיני. בתנאים של הסדר אזורי ייתכן שהצטרפות לנאט"ו או ברית הגנה עם ארצות הברית יהיו לתנאי".

4. איראן

ההתמודדות העיקרית שלך כיועץ לביטחון לאומי תהיה עם הסכנה של גירעון איראן וגירעון המזרח התיכון. אבל על פי הידוע לנו היום איראן כבר חצתה את נקודת האל-חזור. יש בידיה די חומר בקיע כדי להרכיב פצצה גרעינית ראשונה.

"נקודת האל-חזור הוגדרה כנקודה שבה לאיראן היכולות להשלים את מעגל הדלק הגרעיני בכוחות עצמה. הנקודה שבה יש לה את כל המרכיבים כדי לייצר חומרים בקיעים ללא תלות בזרים. איראן היום שם. אני לא יודע אם היא שולטת בכל הטכנולוגיות אבל היא פחות או יותר שם. ואולם הביטוי אל-חזור מטעה. גם אם לאיראן חומר בקיע לפצצה אחת, הוא עדיין בהעשרה נמוכה. ואם תרצה לערוך ניסוי כבר לא תהיה לה אפילו פצצה אחת. לכן איראן עדיין לא גרעינית ולא מבצעית. עוד מהמורות רציניות לפניה. לקהילה הבינלאומית עדיין יש די זמן כדי לגרום לה לעצור מרצון".

ובכל זאת, במבט לאחור, יש כאן כישלון דרמטי. הוגדר קו אדום ואיראן חצתה את הקו האדום.

"ממשלת נתניהו ירשה אדמה חרוכה. הסיפור הטרגי וקורע הלב של גלעד שליט הוא משל. לא פתרו אותו בשום צורה, לא כך ולא אחרת. כך גם מלחמת לבנון השנייה ומבצע עופרת יצוקה שגרם לנסיגה גדולה במעמד המדיני שלנו, בעיקר באירופה. אנאפוליס - שוקת שבורה. ההתנתקות - שוקת שבורה. אבל החמור מכל, הוא ההתקדמות האיראנית לעבר הגרעין. אני לא אומר שלא נעשו דברים, אבל אם במבחן התוצאה מתברר שאיראן הולכת ומתקרבת ליעד, ברור שלא נעשה די. מה שנעשה נעשה מאוחר מדי, לאט מדי ובעוצמה פחותה מדי".

ההנהגה הלאומית של ישראל בשש-שבע השנים הקודמות הבינה את איראן ודיברה על איראן אבל לא התמודדה עם איראן בתעדוף, באינטנסיוויות ובריכוז הכוחות הנדרש?

"בדיוק. חוויאר סולנה (הממונה על מדיניות החוץ מטעם האיחוד האירופי) עשה יותר קילומטראז' בעולם בנושא האיראני מאשר שרת החוץ הישראלית (ציפי לבני). מדינאים מערביים פעלו יותר לסיכול הגרעין האיראני מאשר עמיתיהם הישראלים".

אתה טוען שהיה כאן מחדל מדיני קולוסאלי?

"המחדל משווע. בין 2003 ל-2007 היה הרבה יותר קל לבלום את איראן. התוכנית האיראנית היתה יותר מפגרת. העוצמה האמריקאית היתה יותר מוחצת. מעצמות שונות נטו יותר לשיתוף פעולה. איראן היתה יותר זהירה ופגיעה. אבל במה אנחנו עסקנו ב-2005? בהתנתקות. ובמה עסקנו ב-2007? באנאפוליס. גייסנו את המשאבים הלאומיים שלנו למהלכי סרק. ביזבזנו נכסים מדיניים שלנו על לא כלום. דיברנו על הקו האדום של נקודת האל-חזור באיראן, אבל בפועל היינו מחויבים רק לקו האדום המלאכותי שקבע באופן שרירותי שלא יישאר אף יהודי ברצועת עזה עד סוף 2005. אם אותן תעצומות נפש, נחישות ודבקות במטרה שהופגנו כלפי ההתנתקות היו מוקדשות למניעת הגעתה של איראן לנקודת האל-חזור, היא לא היתה מגיעה לשם".

וכעת נקודת האל-חזור מאחורינו?

"כן, במובן הטכנולוגי היא נחצתה. אני כופר במושג ומאמין שבפועל אפשר יהיה לבלום את איראן. אבל את הקו שהוגדר בשנות האלפיים כקו אדום חצינו. אם ההיסטוריה תתפתח לרעה, המחדל עלול להתחוור כמחדל היסטורי. אני בטוח שנתניהו יידע להתמודד עם המציאות הקשה שאותה ירש. הוא מבין שאיראן היא האתגר הגדול של הזמן הזה".

לא מאוחר מדי? לא הגיעה השעה להשלים עם העובדה שאיראן תהיה גרעינית?

"החשש העיקרי בחוגים מקצועיים הוא שאיראן גרעינית תפרוץ את הסכרים ותביא לתפוצה גרעינית באזור. לפי אותם מומחים לסעודיה, למצרים וטורקיה יש יכולות מסוימות. סוריה, לוב ואלג'יריה כבר ניסו. לכן אם איראן תתקדם לגרעין המדינות הללו ישקלו להיות הבאות בתור. יש כבר תימוכין לכך. מי שמבין זאת, מבין כמה חסר שחר הטיעון שעל פיו ניתן לגזור מהמציאות של המלחמה הקרה למציאות במזרח התיכון. אין זה נכון שכפי שחיינו עם ברית המועצות גרעינית וחיינו עם סין גרעינית, נוכל לחיות גם עם איראן גרעינית. הנושא אינו איראן גרעינית בלבד. הנושא הוא מזרח תיכון רב-גרעיני. מזרח תיכון שיש בו כמה וכמה מדינות דמויות פקיסטאן.

"מומחים רציניים שאינם ישראלים מסתכלים על המזרח התיכון ואומרים שאם איראן תהיה גרעינית ב-2015 המזרח התיכון יהיה גרעיני ב-2020. ומזרח תיכון רב-גרעיני הוא סיוט. חמש-שש מדינות גרעיניות באזור עצבני ובלתי יציב שבו נמצאים משאבי האנרגיה של העולם לא ייצרו שקט גרעיני אלא אי שקט גרעיני. מזרח תיכון גרעיני יהיה יציב בדיוק כמו פירמידה העומדת במהופך - על קודקודה".

אתה חושש שהדיאלוג הרך של האמריקאים עם איראן יכזיב?

"מן הסתם".

ואז ייוותרו שלוש אפשרויות: פצצה, הפצצה או הסגר ימי.

"אצל מנתחים אמריקאים לא רשמיים אני שומע על תרחיש של הסגר ימי על איראן. בלוקאדה. אין נכנס ואין בא. איראן היא מדינה שתלויה מאוד ביבוא תזקיקי נפט ובייצוא של נפט גולמי. לכן מצב של בלוקאדה אפקטיווית יכול ליצור על איראן איום של התרוששות תוך חודשים. במקרה כזה ייתכן שאיראן תיכנע, אך ייתכן שגם תחליט לאתגר את הסוגרים עליה. מכאן הדרך להסלמה קצרה".

בעצם התרחיש הזה אומר שהדרך היחידה להימנע מהפצצה של איראן היא להטיל סגר על איראן.

"יש במערב כאלה שאכן חושבים כך. הסיכוי הוא להציב בפני הממשל האיראני דילמה: גרעין או שגשוג, גרעין או שרידות משטרית. אם זו תהיה הדילמה, ייתכן שבטהראן יגיעו למסקנה ששרידות המשטר יקרה מהתוכנית הגרעינית".

מה יעשה המערב אם לא יהיה הסגר ימי או יהיה הסגר ימי שייכשל? האם במצב כזה לא יהיה מנוס אלא למנוע את הפצצה בהפצצה?

"אף אחד לא שש אלי קרב. אסטרטגים בלתי תלויים המנתחים את המצב מעריכים שדווקא הרוצה בהסדר עם האיראנים, צריך שתהיה לו אופציה צבאית. ככל שהאופציה הצבאית תהיה אמינה ומוחשית, הסיכוי להיזקק לה יפחת. דווקא מי שלא יציב אופציה צבאית על השולחן, עלול להיקלע למצב שבו ייאלץ להשתמש בה".

5. מאזן האימה

מה מכשיר אותך להיות היועץ לביטחון לאומי בתקופה כל כך גורלית?

"מגיל צעיר הכשרתי את עצמי להיות עובד מדינה המשרת את המדינה בנושאי חוץ וביטחון. כנער נמשכתי ללימודי היסטוריה. אם הייתי אמריקאי, הייתי היום בוודאי פרופסור מדופלם להיסטוריה של העת העתיקה. אבל בגלל שגדלתי בארץ עברתי מהיסטוריה ליחסים בינלאומיים. למדתי באוניברסיטת פרינסטון, השתלמתי במכון המחקר האדסון. בגיל 26 כבר הייתי חוקר בכיר בתחום של אסטרטגיה גרעינית".

מדוע אסטרטגיה גרעינית? מה הביא אותך לתחום המצמרר הזה?

"תמיד נמשכתי אל החשוב, הרלוונטי. וכשגדלתי בשנות ה-50 היה ברור שהמהפכה הגרעינית היא הדבר החשוב והרלוונטי. אני זוכר היטב את הפטריות של פיצוץ פצצות של 50 מגטון באטמוספרה. אחר כך היה משבר הטילים בקובה. בארצות הברית היתה הדריכות הגרעינית - מקלטים אטומיים, תרגילים לקראת מלחמה אטומית, ויכוחים על הנשק האטומי. אותי זה ריתק. ריתקה אותי דמותו של רוברט אופנהיימר, היהודי שיצר את פצצת האטום הראשונה בלוס אלמוס. ריתקה אותי דמותו של הנרי קיסינג'ר, מראשוני האסטרטגים הגרעיניים. אבל יותר מכל ריתק אותי הרמן קאהן שאיתו עבדתי במכון האדסון".

קאהן הוא הוא ד"ר סטריינג'לאב. הגאון היהודי-אמריקאי אשר היה נץ גרעיני מובהק ועסק בתכנונן ובהיתכנותן של מלחמות גרעיניות.

"קאהן היה דמות-ענק. הוא היה מגדלור של אינטליגנציה, ידע וחשיבה חלוצית. היו בו גם פריון מחשבתי, גם הומור וגם חוסר פורמליות. סביבו התלכדה עדת חסידים אשר בשנות ה-70 גם אני נמניתי עמה. אבל היו לו גם יריבים מרים אשר ביקרו אותו על כך שהוא מוכן להעלות על הדעת מצב של מלחמה גרעינית. במלחמה הקרה דווקא מי שדיבר על הגנה ועל שרידות נחשב לנץ גרעיני. היונים דיברו על השמדה הדדית מובטחת אשר מונעת מחשבה כלשהי על שימוש בנשק גרעיני. כמו קאהן גם אני נמניתי עם הנצים. בין היתר עשיתי עבור הפנטגון עבודה של תכנון מלחמה גרעינית מוגבלת במרכז אירופה".

מה תחושתו של אדם המתכנן מלחמה גרעינית?

"הייתי אדם צעיר ועוד ישראלי כשעמדתי בראש הפרויקט הזה. זו היתה תופעה מדהימה. עד היום אין לי את הסיווג הביטחוני האמריקאי לקרוא את העבודות שכתבתי. צריך לזכור שהיה אז פחד באוויר. המלחמה הקרה כבר לא היתה בשיאה אבל עדיין היה חשש. ופה אתה מוקף באנשים הכי אינטליגנטים ועושה את העבודה הכי דרמטית שיש. אתה עוסק באסטרטגיה גבוהה שאינה מופשטת, אינה מנותקת מהמציאות. הרמן קאהן דיבר על Wargazm. על הריגוש המצמרר לשמוע רעם של טילים מזנקים מסילון. אני לא חשתי כך. אבל היתה איזו קרביות אינטלקטואלית. בווייטנאם היתה מלחמה ללא גלורי ואילו בעבודה שלנו היה גלורי. אנשים בחולצות לבנות ישבו בחדרים ממוזגים ודיברו על Megadeath. היה בזה סוג מסוים של גבריות. היתה תחושה שאתה בחזית של האסטרטגיה והאינטליגנציה של המאה ה-20".

ונקיפות מצפון כמו של אופנהיימר? ההבנה שמדובר בטרגדיה?

"ברגע מסוים אתה נעשה קהה חושים. זה כמו שמנהל בנק לא מתרגש מהעובדה שעוברות תחת ידיו כמויות כסף גדולות. זה כבר לא עושה לו שום דבר. רוב האנשים בהאדסון ובראנד ובפנטגון היו אנשים מוסריים. כמוני גם הם הבינו שאנחנו בעידן טרגי. שיש פה שד שיצא מהבקבוק. אבל התפקיד שלנו היה לרסן את השד. הרמן קאהן חשב שדווקא כאדם מוסרי תפקידו לדאוג לכך שאם חס וחלילה תתרחש מלחמה גרעינית מספר הנפגעים בה יהיה מינימלי. האם זה דבר בטל בעיניך אם מספר ההרוגים הוא 30 מיליון או 60 מיליון? הרמן חשב ש-30 מיליון פחות עושים הבדל. על כן דיבר על מונחים כמו שרידות אחרי מלחמה גרעינית. על כן הטיף להגנה אזרחית, מקלוט ופיזור אוכלוסייה כדי שתוכל לעמוד בשואה גרעינית".

הנה לך ד"ר סטריינג'לאב. עצם החשיבה על התרחישים האלה הופכת את התממשותם ליותר מסברה.

"זו היתה הטענה נגדו. הוא טבע את המושג של 'לחשוב על שאינו ניתן לחשיבה'. Thinking the unthinkable. יש פה פרדוקס, כמובן. אבל אם אתה רוצה שלא כל מלחמה גרעינית תסלים לגוג ומגוג אתה חייב לחשוב על הדברים הללו. ובנקודה מסוימת קורה לך מה שקורה לשנינו עכשיו. אנחנו חוצים את הקו מהעולם השפוי לעולם החצי הזוי של הבלתי ניתן לחשיבה. אבל כשהמצב הוא מצב גרעיני אתה חייב לעשות זאת. אם לא תעשה זאת ואם לא תחשוב על הבלתי ניתן לחשיבה - אתה אבוד".

אתם, אנשי המסדר האסטרטגי, הצלחתם לנהל היטב את המחצית השנייה של המאה ה-20. אבל כעת השד באמת מחוץ לבקבוק. הוא נודד למקומות אחרים, לאנשים אחרים ותרבויות אחרות. הוא הופך להיות האתגר הדרמטי של המאה ה-21.

"אתה צודק. לפני כמה שנים, בכנס על ניהול סיכונים, אמר אחד מגדולי ההוגים של תורת המשחקים שלפני 50 שנה אף אחד בתחום לא האמין שנגיע חיים למאה ה-21. יש כאן הישג גדול שמעטים נותנים עליו את הדעת. הוא נובע בין היתר מכך שדווקא אסטרטגים גרעיניים גילו אחריות וייצבו מערכות והיום רובם פועלים למען בקרת נשק ואפילו פירוק של נשק גרעיני. אבל לצד ההישג יש סיכון גדול. בעידן החדש נשק גרעיני עלול להגיע לידי ארגוני טרור ולידי מדינות סוררות שאינן רציונליות. אם כך יקרה הכלים הישנים שייצבו את המלחמה הקרה לא יהיו רלוונטיים. על כן בסקר שנערך לאחרונה בין כ-50 אסטרטגים רובם העריכו שעד שנת 2020 יתרחש בעולם אירוע גרעיני. הסכנה של התגוששות גרעינית אימתנית בין מעצמות חלפה מן העולם בשלב זה אבל הסבירות שתהיה הפעלה יזומה של נשק גרעיני בודד עלתה מאוד".

בארץ יש מי שחושבים על הנושאים הללו? יש לנו אסטרטגים גרעיניים?

"יהושפט (פאטי) הרכבי היה הראשון. כבר בשנות ה-60 הוא כתב ספר חשוב וטוב על מלחמה גרעינית ושלום גרעיני. פאטי היה אדם קודר ומר. יום אחד הוא אמר לי משפט אשר עדיין מהדהד במוחי. בעתיד, הוא אמר, כאשר הוויכוח על השטחים יהיה מאחורינו, הוויכוח שיחצה את החברה הישראלית הוא אם עדיף שיהיה גם לנו וגם להם או לא לנו ולא להם. וכשזו תהיה הדילמה, ניבא, חיינו כאן יהיו חיי גיהנום".

בעתיד תיאורטי מה עדיף - גם להם וגם לנו או לא לנו ולא להם?

"מצב של חימוש הדדי בטוח יותר ממצב של שלום הדדי. נשק גרעיני הוא הנשק של החלש. אבל הסיבה העיקרית לכך היא שבמצב של שלום הדדי אם אחד הצדדים מרמה הוא מחסל אותך. אין לך אמצעי שירתיע אותו. לכן תורת המשחקים דוחפת אותך לפינה של גם לנו וגם להם. אני מנוע מלהתייחס לנושאים הללו במפורש, אך אני יכול להפנות אותך לספר שפרופ' יחזקאל דרור הוציא לאחרונה ('מדינאות מדינית-ביטחונית למדינת ישראל'). לטענתו ישראל זקוקה להרתעה קשה ומוחלטת. אם לישראל יהיה אויב המצויד בנשק גרעיני, עליה יהיה לבנות הרתעה מעולה אשר תבטיח שגם היא עצמה תיחרב, המדינה שתתקוף אותה תושמד.

"לכאורה, מה הטעם בכך. מדוע לממש את האיום על האויב אחרי שההרתעה כשלה. אבל על פי דרור צריך לוודא שההרתעה תפעל, גם אם אתה עצמך הושמדת. הוא רואה בכך תרומה לתיקון עולם. כשאנחנו אומרים לא עוד יש בכך שלושה ציוויים: לא עוד יפילו בנו המונים, לא עוד נהיה חסרי מגן, לא עוד מי שיפגע בנו לא ייענש. במצב גרעיני, הציווי הראשון לא מובטח לנו. אויבנו עלולים להרוג בנו רבים. אבל עלינו להבטיח ששני הציוויים האחרים יתקיימו. לכך התכוון שמעון פרס כשאמר שאם איראן מאיימת להשמיד את ישראל, גם את איראן יש להרוס. אם פרס לא היה פרס היו אומרים ד"ר סטריינג'לאב. אבל מה שהוא אמר הוא אמירה אסטרטגית פשוטה. כוח המגן שבידינו צריך להשתכלל ולהיות רב עוצמה ולהביא לכך שלא יעזו לממש את היכולת לפגוע בנו. והיה אם יעזו, נגבה מהם את מלוא המחיר כך שגם הם לא ישרדו".

השואה רלוונטית לחשיבה האסטרטגית שלנו בעידן של מזרח תיכון גרעיני?

"ראה כיצד הזיכרון מדריך אנשים כמו נתניהו המפנה פעם אחר פעם לשנות ה-30. גם ברנרד לואיס אמר לפני כמה שנים שהוא מרגיש כמו בשנות ה-30 המאוחרות. למה התכוון? מצד אחד איום קרב ומתרגש ומנגד שאננות ופייסנות וכמיהת שלום מתרפסת. כשביקרתי ביד ושם לא מזמן לא יכולתי לעמוד בעומס הפסיכולוגי ובחצי הדרך פרשתי. אני לא חושב שיש ישראלי או יהודי היכול להיות בלתי רגיש לשואה. זהו חור שחור וכואב בהכרה שלנו. אני גדלתי בתל אביב של שנות ה-50 שבה ידיהם של פליטי השואה היו עדיין חקוקות במספרים. בן גוריון החליט שצריך שלישראל יהיה פוטנציאל מדעי אטומי, כשישראל הקטנה היתה מלאה בשרידים מדממים של השואה. לכן הדברים שלובים זה בזה. אני זוכר את הבעת פניו של משפטן בכיר מאוד כשאמרתי לו פעם שביטחון ישראל בעתיד עלול להיות מושתת על האיום שנגרום הרג המוני. השתמשתי בכוונה במונח הלועזי וראיתי את הרעד שעבר בו. בבת אחת הוא הבין. מצד אחד הוא עצמו קורבן שואה ומצד שני הוא אדם מוסרי ומצד שלישי הוא מבין את האמת הטרגית".

וכשאתה מסתכל סביבך היום מה תחושתך? אנחנו שוב לבד?

"אנחנו תמיד לבד. לעתים יש לנו שותפים ואוהבים ונותני כתף, אבל אף אחד לא נמצא בנעלינו. לא אהבתי את הביטוי שנעשה בו שימוש בזמן עופרת יצוקה: בעל הבית השתגע. זהו ביטוי וולגרי וגרוע. בעל הבית לא צריך להשתגע. הרס לשמו לא תורם להרתעה, אבל כדי שתהיה הרתעה על האויב לדעת שאתה מחושב ושקול ומאופק, אך גם נחוש לגבות מחיר בריבית דריבית על מה שעלולים לעולל לך. צריך שיהיה ברור שיש מקדם אשר הופך את הפגיעה בך לבלתי כדאית בעליל. אני עדין זוכר את רוזוולט ואת כל החכמים והנאורים של הצמרת הביטחונית האמריקאית והבריטית בתקופת אושוויץ, והלקח עמי. בהיסטוריה ובגורל היהודי יש ממד של אי הגינות כלפינו. כבר היינו פעם אחת לבד ואפילו הטובים והנאורים לא גוננו עלינו. לכן אסור לנו להתלהם, אבל עלינו לבצר את כושר ההגנה והביטחון שלנו ולנהוג בתבונה ובאיפוק ובריסון ובזהירות ובקור רוח. לא עוד".*



ד'ר עוזי ארד. אני זוכר את הבעת פניו של משפטן בכיר מאוד כשאמרתי לו פעם שביטחון ישראל בעתיד עלול להיות מושתת על האיום בכך שנגרום הרג המוני


אני חותר לעשות את המיטב עבור מדינתי. ארד עם אריאל שרון, דוד לוי ובנימין נתניהו, 1997



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו