בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לא רק פלגיאט מקדים

כשהואשם עם הופעת "מאדאם בובארי" בפרסום ספר בלתי מוסרי, נזכר סניגורו של פלובר בסיפור "המשגה הכפול" של פרוספר מרימה, שגם בו יש סצינה מינית נועזת בכרכרה. נובלה על נישואים אומללים וכמיהה לאהבה רומנטית

תגובות

המשגה הכפול, מאת פרוספר מרימה, תירגם מצרפתית מיכה פרנקל, הוצאת נהר ספרים, 2009, 121 עמודים

"המשגה הכפול" מופיע כספרון דק בסדרה החדשה של הוצאת "נהר" - "קלאסי צרפתי קצר". אין זו קלאסיקה-לייט. המקור הצרפתי מופיע ללא קיצורים בתרגומו הרהוט של מיכה פרנקל, ומלווה מבוא קצר והערות מאת ראובן מירן, יוזם הסדרה. הספרון הזה מצטרף לקודמו, "ונוס מאיל", גם הוא מאת מרימה, שביטא תפישה חדשה, כפולה, של הפנטסטי: לדברים המופלאים המחרידים את שלוות הקורא ניתן גם הסבר ריאליסטי. מרימה התפרסם בזכות סיפור פנטסטי זה וסיפורים מחיי קורסיקה, ומחוץ לצרפת הוא ידוע בעיקר כמחבר "כרמן", הנובלה שנתנה השראה לאופרה של ביזה.

כמי שהופקד על שימור המונומנטים ההיסטוריים בצרפת - כנסיות, טירות, מנזרים וכו' - היה מרימה שמרן ושונא חידושים. בתפקידו הירבה לנסוע ברחבי צרפת, אך בילה גם זמן רב בספרד ובאנגליה. בפאריס פקד סלונים ספרותיים ועד מהרה נהפך בהם לדמות מרכזית. בין חבריו הקרובים היו הסופר סטנדאל והצייר דלקרואה, שעמם הירבה לבקר בבתי בושת, מנהג שהתמיד בו כל חייו. בנעוריו נודע כהולל פרוע, ציניקן שבז לנשים, איש שלא הפגין שום רגש ושמר על ארשת של אדישות. גם בבגרותו נודע מרימה, שהקפיד לתפור את בגדיו בלונדון, באיפוק ה"אנגלי" שלו. זה איפוא דיוקנו של האיש שפירסם, בהיותו בן שלושים, ב-1833, את הנובלה "המשגה הכפול".

האם זאת נובלה הממוקדת באירוע מרכזי אחד, או רומאן קצר הנותן לזמן לעבור ולפעול על גיבוריו? הוויכוח בין המבקרים אינו צריך לעניין את הקורא הנסחף עם העלילה שפורש מרימה. ז'ולי דה שברני, אשה צעירה, חסודה ומתוסכלת בנישואיה, פוגשת אחר שנים חבר ילדות ושמו דארסי, שחיזר אחריה לפנים בלא תקווה, כי היה בנעוריו חסר רכוש. כיסופים לאהבת אמת וגעגועים לימי נעוריה התמימים משתלטים על ז'ולי. מרימה מיטיב לתאר את רגשותיה הסותרים של גיבורתו, החוששת להתבזות אם תיכנע ללבה. הכמיהה לאהבה רומנטית מנצחת. אחרי פגישה קצרה עם דארסי באירוע חברתי ותאונת כרכרה שבאה בעתה, ז'ולי נאלצת לעבור לכרכרתו של דארסי כדי לחזור לביתה בפאריס, והיא ממהרת להתמסר לו בזמן הנסיעה. לאחר מעשה היא נתקפת חרטה ובושה. הסיום מתאים לזמנו: יש להעניש את האשה הסוררת, ומרימה דואג להמית את ז'ולי בסוף חפוז.

מרימה לא אהב את "המשגה הכפול", והסיפור ידוע פחות מסיפוריו האחרים. הוא טען שכתב אותו רק למען כסף וביקש להתנער ממנו. התכחשותו של מרימה אומרת דרשני: מה היה בסיפור הריאליסטי הזה על אהבה ואכזבה ממנה, הכתוב באיפוק וביובש, כדי להרגיז את יוצרו? מרימה חש בנוח מאחורי מסכה, שהרי החל את דרכו הספרותית במעשי התחזות. הוא פירסם ספר מחזות הכתוב כביכול בידי אשה ושמה קלרה גאזול, וספר של שירי עם בלקניים שהיה ברובו המצאה של מרימה.

כאשר כתב בשמו אהב מרימה להרחיק את עדותו ולספר עלילות טרגיות בעלות רקע אקזוטי וברברי. במאה ה-19 נחשבו גם ספרד וגם קורסיקה אתרים אקזוטיים. ב"המשגה הכפול", לעומת זאת, מתאר מרימה את הסביבה החברתית שבה חי בעצמו, האצולה והבורגנות הגבוהה. לגיבורו דארסי העניק תכונות שאיפיינו אותו עצמו: קור רוח, אירוניה ואיפוק עד כדי אטימות. השם דארסי אינו מקרי כנראה. מרימה ידע אנגלית, התעניין בספרות האנגלית ויש להניח שקרא את הרומאן "גאווה ומשפט קדום" של ג'יין אוסטן, שהגיבור בו הוא "מיסטר דארסי".

דארסי של מרימה היה צעיר עני שהתרועע עם בני אצולה עשירים. למרות כישוריו לא היה לו שום סיכוי לשאת לאשה את ז'ולי, שהוריה חיפשו לה בעל עשיר. דארסי בחר בקריירה דיפלומטית, וכאשר הסיפור מתחיל הוא חוזר לחופשה ממשרתו בטורקיה. שבע השנים שחלפו הוסיפו לו ניסיון חיים וגם הפכו אותו לגבר מבוקש בשוק הנישואים. כפי שקורה תדיר ברומאנים הצרפתיים, דודו מת בתזמון נכון והוריש לו רכוש רב. דארסי מעורר בז'ולי אהבה הניזונה מזיכרונות עבר ומאומללותה בנישואיה בהווה. דארסי, לעומת זאת, רואה באשה המכריזה על אהבתה ומתמסרת לו טרף קל והזדמנות לבילוי נעים של חופשת מולדת.

ברור שז'ולי שוגה בחלומות וטועה ביחס לרגשותיו וכוונותיו של דארסי, המעוניין בהרפתקה לא מחייבת. אך האם יש כאן באמת משגה כפול? האם דארסי, הממהר לשכוח את ז'ולי, טעה טעות גורלית המקבילה לטעותה שלה? ייתכן, אם נרצה להזדקק למעט רכילות ספרותית, שבשמו של הסיפור הסגיר מרימה יותר משרצה. הנובלה שכתב היתה אמורה לספר על אכזבה כפולה בעקבות מפגש טעון ציפיות בין גבר לאשה. מרימה כתב את "המשגה הכפול" אחרי בילוי בחברת ז'ורז' סנד, ה"פאם פטאל" של הספרות הצרפתית במאה ה-19. מרימה היה מן הסתם מלא סקרנות לקראת המפגש המיני עם הסופרת והאשה המשוחררת ששמה הלך לפניה. ז'ורז' סנד, טוען אחד המבקרים, ציפתה שמרימה הידוע בניסיונו בשטח זה, יעניק לה חוויה בלתי נשכחת. אך אבוי, מרימה לא עמד בציפיות, וכישלונו, שנודע ברבים, רדף אותו זמן רב. המשגה במקרה זה היה באמת כפול: גם האשה וגם הגבר לא קיבלו את מה שרצו.

כבר בעמוד הראשון של "המשגה הכפול" נתקל הקורא בפרטים הנראים לו מוכרים. כך מסכמת ז'ולי דה שברני את חייה עם בעלה המאוס: "כשפישפשה בזיכרונותיה יכלה להיזכר כי לפנים מצאה אותו חביב, אך כעת נסך עליה שיעמום. היה בו משהו שדחה אותה, אופן האוכל שלו, אופן שתיית הקפה שלו, אופן דיבורו, כל אלה גרמו לה עצבים מרוטים. (...) פעמים אחדות בשבוע אכלו יחדיו ארוחת ערב, ודי היה בכך כדי להזין את תיעובה כלפיו". למזלה של ז'ולי, חיי האצולה, בניגוד לחיי הבורגנים הזעירים, מאפשרים לבני הזוג להסתגר באגפים שונים של טירותיהם, ומסעי הציד של הבעל מעניקים לאשתו חופשות ארוכות.

ז'ולי נשואה זה שש שנים וכבר התרגלה לחיי שיממון, כאשר חוזר לחייה דארסי. עתה הוא גבר מנוסה וציני, המספר על הרפתקאות מסמרות שיער באימפריה העותמאנית. כשהם נוסעים בכרכרה, שני אנשים אחוזי תשוקה, הם מסווים אותה בלהג על ארצות זרות לעומת פאריס. כל שיחתם המלאה קלישאות נשמעת מוכרת. הם משמיעים דברי געגועים, האופיינים לתנועה הרומנטית, לימי הביניים ולתקופת האבירות (כאן, בעמ' 36, כשל המתרגם ותירגם "חיל הפרשים" במקום "אבירות"). ההתעלסות בכרכרה נוסעת מזכירה לנו גם היא פרט מסיפור אחר. נראה לכאורה שמרימה קרא את "מאדאם בובארי" והעביר את העלילה לחברה הגבוהה, אבל פלובר כתב את ספרו יותר מעשרים שנה אחרי "המשגה הכפול". לפנינו דוגמה משעשעת לתופעה שז'ורז' פרק וחברי "אוליפו" קראו לה "פלגיאט מקדים". פלגיאט, כידוע, מחקה יצירה קיימת; "פלגיאט מקדים" מחקה כביכול יצירה שעדיין לא נוצרה.

פלובר הכיר את הנובלה של מרימה. כשהואשם עם הופעת "מאדאם בובארי" בפרסום ספר בלתי מוסרי, נזכר סנגורו בסיפור של מרימה. הוא שאל מדוע הטיול בכרכרה של אמה ומאהבה ליאון ברחובות רואן נחשב מופקר, שעה שאיש לא ראה פגם בהתעלסות בכרכרה של מרימה. גדולתו של פלובר ב"מאדאם בובארי" היתה במיקום הסיפור על נישואים אומללים לא בחברה האריסטוקרטית, הסובלנית לבגידות, אלא בעיירה פרובינציאלית, שכולם בולשים בה אחרי כולם. זאת ועוד: ענייני כספים מוזכרים אצל מרימה בדרך אלגנטית - באמצעות ירושות, נדוניות וכדומה - ולא כמו אצל פלובר, בצורת חשבונות פרוזאיים שיש לפרוע וחובות מצטברים שיש להסתירם מפני הבעל.

ובכל זאת, גם סופו של "המשגה הכפול" מזכיר לנו בעדינות שהכסף יענה את הכל. הירושה נתנה לדארסי דריסת רגל בחברה הגבוהה, וחודשים אחדים אחרי מותה של ז'ולי הוא "נישא נישואים מוצלחים". לאחר שבישר על נישואיו לידידתו הוותיקה מאדאם לאמבר, היא מעירה: "אשתך מקסימה, למען האמת, ורק ז'ולי המסכנה שלי יכלה להתאים לך באותה מידה. כמה חבל שהיית עני מדי עבורה כשהיא נישאה!" תגובתו: "דארסי חייך אותו חיוך אירוני שהיה מורגל בו, אך לא אמר דבר". כך הסתיימה הנובלה המקורית. מרימה הותקף מן הסתם על "אכזריותו", וב-1841 הכניס שינויים בטקסט והוסיף שורה לסיום: "שני הלבבות שלא הכירו זה את זה, כנראה נועדו זה לזה". המלה הקטנה "כנראה" מרמזת כי הסופר בעצמו פיקפק בנכונותו של המשפט הסנטימנטלי. בלעדיו "המשגה הכפול" הוא מופת של ניתוח אירוני.



פרוספר מרימה. אהבה ואכזבה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו