בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהניסיון לחשיבה

תירגם מגרמנית והוסיף מבוא מנחם שכטר

תגובות

הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר (1889-1976) היה תלמידו ומזכירו של הפילוסוף היהודי אדמונד הוסרל וממשיך דרכו הפילוסופית בפנומנולוגיה. ב-1933 הצטרף למפלגה הנאצית ומעולם לא חזר בו מהתמיכה בה. השפעתו ניכרת בחוגים רבים בפילוסופיה של המאה העשרים.

"מהניסיון לחשיבה" (Aus Der Erfahrung Des Denkens) נכתב ב-1947 ומרכז את עקרונות הפילוסופיה של היידגר באופן פואטי ומצומצם. הספר, כשמו, מתאר את הניסיון לחשוב, כלומר את יחסי הגומלין שבין תודעתו של האדם ובין העולם המשפיע עליה. הספר נפתח ונחתם בשיר, ומשלים לאט לאט מסע של החשיבה מנקודה מופשטת אל טענה כביכול ממוקדת על אופי החשיבה. בתווך היידגר מתמודד עם הקשיים שהישות והאדם עצמו מעמידים בפני החשיבה. ה"נטורליזם" של היידגר נוכח לאורך הספר, הטבע כיסוד האמיתי של העולם, "היישות", וראוי להתייחס בהתמודדות של החשיבה ובין העולם.

הספר כתוב כקובץ פרגמנטים; לפני כל ארבעה משפטים יש תיאור שירי שאפשר לייחס ליישות או לאדם, מבנה המאפשר התייחסות רחבה מאשר המלים עצמן, וכן מבהיר את אחת הטענות המרכזיות של היידגר אל הטבע כשירה, כפי שכתב בקובץ זה: "המלאכותי מצוי בתוך שירה". המשפט השירי נפתח במלה "אם", כלומר, המשפט מתאר מצב אפשרי, המנחה את הקריאה של ארבעת הפרגמנטים שאחריו. אפשר להתייחס למשפט זה כאל מפתח המוסיקלי של הטקסט, האופי האקוסטי של היצירה. המשפט יוצר אווירה מסוימת בקריאה של הפרגמנטים שאחריו. כך גם השיר שבתחילת הקובץ בונה את האווירה הכללית של הקובץ כולו. הבחירה בניסוח פואטי עולה בקנה אחד עם הגישה של היידגר על החלל שמסביב לכל מלה, המשמעויות הקיימות במה שלא נאמר. תודתי לגרשום פון שווארצה, לרב יחיאל ברוקנר וליאיר אסולין על עזרתם בתרגום.

מנחם שכטר, יליד 1986, נולד בחיפה, גדל בקריות, למד בישיבת ההסדר בחולון. מוסיקאי, מלחין שירה, מנגן פולק. מתגורר במינכן שבגרמניה.

***

אורח ופלס

משעול ואגדה

יש בהליכה

לך ושא

מום ושאלה

במעלה שבילך

*

אם אור השחר המוקדם עולה חרש מעל ההרים...

*

קדרות החלד לעולם לא תשיג את אור היישות.

אנו מאחרים להגיע אל האלילים, ומקדימים מדי להגיע אל היישות. הפותח בשירה - האדם.

לגשת לכוכב, רק זאת.

החשיבה היא צמצום המחשבה, כבשכבר הימים, כוכב איתן בשמי העולם.

*

אם שרה השבשבת בחלון הבקתה, מתקרבת סופת רעמים...

*

גבורת החשיבה נובעת מהדרישה המופרזת של היישות, אז פורחת לשון הגורל.

ברגע שהעצם לנגד עינינו, ובלבנו שמיעת המלה - החשיבה עולה יפה.

די במעט לחוש בהבדל שבין החפץ המלומד והעצם החושב.

לו במחשבה היה צורר ולא יריב חשוף, היה אז העצם החושב מניח יותר את הדעת.

*

אם תחת שמי-גשם, קרן שמש מאירה את שדות העשב ההרריים...

*

לעולם איננו באים אל המחשבה, היא באה אלינו.

זו השעה הנכונה לשיחה.

ההכרה החברתית מעודדת, הכוונות המתמרדות אינן נראות, אף לא הסכמה מיתרצת. החשיבה נשארת קשיחה ברוח העצם.

מנשפים שכאלה התפתחו שוליות במלאכת היד של החשיבה. כדי ליהפך, בהיסח דעת, לרב אומן.

*

אם בקיץ, צפון באחו, פורח נרקיס בודד, וורד ההרים זורח תחת עץ האדר...

*

הפאר שבפשטות.

ראשית, המלאכותי מחסה על אובדן כבודו.

אך המלאכותי ישנו בתוך שירה.

איפה ישנו אדם, שדחה את העצבות, ורוח נושבת בו.

הכאב מעניק את כוחו המבורך שם, במקום שאנו לא יודעים.

*

אם חולפת הרוח במהירות, רוטנת בין קורות הבקתה ומזג האוויר עגום...

*

שלוש סכנות מאיימות על החשיבה.

הטובה, המבריאה את הסכנה, היא השכנות עם המשוררים המזמרים.

המרושעת, המשחיזה את הסכנה, היא החשיבה עצמה. היא זקוקה לחשיבה כנגדה, דבר הנחפץ רק לעתים רחוקות.

הגרועה המבלבלת את הסכנה היא ההתפלספות.

*

אם ביום טרם-קיץ פרפר מתיישב על פרח, כנפו קמוצה, נישא עם רוח האחו.

*

להט הרגשות הוא הד לחנה של היישות, חשיבתנו מכנסת נגינת העולם.

בחשיבה, העצם, בכל מובניו, נהפך לבודד ואטי.

בארך אפיים - רוחב הלב.

חושב דגול - טועה דגול.

*

אם הנחל שבהר, בדומיית הליל, מספר מאפיקו על סלע...

*

הזקן שבחשיבותינו הקשישות דולק אחרינו ובעצם - לקראתנו.

משום כך נאחזת המחשבה בבואו של מי שהיה, הזיכרון.

להיות זקן: לחדול מבעוד מועד, שם, במקום שהמחשבה הבודדת של דרך החשיבה, שבה למסלולה.

הפסיעה חזרה מהפילוסופיה, בחשיבת היישות, מתירה לנו להעז, מיד נעשים אנו בני בית בשושלת החשיבה.

*

אם בלילות החורף מטלטלות סופות שלגים את הבקתה, ובוקר אחד הנוף מושלג...

*

האגדה על המחשבה הושקטה ראשית על ידי המהות, חסרת אונים לומר, את שלא ניתן להיאמר.

אי יכולת כזאת מביאה את החשיבה אל העצם.

מעולם לא נאמר, בשום שפה, מה שלא ניתן להגיד.

החשיבה היא קדמונית ופתאומית, מי תמה על התשוקה להמר?

*

אם נמשך עדר מהגבעות התלויות, מצלצל ומצלצל...

*

אופי שירת החשיבה עודנו עלום.

במקום שהיא מצביעה גדלה זה זמן האוטופיה, בינה פיוטית למחצה.

אבל השירה המחשבתית היא האמת הטופולוגית של היישות.

היא אומרת שהיא מושב מהותה.

*

אם באור הערב. אי שם ביער מפולש, הגזעים מוזהבים.

*

למשוררים - זימרה וחשיבה הם שכני גזע.

התבגרות היישות והשתרעותה - באמת.

גישה אל מבוא החשיבה, מה שהלדרלין שר מעצי היער: "ואלמונים נשארים איש בעיני רעהו, בעומדם, הגזעים השכנים".

*

היערות מתמקמים

הנחלים קורסים

הסלעים עומדים

הגשם זורם

המרחבים ממתינים

הבארות נובעים

הרוחות מתיישבים

השפע הוגה



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו