בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רק היסטוריה רחוקה?

עסק הביש

תגובות

מרסל ניניו השתנקה. היא התקשתה, ואולי לא ניסתה, לעצור את רגשותיה לשמע מותו של מאיר עמית, שהובא אתמול למנוחות. האלוף עמית לא היה ראש אמ"ן בעת שהחוליה שאליה השתייכה ניניו נלכדה במצרים. הוא לא היה אחראי לנפילת רשת הריגול. להפך: הוא מי שבלחצו, כיורשה המוסרי והמקצועי של האחריות לגורל ניניו וחבריה, שוחררו לבסוף מי משליחי אמ"ן שנותרו בחיים (שניים נתלו, אחד התאבד). אבל הפרידה מעמית הזכירה לניניו, לרוברט דאסה ולקרובי המשתתפים הנוספים במבצע שנודע כ"עסק הביש" עם כשלונו והסכסוכים שחולל בצמרת הישראלית, שאין זו באמת היסטוריה רחוקה: למעורבים בה, זו פציעה שגם אם תגליד, לעולם אין מחלימים ממנה לחלוטין.

השבוע לא רק נפרדים מעמית צה"ל, המוסד ומוקירים רבים של זכרו, אלא גם יצוין יום השנה ה-55 לעסק הביש. ב-23 ביולי 1954, שנתיים לאחר מהפכת הקצינים שהעלתה לשלטון את הכת של גמאל עבד אל-נאצר, בוצעו הפיגועים שהפילו את התאים בקהיר ובאלכסנדריה. חמישה עשורים וחצי, וכאילו חלפו רק ימים ושבועות מאז ספג אמ"ן את הכישלון המהדהד, שהיה טרף לחקירות שמעולם לא הגיעו למלוא מיצוין.

לדברי ראש אמ"ן בקיץ 1954, אלוף משנה בנימין גבלי, הוא הפעיל את הרשת באמצעות מפקד יחידה 131 (שהועברה אחר כך למוסד). ראש אמ"ן זימן אליו גם את מפקד יחידת הקת"ם - קצינים לתפקידים מיוחדים - שנודעה לימים כ"יחידה 504" והטיל עליו לבדוק פעולות אפשריות נוספות. מפקד היחידה, רחביה ורדי, עבר לאחר שנים מעטות עם עמית למוסד.

במוקד המחלוקת על עסק הביש של 1954, "מי נתן את ההוראה?", עמדה שאלת ההנחיה או האישור להפעלת הרשת שנפלה. גבלי טען שאת ההוראה נתן לו שר הביטחון פנחס לבון, בשיחה שהתקיימה ביניהם ביחידות בבית לבון. בדיון מקדים, בהשתתפות חמישה, "נשאלתי על אפשרות הפעלת 131...ותשובתי היתה חיובית מבחינה מבצעית", כתב גבלי בטיוטת מכתב ששיגר לאחר חודשים לרמטכ"ל, משה דיין. בשיחתם ללא עדים, טען גבלי, "הודיעני שר הביטחון להורות ל-131 לפעול". לבון הכחיש שנתן לגבלי את ההוראה.

חקירות שונות וחוזרות לא הגיעו למסקנה חד משמעית בשאלת הליבה, גבלי או לבון, אם כי הוכח בהן שגבלי הורה לזייף מסמכים לחיזוק גרסתו. מעולם גם לא הובהר מה ומתי ידע הרמטכ"ל. בכירי מערכת הבטחון לחמו זה נגד זה על שמם הטוב ועל עתידם. זה לא שינה לאנשי הרשת שמעבר לגבול. הם קיבלו ממפעיליהם הוראה מוסמכת, ביצעו אותה ושילמו מחיר אישי כבד הרבה יותר מהמתנצחים בתל אביב - מוות, עינויים, עד 14 שנות כלא. את חברי הרשת טרדה השאלה, מי לא נתן את ההוראה - מי לא הבחין בכך שהמידור בין התאים רופף, שמעצר סוכנים מאיים לחולל מפולת כללית, שהפעילות חובבנית עד כדי התרשלות ושהכרח להפסיק אותה ולהורות על מילוט מיידי של הרשת.

לניניו, כמו גם לעמית ולאחרים שסייעו לה ולשאר אסירי קהיר להיקלט בארץ עם שחרורם, לא היה צריך לספר שאין זו רק היסטוריה רחוקה, כי אין ודאות שלקחי הפרשה נלמדים ומיושמים כדי להפחית את הסיכון בתקלות דומות. שיעור כזה, אילו הוקצה לו זמן, יכול היה המטכ"ל לקבל אתמול בביקורו אצל הנשיא שמעון פרס, שהיה מנכ"ל משרד הביטחון ומהעדים המרכזיים בחקירת "עסק הביש" - ואחר כך גם ראש הממשלה בעת שהופעל ונתפס ג'ונתן פולארד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו