שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חברי הכנסת היהודים, הנאבקים על זכותנו להרחיב את ההתיישבות ביהודה ושומרון, לבטח יודעים היטב, כי בליבת המוסר היהודי עומדים עקרונות של שוויון ערך האדם וכבודו. כך זה ברעיון ש"כל בני האדם נבראו בצלם האלוהים", וכך זה בציווי "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך". סביר להניח, שבתור אנשים משכילים חברי הכנסת הללו גם מודעים לכך, שבליבת המשפט הטבעי והאתיקה הגלובלית עומד העיקרון שלפיו זכויות אנושיות ואזרחיות מקבלות את מעמדן המכובד רק באשר הן ניתנות באופן שוויוני לכל. שהרי אם הן מהוות פריווילגיה של קבוצות מסוימות, אך נשללות מקבוצות אחרות, אזי שוב אין מדובר לא במוסר כלל-אנושי ולא במשטר דמוקרטי, אלא בגזענות, קיפוח או עוולה.

והנה, אנו שומעים את הלהט שבו הם מציגים את טענותיהם בדבר זכותם של היהודים להתיישבות ולהגדלת מרחבי המחיה שלהם, אך איננו שומעים מהם מלה או חצי מלה על זכויותיהם הדומות של אלה שאינם יהודים - על זכותם של הפלסטינים להתיישבות, לאזרחות ולריבונות ברחבי ארץ ישראל. והמצפון שואל ומתפלא, האומנם רואים ח"כים יהודים אלה את האחרים, הפלסטינים, כאוויר שאין להתחשב בו או כבני אדם פחותי ערך, שמותר להתעלם מזכויותיהם? אם אמנם זה המצב, ואין הם נותנים כלל את הדעת על השלכות מעשיהם על זכויותיהם האנושיות והאזרחיות של הפלסטינים - כי אז אין מנוס מן המסקנה, שעמדתם גזענית ובלתי מוסרית בעליל. ולעומת זאת, אם יש להם חזון מוסרי כלשהו, דוגמת שתי מדינות לשני עמים, שמתייחס לפלסטינים כשווים ונותן את הדעת על מימוש זכויותיהם - אם כך הדבר, יבואו וישמיעו את חזונם ויחזירו את הדיון למסגרת של דיון בין בני תרבות.

עניין זה רלוונטי ביותר לסוגיית הלחץ שמפעילות בעלות הברית שלנו - דוגמת ארה"ב, צרפת, אנגליה ואיטליה - להפסיק את הבנייה בהתנחלויות. יש המשייכים זאת לפוליטיקה אנטי-ישראלית או גרוע מכך למניעים אנטישמיים. מה שהרוב אינו נותן עליו את דעתו, זו האפשרות שמדובר כאן באי-השלמה עם נורמות של התנהגות בלתי מוסרית בעליל. כפי שקשה לנו לסבול ילדים מפונקים ואגוצנטריים שאומרים "מגיע לנו, מגיע לנו, מגיע לנו", ואינם מגלים שום אכפתיות ואחריות להשלכות של מימוש רצונותיהם על מצבם של הילדים או המבוגרים שבסמיכותם - כך קשה לאנשי מצפון לשאת את הנרקיסיזם האתנוצנטרי של קבוצת היהודים שמבקשת בלהט צדקני לממש את זכותה להתיישב בכל מקום בשטחי ארץ ישראל; זאת, תוך התעלמות מוחלטת מההשלכות הפוגעניות שיש לכך על שכניה הפלסטינים.

ההיגיון במקרה זה פשוט ביותר: כפי שהאפרטהייד בדרום אפריקה לא יכול היה להיחשב ללגיטימי ונסבל בקרב עמי התרבות, קל וחומר תנועת ג'יהאד שלוקחת לעצמה את הזכות לפגוע בכל האחרים (באשר הם נחשבים לכופרים) - כך גם אנשי מוסר בכל פינה שבעולם אינם יכולים להשלים עם הנצחת האפליה והדיכוי בגדה המערבית; עם יצירת התנאים להנצחת מציאות של אפרטהייד בישראל של ימינו.

האמת היא שלנוכח פשיטת הרגל המוסרית של כל כך הרבה מקרב נבחרי הציבור, המבוכה היא לא רק במישור הבינלאומי אלא גם במישור הפנים-יהודי. זהותו של העם היהודי נקשרה תמיד לא עם כוחנות צבאית, אלא דווקא עם מדרגה גבוהה של רוחניות, השכלה ומוסריות. והנה, בשנים האחרונות מזוהה היהדות הישראלית יותר מכל עם "בוני ציון בדמים וירושלים בעוולה" - מין שילוב ייחודי של לאומנות יהודית המתנכרת לליבת המוסר של היהדות.

מצד אחד, קולה של יהדות זו נאלם לנוכח מצוקות החלשים והמיעוטים שבתוך הקו הירוק, ומן הצד האחר קולה כוחני, מתלהם וחמדני כשמדובר בהרחבת אחיזתה ביהודה ושומרון - תוך התעלמות מצלם האנוש וכבוד האדם של האחרים, השכנים הלא-יהודים. ועל עוולה שכזאת כבר אמרו נביאנו: "אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה".

פרופ' אלוני הוא ראש המכון למחשבה חינוכית במכללת סמינר הקיבוצים

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ