אתלטיקה: שלי-אן פרייז'ר ממשיכה לרוץ בשביל אמא - ספורט - הארץ

אתלטיקה: שלי-אן פרייז'ר ממשיכה לרוץ בשביל אמא

שלי-אן פרייז'ר הצליחה לחצות את כל הדרך מהגטו של ווטרהאוס למדליית הזהב בריצת 100 מטר בבייג'ין בזכות אדם אחד - אמא מקסין. "היא הסיבה המרכזית לכך שאני רצה", מודה האצנית הג'מייקנית, "אני ממשיכה בשבילה"

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אלעד זאבי

אתלטיקה | גראנד פרי מונאקו

21:00, יורוספורט

לאחר שכל אבק הכוכבים על מסלול האתלטיקה באולימפיאדת בייג'ין הלך לאוסיין בולט, שקבע שני שיאי עולם מדהימים, חבריו למשלחת הג'מייקנית נאלצו להסתפק רק בפירורי תהילה. אך משלי-אן פרייז'ר לא תשמעו תלונות על כך שכל תשומת הלב העולמית הלכה לכיוונו של האצן המחייך.

אז נכון, גם היא זכתה במדליית זהב בזכות כישרונה לרחף על מסלול ה-100 מטר, ועל הדרך הפכה גם לג'מייקנית הראשונה בהיסטוריה שזוכה במדליית זהב אולימפית במקצה היוקרתי (תוך שהיא משאירה מאחור גם את האגדה החיה מרלין אוטי). רק שפרייז'ר לא באמת היתה צריכה את כל ההמולה והתהילה, מספיק לה רק לדעת שהצליחה לסגור מעגל עבור אמא שלה, שבאותו זמן החזיקה לה אצבעות בג'מייקה הרחוקה.

"כשחציתי את קו הסיום וראיתי מאחור את שרון וקרון (שרון סיפמסון וקרון סטיוארט, שתי הג'מייקניות שחלקו את המקום השני - א"ז), הבנתי שניצחתי ומיד חשבתי על אמא", משחזרת פרייז'ר. "זה היה הרגע שלי, אבל גם שלה". שניות אחר כך היא כבר חטפה את הטלפון הסלולארי הראשון שראתה והתקשרה הביתה בעיניים דומעות.

כיאה לילדה מתבגרת במדינה שמייצרת אצנים בקצב מסחרר, גם מקסין סימפסון, אמא של פרייז'ר, לא הפסיקה לרוץ מאז שעמדה לבד על רגלייה. היא גדלה במשפחה דלת אמצעים, ולו היה לה חדר משלה היא בוודאי היתה מכסה את קירותיו בפוסטרים של אלילתה אוטי, האורים והתומים של האתלטיקה הג'מייקנית באותן שנים.

מקסין התאמנה ימים כלילות וחלמה על קריירה מקצוענית, אבל המציאות טפחה על פניה כבר בגיל 17, כשנכנסה להריון עם אחיה הגדול של שלי-אן, מה שלמעשה גנז את הפנטזיה. למזלה של פרייז'ר, מסתבר שהיא ירשה את הגנים האתלטיים כמו את השאיפה להיות האצנית המהירה בעולם. "אמא שלי היא הסיבה המרכזית לכך שאני רצה", אמרה פרייז'ר כשנשאלה על הקשר המיוחד ביניהן, "היא נאלצה להפסיק לרוץ, אבל אני ממשיכה בשבילה".

אני והרגליים שלי

אבל הגנים המשובחים לא גרמו לפרייז'ר לקטוף את הזהב האולימפי בקלילות. בדרך היא נאלצה להתגבר על מכשולים לא פשוטים. היא גדלה בווטרהאוס, אזור עני הנמצא כ-50 קילומטרים מהבירה קינגסטון, מהמקומות אליהם ממליצים לתיירים לא להגיע. הבית של פרייז'ר אמנם היה משפחתי וחמים, אבל התנאים בהם גדלה היו רחוקים מאופטימליים, והיא נאלצה לעבוד עם החומר הגולמי שהעניק לה הטבע - זוג רגליים מהירות במיוחד. וזהו, בעצם.

"כשהייתי צעירה היו תחרויות שרצתי בהן יחפה. לא היו לי נעליים, כי את הכסף הייתי מוציאה על אוטובוס לאימונים, כך שבהחלט אפשר להגיד שהשקעתי הרבה עבודה קשה כדי להגיע לאן שאני נמצאת", היא משחזרת, "אמא שלי מעודדת אותי המון ואני אוהבת אותה מאוד כי כשאף אחד לא היה שם עבורנו, היא תמיד דאגה לפרנס אותי ואת האחים שלי".

אמא פרייז'ר, מסתבר, לא עושה רק לביתה אלא גם לקהילה. כשבאים לראיין אותה על בתה היא תמיד דואגת להוקיע את האלימות בווטרהאוס ולהפציר בג'מייקנים באשר הם להסיר את נשקם. "שלי-אן היא דוגמה חיה לכך שדברים טובים יכולים לצאת מהגטו, שדברים טובים יכולים לצאת מווטרהאוס", אמרה אחרי הזכייה של בתה.

הפריצה של פרייז'ר בת ה-22 לתודעה בבייג'ין נחשבה להפתעה יחסית, שכן עד אז היא לא רשמה הישגים יוצאי דופן בזירה הבינלאומית. כנראה שהסוד היה טמון באימונים. מעט לפני המשחקים האולימפיים, מאמנה סטפן פרנסיס החליט לצוות אותה לקליינט נוסף שלו, אסאפה פאוול, שערך עמה אימונים אישיים. פאוול התלהב מהאישיות והגישה של פרייז'ר, שהפכה לסוג של בת חסות עבורו. "שלי-אן עברה הרבה בחיים שלה. יש לה אופי מדהים", החמיא לה האיש המהיר בעולם לשעבר.

בתחרות הקרובה במונאקו, פרייז'ר תנסה לצלוח את החזרה הגנרלית לפני הדבר האמיתי - אליפות העולם בברלין, שתתקיים שבועיים לאחר מכן. קרון סטיוארט, מדליסטית הכסף מבייג'ין שנושפת בעורפה בכל תחרות, אמנם נמצאת בכושר מצוין אבל ספק אם זה מזיז לפרייז'ר. עבור מי שהתחרתה יחפה, כל מירוץ עם נעליים הוא פינוק אמיתי.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ