בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבירמה גולן | פרחה גאה

תגובות

איזה עלבון. עליזה בראשי, מנהלת סיעת הליכוד בכנסת, הטיחה בח"כית אורלי לוי-אבקסיס ממפלגת ישראל ביתנו גידוף לאמור: "פרחה, את עוד תחזרי לדגמן". נניח לחלק השני - רבבות צעירות יעשו הכל כדי לזכות בקריירת דוגמנות מוצלחת כמו זו של לוי-אבקסיס - ונתמקד במלה שהסעירה את הח"כית הצעירה עד כדי תלונה ליו"ר הכנסת: "פרחה".

"כשנולדה פרחיה באדר אל-בידה", כתב סמי שלום-שטרית באחד משיריו היפים והעצובים ביותר, "קרתה אותה אמה פרחה/ שיהיו חייה מלאים בשמחה./ פרחה שם יפה, אמרה./ פרחה שם יפה". ואכן, פרחה - שפירושו שמחה, שם נפוץ במסורת היהודית - הוא שם יפה ומלא אור, ממש כמו אורלי. מתי נהפך לכינוי גנאי? חוקרי התרבות חלוקים בנוגע למועד ולסיבות, אך כולם מסכימים על המשמעות: הפרחה היא אשה המונית, בעלת טעם צעקני בבגדים, שטחית ורדודה, ולא פחות מזה - סוערת ויצרית.

אמנם, צריך דמיון מפותח כדי להדביק תיאור כזה ללוי-אבקסיס, שניחנה בעדינות הליכות וטעם אלגנטי מאופק, אבל לכינויי גנאי חיים משלהם, ו"פרחה" הוא כינוי נוח לכל דובר או דוברת המבקשים להעמיד את עצמם על רף גבוה, איכותי ו"מערבי" יותר מזה של המגודפת.

כי זו מהות הכינוי "פרחה". בחוברת "הכיוון מזרח" מספטמבר 2008, שהוקדשה כולה לדיון במושגים הטעונים "פרחה" ו"ערס", הופיעו - בצד כמה רשימות רוויות כאב של אנשים שהתוויות האלה הודבקו להם רק משום שנולדו בקצה הלא נכון של העיר - גם כמה מאמרים שניתחו את משמעותה התרבותית-חברתית של המלה "פרחה" והגיעו למסקנות מרתקות.

"האויבים של הדיון בערסיות ובפרחיות", כתבו עמרי הרצוג ובת-שחר גורמזאנו-גורפינקל, "הם לשון הפוליטיקלי קורקט מחד, והחרדה הגזענית מאידך". כלוC מר, האומץ לדון במקורות הסיווגים המעליבים הוא עצמו נדבך חשוב בהשתחררות מהם. וזוהי תרומתו החשובה של הדיון האינטלקטואלי ב"הכיוון מזרח", שמתוך שהוא בוחן את שורשי המושגים האלה, הוא חושף את מקורות הבהלה החשוכה שהולידה אותם מלכתחילה, והופך את פירמידת הערכים שלהם על ראשה.

ההגדרה העולה מן הניתוח גמישה: פעם אתנית, פעם סוציו-אקונומית ופעם אסתטית, אבל באופן החתרני ביותר מייצגת הפרחה (החתומה מעלה חשדה בכך כבר מזמן) בעיטה אולטימטיווית במוסכמות, קריאת שחרור נשית בסביבה שונאת נשיות, התרסה צבעונית ועולצת בחברה שניסתה לחקות אפרוריות אירופית מדומה, ויותר מכל - ביטוי רגשי, רגשני, סוער וחם בסביבה שמעריצה מופעים כאלה ממרחק בטוח, רק בקולנוע הספרדי או הצועני, או באקזוטיקה של הטברנות היווניות (וגם אלה לא במקור, אלא בעיבוד ממותק ומזויף של הקולנוע ההוליוודי).

אבל הפרחה הישראלית - כמו כל אחיותיה באגן הים התיכון, כולן בשר ודם ורבות מהן אפילו אינטלקטואליות להכעיס - ניצחה, וטוב שכך. "לימור" הנפלאה והפיקחית של אורנה בנאי ביטאה את מלוא ההתרסה הנון-קונפורמיסטית הזאת, וביחד אתה נחצו מזמן הגבולות האתניים, עם "הפרחה האשכנזייה" ו"הרוסייה", וכמובן, "הצרפתייה" (שתי האחרונות זכו בכינוי בשל העזתן בענייני אופנה, מחשופים ועקבים, אבל גם בגלל מה שמצטייר כמיניות מתפרצת, רחמנא לצלן). וכמו ששרה עופרה חזה, סמל האיפוק התרבותי בעצמה: "בא לי בימים, בא לי בלילות, בא לי לצעוק אני פרחה". מחבר השיר, אסי דיין, הואשם בזמנו בהתנשאות אשכנזית. היום ברור שגם השיר הזה הוא חלק מהשתחררות תרבותית - לא תקנית פוליטית תודה לאל - בריאה.

זמן קצר לפני מותה כתבה ויקי שירן מכתב אהבה קורע לב לסבתא פרחה הזקנה והטובה, ושלחה לה נשיקות כדי לרפא את עלבון הגנאי של שמה. אולי עכשיו כבר הגיע הזמן לחדול מן העלבון, וזה גם המסר ללוי-אבקסיס: תרימי ראש. תצפצפי. גידפו אותך כי עמדת על דעתך? מותר לך להיות גאה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו