בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנה אחרי המלחמה עם רוסיה, בגיאורגיה עדיין מלקקים את הפצעים

שנה אחרי המלחמה עם רוסיה, גיאורגיה עדיין מלקקת את פצעיה ומשלימה עם אובדן החבלים המורדים. האזור הבוער נכנס להקפאה עמוקה - לשביעות רצונם של כל הצדדים

תגובות

ב-9 באוגוסט 2008, קצת אחרי עשר בבוקר, "הסכסוך הקפוא" בין גיאורגיה לדרום-אוסטיה, ששב והתלקח באלימות חסרת מעצורים יומיים לפני כן, הגיע לבלוק הדירות הסובייטי-למראה שבו חיה ציצינו קושאשווילי, בדמות פצצה רוסית במשקל חצי טון. "כששמעתי את הפצצה הראשונה פוגעת בבניין", סיפרה קושאשווילי, בשנות ה-60 לחייה, "הדחף הראשוני שלי היה לברוח החוצה". בזמן שניסתה להימלט, פצצה שנייה, שהוטלה ממטוס מיג רוסי, נחתה בחצר הבניין והרגה את בתה, מאיה זאגאשווילי. "מצאתי אותה מתה ליד ספסל, עשרה מטרים מהכניסה לבניין. הגוף שלה היה מלא רסיסים", אמרה קושאשווילי. נכדה, גיוויקו, שכב ליד גופת אמו, פצוע וחסר הכרה. "היה אפשר לראות שהיא ניסתה לגונן עליו בגופה", ציינה.

בערך באותו הזמן, ליאנה גאזאשווילי, בת 60, ברחה מדירתה בבניין הסמוך וגילתה שרסיסי פצצה הרגו גם את בנה אנדרו, בן 39. יום קודם הוא שלח את אשתו ובתו לאזור אחר של העיר, אך נשאר בדירת הוריו כדי לטפל באמו ובאביו העיוור. "אנדרו רק יצא לשנייה מהבית ובדיוק נחתה פצצה בחצר והרגה אותו", אמרה גאזאשווילי.

שתי הנשים, לבושות שחורים, עמדו בחודש שעבר בקומת הקרקע של אחד הבניינים בשיכון ושיחזרו את אירועי מלחמת הקיץ בין גיאורגיה לרוסיה. נשים נוספות התקבצו סביבן; אקה מאיסוראדזה סיפרה כיצד בעלה גילה בחצר את גופתה מלאת הרסיסים של אמו, בת 72. היא הצביעה על שכנתה, קטאווה נוזאדזה, שגם חותנתה מתה מפגיעה ישירה בדירתה.

כמעט כל אחד בשיכון שברחוב סוחישווילי - שתמונות דייריו ההרוגים, הפצועים והמתאבלים נהפכו לסמל הצד הגיאורגי של המלחמה בקווקז - איבד קרובי משפחה, או מכיר משפחה שנפגעה. 14 דיירים נהרגו כאן בבוקר 9 באוגוסט, כשמטוס רוסי, שככל הנראה התכוון להפציץ בסיס צבאי סמוך, הטיל פצצות על הבניינים.

שנה אחרי המלחמה, גיאורגיה מנסה להשתקם מהנזק ומאובדן השליטה בחלקים נרחבים של אדמתה. כרבע משטח המדינה הקווקזית נמצא עכשיו תחת שליטה צבאית רוסית כמעט-ישירה; שתי "מדינות" - דרום-אוסטיה ואבחזיה - הכריזו על עצמאותן בשטחה; תשתיתה נפגעה, היא נקלעה למשבר פוליטי חריף והצמיחה הכלכלית המרשימה עד למלחמה, נעצרה כמעט לחלוטין. אבל גיאורגיה גם זכתה לראשונה במשקיפים של האיחוד האירופי בשטחה, ולסיוע בינלאומי של מיליארדי דולרים, כקורבן של מכונת המלחמה הרוסית.

נשיא גיאורגיה, מיכאיל סאאקשווילי, אולי הפסיד במלחמה - שכמעט כולם מלבדו טוענים שהוא יזם - אך כעת הוא מנסה למנף את התבוסה לטובתו: להפוך את צלקות המלחמה למושכות ולגייס את הקהילה הבינלאומית לעמוד לצד מדינתו.

אצל משפחת קושאשווילי, הצלקות טרם הגלידו. הנכד גיוויקו נלקח לבית חולים בבירה טביליסי, ומשם לסדרת ניתוחים במינכן. "גם הישראלים הציעו להטיס אותו לטיפול", סיפרה ציצינו קושאשווילי, "אבל כבר היו לנו כרטיסי טיסה לגרמניה". בן 11, גיוויקו מסתובב בין הבניינים בצליעה קלה. "הוא רועד מפחד בכל פעם שמטוס חולף בשמים", אמרה. לדבריה, נשבע שלא ילמד רוסית בבית הספר. על קירות הדירה שבה היא מגדלת אותו לבדה, תלויים תמונות של בתה וקטעי עיתונים ובהם תצלומיה ליד הבניין ההרוס. "מה עשינו להם שהם הרגו אותנו?" שאלה, בתהייה הנצחית של הקורבנות.

כישלון האינטגרציה

הסכסוך בין דרום-אוסטיה ואבחזיה לבין גיאורגיה נמשך כבר קרוב למאה שנים. אחרי המהפכה הרוסית ב-1918, השתמשה מוסקווה באוסטים - אחד ממגוון העמים החיים בקווקז ההררי - כדי לנסות ולערער את השלטון בגיאורגיה, שנשארה עצמאית. ב-1921 הצליח הצבא האדום לכבוש את גיאורגיה והעניק לדרום-אוסטים מחוז אוטונומי (אובלסט) בשטחה.

אחרי קריסת ברית המועצות, העדיפו הדרום-אוסטים עצמאות או סיפוח לרוסיה, במקום להיהפך לחלק מגיאורגיה העצמאית. טביליסי התנגדה, ושני הצדדים יצאו ב-1991 למה שהיתה המלחמה הראשונה כתוצאה מקריסת ברית המועצות. אלפי בני אדם נהרגו בדרום-אוסטיה ובאבחזיה, מחוז אוטונומי נוסף במערב המדינה, ועשרות אלפי גיאורגים ברחו מהאזורים הללו. המלחמה הותירה את רוב האזור בשליטת דרום-אוסטיה, אך עמקים מסוימים היו בשליטה גיאורגית. רוסים הוצבו באזור כמשקיפי שלום.

ב-2003 תפס מיכאיל סאאקשווילי, נשיא צעיר שהתחנך במערב, את השלטון בטביליסי ב"מהפכת הוורדים", שלאחריה נבחר בבחירות דמוקרטיות ברוב של יותר מ-90%. אחת מאבני היסוד של מדיניותו היתה "אינטגרציה מחדש" של שני החבלים הסוררים, אפילו בכוח. הרטוריקה החריפה שבה השתמש נגד מוסקווה - שעשויה להיות בלתי מובנת למי שלא חווה את הדיכוי הסובייטי רב-השנים - היתה חלק מהקו הפרו-מערבי שבו נקט. סאאקשווילי, הציב את ארצו על מסלול ההצטרפות לנאט"ו, שלח חיילים להילחם בעיראק עם האמריקאים, ונשא את עיניו הרחק מעבר לים השחור, לבריסל ולאיחוד האירופי.

הרוסים, מצדם, חזרו מאה שנה אחורה. מוסקווה ליבתה את שאיפות העצמאות של דרום-אוסטיה ושל אבחזיה כדי לערער את שלטונו. מורדים דרום-אוסטים הרגו שוטרים גיאורגים, הפציצו כפרים וירו על כוחות משקיפים של גיאורגיה. לפי כמה טענות, הרוסים סייעו להם.

בקיץ 2008, טוענים רוב הפרשנים וגופי המחקר, ניסו הרוסים לגרור את סאאקשווילי לתגובה החריפה שהבטיח, בסדרה של פרובוקציות אלימות, כדי שיוכלו "להגן" על הדרום-אוסטים, שלרבים מהם חילקו דרכונים רוסיים. סאאקשווילי נפל במלכודת ב-7 באוגוסט. אף שהורה אחרי הצהריים על הפסקת אש, לכבוד יומה הראשון של האולימפיאדה, הורה גם ככל הנראה הנשיא הגיאורגי על הפצצה מאסיווית של צחינוואלי, בירתה של דרום אוסטיה.

כוחות גיאורגיים, שאומנו בין היתר בסיוע מומחים ישראלים, ניסו לכבוש במהירות את האזור, אך נפלו קורבן לעוצמה ולמוכנות הרוסית. המלחמה, שהתפשטה גם לאבחזיה, נעצרה רק בהתערבות בינלאומית. מניין ההרוגים הסופי עמד על כ-430 לגיאורגים (כ-200 מהם אנשי כוחות הביטחון) וכ-380 הרוגים דרום אוסטים ורוסים (חיילים ואזרחים). קו הגבול המינהלי של שני החבלים המורדים, אותו שירטטה ברית המועצות, נהפך מחדש לגבול דה-פקטו.

"מה יכולנו לעשות? לחכות שהטנקים הרוסיים יפלשו לשטחנו? שהרוסים יאנסו את נשותינו? שירצחו את ילדינו? היינו חייבים לעצור אותם!" אומר לאשה ז'וונייה, השר לפיתוח כלכלי בממשלת סאאקשווילי, שכיהן בעבר כשגריר בישראל. "כשאתה חי ליד דוב, אתה לומד שחייבים להתנהג אתו בסבלנות. אבל אם הדוב משוגע וסובל מחום גבוה - אתה לא יכול לדעת מה לעשות. מה שעשינו היתה פעולה הגנתית. הגנו על המולדת שלנו". זו עמדת הממשל כולו, אף שמשקיפים בינלאומיים, ארגוני זכויות אדם ולפי הדלפות - גם ועדת החקירה הבינלאומית שעומלת על דו"ח לבירור האמת - חושבים שסאאקשווילי ניסה לפתור בכוח סכסוך שהעיק על גיאורגיה כמעט שני עשורים.

שלף מהמותן?

על קירות קומת הדיונים המפוארת של משרד ההגנה בטביליסי, תלויות תמונות גדולות המציגות את הכוחות הגיאורגיים שלחמו בעיראק. סגן שר ההגנה, גאורגי מוחאידזה, יוצא מפגישה רבת משתתפים. שני אמריקאים בבגדים אזרחיים יוצאים עמו ויורדים במדרגות. הפגישה היא חלק מפרויקט עתיר-תקציב לשיקום הצבא, לו התחייבה ארצות הברית אחרי המלחמה. יחד עם הסיוע שהבטיחו מדינות תורמות, בהובלת האיחוד האירופי, עתידה גיאורגיה לקבל יותר מחמישה מיליארד דולר מהקהילה הבינלאומית. יש כסף רב בלהיות אנטי-רוסי בקווקז.

"היינו חייבים לפתוח במבצע-נגד כדי להגן על האוכלוסייה שלנו מפני פלישה רוסית רחבת היקף. לא היתה לנו ברירה", אומר מוחאידזה, "מה שראינו עד אוגוסט 2008 היתה מלחמה בעוצמה נמוכה. הרוסים יירטו מטוסים ללא טייס (חלקם מתוצרת ישראלית, א"א). הם ניסו לעשות סיפוח זוחל של דרום אוסטיה, בנו קווי רכבת. ניסינו זמן רב להפוך את הסכסוך לבינלאומי, אבל הקהילה לא הפגינה נכונות גדולה. עכשיו כל זה השתנה".

כרגע, גיאורגיה שמה את יהבה על חיזוק הכוח הבלתי חמוש של האיחוד האירופי, כ-430 משקיפי שלום, שהוצב בשטחה כחלק מההסכם לסיום המלחמה. זהו, אולי, הישגה היחיד מהמלחמה, כיוון שהרוסים אינם מכבדים את התחייבותם לסגת לעמדות בהן הוצבו לפני הסכסוך, וממשיכים להציב חיילים בשתי המובלעות, מתוקף הסכמים עמן. "אנחנו מעוניינים להעניק למשקיפים סמכויות משטרתיות (אישור לשאת נשק, א"א), כדי שיוכלו להגן על עצמם", אומר מוחאידזה.

לא כולם מביעים את אותה תמיכה בסאאקשווילי. אירקאלי אלסאניה היה שגריר גיאורגיה באו"ם בזמן המלחמה. אחריה התפטר - לטענתו מפני שחזה מקרוב בהתנהלות הכושלת של סאאקשווילי - ונהפך לאחד ממנהיגי האופיזיציה נגדו (ראו תיבה). "הטעות הגדולה ביותר של סאאקשווילי היתה כניעתו לפרובוקציות. השתתפתי בשיחות השלום עם דרום-אוסטיה ואבחזיה, ואני יכול להעיד שהוא היה חסר אמונה לחלוטין בסיכוייהן להצליח. הוא לא איש שמאמין בדיאלוג. הוא לא ניצל את המנגנונים הבינלאומיים כדי להתמודד עם הפרובוקציות והשתמש ברטוריקה פרובוקטיווית נגד רוסיה. זה לא חכם".

לדברי הדיפלומט לשעבר, "סאאקשווילי הוא שולף מהמותן. הוא היה צריך לדעת שהרוסים מוכנים לפעולה הצבאית שלנו ומוכנים להתערב. סאאקשווילי העריך יותר מדי את התמיכה האמריקאית וקיבל מידע שגוי על מוכנות הצבא שלנו. הוא לא יודע לקבל החלטות. הוא לא מקשיב לאף אחד, ולכן קשה לו מאוד לא לעשות טעויות".

הג'יפ שעל הגבול

לא רחוק מגורי, נקודת הגבול בין גיאורגיה לדרום-אוסטיה ליד העיירה אחמאז'י שקטה. רוחות המלחמה שנשבו לקראת יום השנה לעימות אינן מורגשות. שוטרי משמר הגבול הגיאורגי, חמושים היטב, יושבים בצל חורשה קטנה ומפצחים גרעינים, בין שקי חול. בעמק שמתחת לעמדה, מעבר לגשר אבן קטן שחוצה נהר מוכסף, ניצבת נקודת הביקורת של דרום-אוסטיה - ג'יפ לבן ויריעת בד פרושה בין שני עצים.

"כשהם שותים הם יורים הרבה", אומר אחד הגיאורגים, "אבל כבר כמה זמן שקט, אז כנראה שנגמרה להם הוודקה". כוח של האיחוד האירופי - בג'יפים ממוגנים, שכפ"צים ומשקפות - עורך סיור במקום. מאז אוקטובר האחרון עורך הכוח ביקורים פעמיים ביום בנקודה זו, כמו גם בנקודות רבות לאורך קו הגבול המינהלי. לכוח המשקיפים יש מנדט מבריסל להיכנס גם לשטח הדרום-אוסטי, אבל מוסקווה היא זו שקובעת את הכללים שם והם אינם יכולים להיכנס.

משקיפי האיחוד נדרכו למשמע קול של מסוק, שלפו משקפות וצפו ב-MI8 חולף בצד הרוסי. כל מעבר שלו לצד הגיאורגי ייחשב הפרה וידווח לאיחוד, אך הוא נשאר בתחומו. ההתפתחות האחרונה, לדבריהם, היא שכוחות משמר הגבול הרוסי מחליפים בהדרגה את המיליציות הדרום-אוסטיות, לאחר שצחינוואלי חתמה על הסכם עם מוסקווה. "המיליציות לא מרוצות מזה. הם גבו מסים גבוהים מכל מי שעבר", סיפר אחד המשקיפים.

מדי פעם, חוצות את הגבול מוניות שירות עמוסות נוסעים מיוזעים. אלה הם בעיקר עקורים מעמק אחאלגורי שמצפון, אזור שהיה בשליטה גיאורגית אחרי המלחמה הראשונה ב-1991, אך נהפך לדרום-אוסטי בעקבות הקרבות אשתקד. 80% מתושביו הגיאורגים כבר עזבו. רבים מהם ברחו בדצמבר מבתיהם, משום שלא הרגישו בטוחים. כעת, רבים מהם נוסעים מדי יום בקיץ כדי לעבד את חלקותיהם, אך חוזרים לישון בצד הגיאורגי.

הממשלה הגיאורגית, במימון בינלאומי ובמהירות שיא, בנתה להם מחנה עקורים לתפארת, המכיל יותר מ-2,000 בתי לבנים עם חימום, מים זורמים, גז וחשמל. כל אחד מהעקורים, שמספרם מוערך ב-30 אלף, מקבלים עשרה יורו בשבוע. "אנחנו כאן מדצמבר", אמר אימה טאמז, בן 41, ליד החלקה הקטנה שבה הוא מגדל עגבניות, אפונה ומלפפונים. "התחלנו לחוש פחד כשהפיצו שמועות שלא בטוח לגיאורגים להיות באחאגורי. הילדים שלי קטנים מדי מכדי לקחת את הסיכון הזה. אני חוזר לשם מדי פעם כדי לטפל בשדות, אבל עדיין מפחד לחזור באופן קבוע עם המשפחה".

"פעם לא היה הבדל בינינו לדרום-אוסטים. היו חתונות, המשפחות היו מעורבות. עכשיו אותה הרגשה אינה קיימת", אמרה ליה יאטאשווילי. "המיליציות באו לאחאלגורי בדצמבר ואנשיהן אמרו לנו ?אנחנו לא הולכים להרוג אף אחד'. הם עקרו את הדגל הגיאורגי ושמו את זה של דרום-אוסטיה. החלטנו לעזוב ועכשיו, שיש לנו בית, הכל הסתדר. השכנים שלנו באחאגורי דואגים לבית שלנו שם עד שהמצב יירגע".

לעצור את הדימום

למרות החשש מהתלקחות מחדש של העימות, נראה שלצדדים אין אינטרס לעשות זאת. "רוסיה השיגה את מה שהיא רצתה, פחות או יותר", אומר ראש המשלחת האירופית בגיאורגיה, האנס-יורג האבר, "כשהגענו לכאן, הרוסים והגיאורגים ציפו לחידוש העימות. זה נעלם. אף אחד לא חושב שהעימות יחזור בקרוב".

לדבריו, "עכשיו אנחנו לא מנסים לפתור את הסכסוך. כולם יודעים שהוא לא הולך להיפתר בקרוב. אבל אנחנו לפחות בדרך להקפיא אותו מחדש". "אולי", הוסיף לאחר מחשבה, "זה אינו הביטוי הכי טוב".

אך זה המצב כעת. האיחוד האירופי הוא גורם הקרישה שעוצר את הדימום. אט אט, בעזרת כוח המשקיפים, דרך בניית מנגנונים, שיחות שלום בז'נווה, "קווים חמים" בין טביליסי ומוסקווה, האיחוד האירופי פועל להקפיא מחדש את הסכסוך; עד שהחלטה רגעית תנפץ את כל ההסכמים, תפוצץ דירות ותהרוג אנשים, תחסל אמהות, תותיר ילדים פצועים עם שנאה לשפה הרוסית. תעשה מחדש את כל הדברים שקרו בקיץ האחרון. או שתישאר קפואה לזמן מה נוסף.



גנרל רוסי מסיע פליטים גיאורגים בזמן המלחמה. הממשלה הקימה להם מחנה עקורים כמעט מפואר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו