יהודי גרמניה רוצים למצוא את "מיין קמפף" בחנויות

המניפסט של אדולף היטלר חזר השבוע למרכז הדיון בגרמניה, לאחר שמזכ"ל המועצה המרכזית של הארגונים היהודיים קרא להסיר מעליו את החרם במדינה. האם גרמניה מוכנה להחזיר את ספרו של הצורר הנאצי למדפים?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עופר אדרת
עופר אדרת

שחקן חיזוק מפתיע נוסף השבוע למאבק ארוך השנים של אנשי אקדמיה גרמנים, אשר קוראים להדפיס מחדש מהדורה מבוארת של "מיין קמפף" ("מאבקי") - המניפסט האנטישמי של אדולף היטלר. המועצה המרכזית של הארגונים היהודים בגרמניה הביעה את תמיכתה בהוצאה לאור של הספר, שהדפסתו אסורה בגרמניה מאז סוף מלחמת העולם השנייה.

המזכיר הכללי של המועצה, שטפן קרמר, קרא להדפסתה של מהדורה אקדמית של הספר, שתאפשר לדור הצעיר ללמוד על האידיאולוגיה הנאצית. "מהדורה היסטורית-ביקורתית של 'מיין קמפף' חשובה כדי למנוע מניאו-נאצים להשתמש בטיעונים שבספר המקורי", הסביר.

בראיון לעיתון "אינדיפנדנט" הבריטי אמר קרמר כי כיום צעירים רבים חשופים לספר בגרסת האינטרנט שלו ולכן "יותר מחשוב" שתהיה להם אפשרות לקרוא גם גרסה ביקורתית ומבוארת שלו אונליין "כשהם מחפשים את הערך 'מיין קמפף' ברשת".

ראש מכון המחקר הבינלאומי של יד ושם, הפרופ' דוד בנקיר, תומך בקריאה להדפיס מהדורה מבוארת של הספר. בשיחה עם "הארץ" הסביר אתמול: "כל מי שרוצה לקרוא את דברי הבלע האלה - 'מיין קמפף' וספרות נאצית אחרת - ממילא יכול למצוא אותם באינטרנט. לכן, עדיף שתהיה מהדורה שתכיל הערות של אנשי מדע שיסבירו במה דברים אמורים ובאילו חלקים מדובר בשקרים ובסיפורי סבתא של המחבר".

תמלוגים אסורים

מדי כמה שנים שב ועולה "מיין קמפף" לכותרות, בעיקר סביב נסיונות משפטיים לעצור את הפצתו. מעלייתו לשלטון של היטלר ועד סוף המלחמה נמכר הספר בעשרה מיליון עותקים בגרמניה, ותורגם לשפות רבות. לאחר המלחמה הודפס המניפסט הנאצי במיליוני עותקים נוספים.

את חלקו הראשון של הספר כתב היטלר ב-1923 בכלא, בעת שריצה מאסר על ניסיון ההפיכה נגד משטר ויימאר, שכונה "הפוטש במרתף הבירה". הוא יצא לאור ב-1925. חלקו השני נכתב לאחר שחרורו ופורסם ב-1926. היטלר פרש ב-720 עמודיו את משנתו הפוליטית, החברתית והגזענית. בין היתר הוא תיאר את "המאבק בין הגזעים", "עקרון מרחב המחיה" ו"הבעיה היהודית" בגרמניה ובעולם.

מאז שיצא לאור לראשונה ועד סוף מלחמת העולם השנייה, היו זכויות היוצרים על "מיין קמפף" שייכות למחבר הספר, אדולף היטלר. בין 1925 ועד מותו, עשרים שנה לאחר מכן, הרוויח היטלר ממכירת הספר תמלוגים שהגיעו לכמיליון דולר בשנה. עם זאת, תרגומיו של הספר לשפות אחרות מחוץ לגרמניה בזמן המלחמה לא זיכו את היטלר בתמלוגים. בעלות הברית, ובראשן ארה"ב, העבירו את כספי התמלוגים לקרנות לסיוע לנפגעי המלחמה ולארגוני צדקה. על כריכות המהדורות הקפידו המוציאים לאור לציין כי רווחים מהמכירות אינם מגיעים לידיו של הרודן הגרמני. במשך עשרות שנים אחרי המלחמה המשיכו הוצאות לאור בארה"ב לתרום לצדקה את כספי התמלוגים מהספר.

אחרי המלחמה בעלות הברית העבירו למדינת בוואריה שבדרום גרמניה את זכויות היוצרים על הספר בכל השפות - למעט בשפה האנגלית, שעברו לידי ארה"ב. מאז ועד היום בוואריה לא מימשה את זכאותה לקבל כסף עבור הדפסת ומכירת הספר. היא ניצלה את זכויות היוצרים שיש לה עליו רק כדי לאסור על הדפסתו בגרמניה ולנסות - ללא הצלחה משפטית - למנוע את הדפסתו גם במדינות אחרות.

ב-1992, לאחר שהודפס "מיין קאמפף" בשוודיה, ניסתה ממשלת בוואריה למנוע את הפצתו - אולם בית המשפט העליון בשוודיה פסק כי על הספר כלל אין זכויות יוצרים, שכן בית ההוצאה שהדפיס אותו בשנות השלושים כבר לא קיים, ומפני שמדינת בוואריה אינה המשכה של זו שהיתה קיימת לפני מלחמת העולם השנייה.

לפני כמה שנים בוואריה כמעט איבדה את זכויותיה על הספר ואת כוחה לאסור על פרסומו, כאשר היסטוריון גרמני טען כי להיטלר יש יורש חוקי אשר יכול לתבוע את התמלוגים על מכירות הספר ולהרוויח מיליוני יורו מכך. האיש, פיטר ראובל, הוא בנו של אחד מילדיה של אחותו למחצה של היטלר, אנג'לה. כאשר ב-2004 נשאל ראובל, מהנדס מאוסטריה, אם הוא שוקל לעשות זאת, השיב כי אין לו שום כוונה לדרוש כספים שקשורים להיטלר וכי הוא מבקש שיניחו לו לחיות את חייו בשקט. הזכויות נותרו, בינתיים, בידי בוואריה, והאיסור נמשך.

אבל בשנת 2015, כשימלאו 70 שנה למותו של היטלר, יפוגו זכויות היוצרים על הדפסת הספר, וממשלת בוואריה לא תוכל למנוע יותר את הדפסתו. בתי המשפט יצטרכו להחליט אז אם בכוחם של החוקים שאוסרים על הפצת תעמולה נאצית למנוע את הפצתו של הספר בגרמניה.

עד אז, נראה שבוואריה תמשיך לדבוק במדיניותה כלפי "מיין קמפף". השבוע, בתגובה להצהרתו של קרמר, אמר דובר מטעם ממשלת המדינה: "לא נסיר את האיסור על הדפסת הספר כי הדבר ישחק לידיו של הימין הקיצוני. ארגונים יהודים בינלאומיים סבורים כי חשוב מאוד להמשיך באיסור, ואיננו מתכוונים לסטות מכך".

בנוסף לגרמניה, כיום הדפסתו של הספר אסורה במדינות כאוסטריה והולנד, אך מותרת ברבות אחרות, בהן ארה"ב, צרפת ושוודיה. בעולם הערבי הספר היה לרב מכר לאחר האינתיפאדה השנייה, והמהדורה שיצאה לאור בטורקיה כבשה את טבלת המכירות ב-2005. גם במצרים וברשות הפלסטינית נמכר הספר בכמות גדולה, וניתן להשיגו גם בלבנון.

בהודו, שמתירה אף היא את מכירת הספר, דווח בחודשים האחרונים על עלייה משמעותית במכירות, המסתכמות בכ-15 אלף עותקים בשנה. בניו דלהי לבדה נמכרו מעל עשרת אלפים עותקים מאז תחילת השנה. מוכרי ספרים דיווחו כי עיקר המתעניינים הם סטודנטים למינהל עסקים.

ספר נורא משעמם

לפחות גוף אחד כבר הביע בינתיים עניין בהוצאה לאור של מהדורה מבוארת של הספר. "מהדורה מדעית תסייע לפזר את המיתוס שנקשר בשמו של ספר זה", אמר הורסט מולר, מנהל המכון להיסטוריה מודרנית של מינכן בירת בוואריה. דיטר פוהל, היסטוריון במכון, הסביר בעבר כי הדפסה חדשה נחוצה משום שהיטלר לא הקפיד על בדיקת עובדות ולא היה עקבי בעמדותיו - דבר שמשתקף בטקסט וראוי להסבר. לפיכך, לדבריו, "חייבים לבאר כל שורה ושורה" בטקסט.

גם ההיסטוריון הבריטי הנודע איאן קרשו, שחיבר לאחרונה ביוגרפיה של היטלר בשני חלקים - "היבריס" ו"נמסיס" - מצטרף לתומכים. "דמוקרטיה בוגרת כמו גרמניה לא צריכה לפחד שהמסה המזיקה של היטלר תהווה איום כלשהו על החברה", אמר למגזין הגרמני "שטרן". הוא הוסיף כי העובדה שהספר מופיע במלואו באינטרנט מוכיחה כי הנסיונות להחרימו נכשלו.

כך, למשל, לפני עשר שנים מרכז שמעון ויזנטל, שפועל למאבק באנטישמיות, התלונן על כך שאתרי אינטרנט גדולים, בהם אמזון ובארנס אנד נובל, מוכרים את הספר. בעקבות מחאה ציבורית הפסיקו שתי החברות את הפצתו - אך אמזון בינתיים חזרה למכור אותו באתרה.

בישראל, חלקים מהספר ראו אור לפני 15 שנה ב"פרקים מתוך 'מאבקי' של אדולף היטלר", בהוצאת "אקדמון" ובעריכת הפרופ' משה צימרמן וד"ר עודד היילברונר. כיום ניתן למצוא את הספר בעל הכריכה השחורה בספריות של כמה מהאוניברסיטאות בארץ ומדי פעם בחנויות. כעת, בעקבות קריאת הארגונים היהודים בגרמניה להדפיס את הספר מחדש, קורא פרופסור משה צוקרמן מאוניברסיטת תל אביב לנצל את המומנטום ולהדפיס מהדורה עברית מלאה של הספר.

"מראש החרם על הספר היה סימבולי בלבד, ולא היו לו כל השלכות פרקטיות או אפקטיוויות. מי שרצה יכול היה לעשות בו שימוש. אין סיבה לחשוב שמישהו ימצא בו היום רעיונות חדשים... כשאתה רוצה לדעת מי הם האויבים שלך ואיך להכות בהם, צריך לקרוא אותם ולדעת מי הם", אמר פרופסור צוקרמן.

"אגב", העיר, "זה אחד הספרים המשעממים שקראתי בחיי. ממש כמו הטעם של היטלר באמנות, כך הטעם שלו בכתיבה. יש חלק אחד שאינו משעמם ודווקא כן חשוב ללמוד אותו - בתחום של פסיכולוגיית ההמונים. שם יש לו תובנה עמוקה מאוד".

פרופ' דינה פורת, ראש המכון לחקר האנטישמיות והגזענות ע"ש סטפן רוט באוניברסיטת תל אביב, אינה מתנגדת להדפסת מהדורה מבוארת של הספר, אך מביעה חשש שצעד זה יוביל להסרת האיסור על הפצתו החופשית. "אין מקום להסיר את החרם על הדפסה והפצה חופשיות של מיין קאמפ - לא בגרמניה, לא בארץ ולא בארצות אחרות", אומרת פורת, שמדגישה כי "הספר והסמליות הכרוכה בו לא השתנו".

פורת חוששת שהדפסה אינה מבוקרת של הספר תשרת את אחד מהלכי הרוח הדומיננטיים כיום בגרמניה, "אשר רואה בהיטלר מטורף שהשתלט על גרמניה ומפחית את אחריותו של העם הגרמני לעלייתו לשלטון".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ