בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם ענישה מחמירה על עבירות מין מפחיתה האלימות המינית? בכלל לא בטוח

בגיל 17 עשתה ונדי ויטקר מעשה מטומטם: היא עינגה את חברה בן ה-15 במהלך שיעור. התוצאה: ונדי הפכה לעבריינית מין מורשעת שסובלת עד היום מהגבלות דרקוניות על חייה. הסיפור הזה מגיע מארצות הברית, המדינה המובילה בחקיקה ובענישה של עברייני מין. רבים משוכנעים שיש קשר ישיר וברור בין ענישה נוקשה להפחתת האלימות המינית. אבל העובדות מספרות סיפור אחר לגמרי

תגובות

יום אחד ב-1996 כובו האורות בכיתה בג'ורג'יה, כדי שהתלמידים יצפו בסרט וידיאו. ונדי ויטקר, אז בת 17, ישבה בקצה האחורי של הכיתה. הנער שישב לידה הציע שתבצע בו מין אוראלי בחושך. ויטקר הסכימה, והמעידה האחת הזאת בנעוריה הרסה את חייה.

לבן כיתתה חסרו שלושה שבועות עד יום הולדתו ה-16 - ועובדה זו הפכה את ויטקר לפושעת. היא נעצרה והואשמה בביצוע מעשה סדום בקטין, עבירה שהגדרתה בג'ורג'יה כללה אז גם מין אוראלי. עורך הדין שמונה לייצג אותה אמר לה להודות באשמה וויטקר, שלא ממש הבינה מה קורה, עשתה כדברו. היא נדונה לתקופה של חמש שנים בפיקוח קצין מבחן, אך מאחר שלא היתה נערה מסודרת, לא מילאה את כל התנאים. היא לא הקפידה, למשל, להגיע לפגישות הקבועות עם קצין המבחן. בגלל עבירות טכניות אלה, היא ישבה בכלא יותר משנה. "הייתי שם עם רוצחים. זה מטורף", סיפרה ויטקר.

תקופת המבחן הסתיימה ב-2002, אבל תלאותיה של ויטקר נמשכות עד היום. בג'ורג'יה, עברייני מין רשומים במאגר מידע הפתוח לציבור - שמה, תמונתה וכתובתה זמינים לכל גולש אינטרנט. כתוב שם שהורשעה בביצוע מעשה סדום, בלי לפרט את נסיבות העבירה. אבל מאחר שהאנשים ברשימה מוגדרים "מורשעים בביצוע עבירת מין נגד קורבן שהוא קטין", נוצר רושם שוויטקר עשתה משהו איום ונורא לילד חסר אונים. כשהיא הולכת ברחוב, אנשים מתלחשים והורים מכניסים את ילדיהם הביתה.

תחנת טלוויזיה מקומית הציגה את ויטקר בכתבה על עברייני מין מקומיים, שבה פורסמה בין השאר מפה שציינה את מקום מגוריה. "משפחתו של בעלי ראתה אותי בטלוויזיה", אמרה, "זה מביך".

מה שוויטקר עשתה - מין בהסכמה בין נערים - כבר לא נחשב פשע בג'ורג'יה. היום מעשים מסוג זה מוגדרים "עבירה קלה". אבל פסיקת בית המשפט לא הוחלה רטרואקטיווית ולכן שמה עדיין מופיע במאגר המידע והיא כפופה לסדרה של מגבלות דרקוניות. לעברייני מין במדינה אסור להתגורר ולעבוד בבניין המרוחק 300 מטרים ומטה מכל מקום שבו נמצאים ילדים, כמו בית ספר, פארק, ספרייה, בריכה או מרכז טיפול בילדים. מאחר שמרכז כזה פועל בכנסייה ברחוב שבו התגוררה ויטקר, היא ובעלה אולצו לעזוב את ביתם. הוא איבד את עבודתו ועמה את ביטוח הבריאות של שניהם.

בזכות תביעה שהגיש ארגון הנאבק בענישת יתר, אישר בית המשפט לוויטקר לחזור לביתה, אבל בעלה לא הושב לעבודתו והמשפחה מתמודדת עם קשיים כלכליים. שמה טרם הוסר ממאגר המידע. "כשאת נערה, את לא חושבת שתמשיכי לשלם על הדברים שעשית גם בגיל 30", אמרה.

ובישראל: לעברייני מין אסור לגלוש באינטרנט

מאגרים פופולריים

כל מדינות ארצות הברית מנהלות מאגר מידע על עברייני מין, רובן החלו בכך בשנות ה-90. רבים מניחים שכל מי ששמו רשום במאגר כזה אנס או תקף ילדים, אבל ברוב המדינות ההגדרה של עבריינות מין רחבה הרבה יותר.

לפי ארגון זכויות האדם Human Rights Watch, בחמש מדינות רשומים במאגר גברים שנתפסו בביקור אצל זונה; 13 מדינות מחייבות רישום בגלל השתנה במקום ציבורי; לא פחות מ-29 מדינות רושמות בני נוער ששכבו בהסכמה עם נער או נערה; 32 מדינות רושמות אנשים שחשפו בפומבי את איבר מינם.

מאחר שעבירות רבות כל כך מחייבות רישום ומאחר שבחלק מהמדינות הרישום הוא לכל החיים, מספר עברייני המין במאגרי המידע בארה"ב תפח לממדים עצומים. בסוף 2008 היו בהם שמות של 476 אלף אמריקאים, יותר מאוכלוסייתן של מדינות כמו ויומינג וצפון-דקוטה.

בג'ורג'יה רשומים יותר מ-17 אלף עברייני מין. חלקם מסוכנים מאוד, אבל רבים מהם לא. מי שמעיין במאגר המידע יתקשה להבחין בהבדלים. ועדה שמינתה ממשלת המדינה, שבדקה בשנה האחרונה מדגם של עברייני המין הרשומים, מצאה ש-65% מהם אינם מסוכנים, 30% עשויים להוות איום ורק 5% מסוכנים בבירור. הוועדה המליצה לאפשר לקבוצה הראשונה לחיות ולעבוד בכל מקום שירצו; לאסור על אנשי הקבוצה השנייה להתגורר או לעבוד במקומות מסוימים; ולהטיל מגבלות חמורות ופיקוח לכל החיים על הקבוצה השלישית.

למרות ממצאי הוועדה, עבריינים לא-אלימים ממשיכים להופיע במאגרי המידע וכפופים לאמצעי פיקוח. התברר שתקנה שאסרה עליהם להתגורר פחות מ-300 מטרים מתחנה להסעת ילדים לבית הספר, אינה ניתנת ליישום מפני שכמעט לא נותר מקום בג'ורג'יה שבו יוכלו לחיות. התקנה בוטלה, וכך גם תקנה שאסרה על עברייני מין להתנדב בכנסיות, אבל רוב המגבלות נותרו בעינן.

מאגרי מידע על עברייני מין זוכים לפופולריות. אונס ותקיפה מינית של ילדים הם פשעים איומים, שיכולים לגרום לקורבנות טראומה לכל החיים. כל הורה רוצה להגן על ילדיו ולכן פוליטיקאים זוכים לקולות הבוחרים כשהם מבטיחים לרסן עברייני מין. המתנגדים לכך עשויים להיות מוגדרים כמי שנוקטים יד רכה כלפי פושעים התוקפים ילדים - כתם שרוב הפוליטיקאים מעדיפים להימנע ממנו. זה יוצר לחץ ונטייה להציע חוקים מחמירים עוד יותר מאלה שקדמו להם.

מי חוזר לסורו?

כך נעשים החוקים קשוחים יותר ויותר, אבל אין זה אומר בהכרח שהם נהיים טובים יותר. אם במאגרי המידע רשומים אלפי עבריינים, קשה יותר לנהל מעקב אחר המסוכנים ביניהם. התקציבים מוגבלים. שוטרי ג'ורג'יה מתלוננים שלא קיבלו תוספת תקציב וכוח אדם, שיסייעו לבדוק עד כמה עדכניים הם מאגרי המידע התופחים או לאכוף את שלל התקנות המבלבלות.

טרי נוריס מאיגוד השוטרים של ג'ורג'יה סיפר על גבר ששכב עם חברתו הקטינה והורשע באונס. כיום השניים נשואים. "זה לא אומר שנהג כשורה, אבל זה גם לא הופך אותו לאיום", אמר נוריס. "אנחנו נאלצים להקדיש לו אותה כמות זמן שאנחנו מקדישים לאדם שעשה משהו מתועב".

הכסף המוקצה לפינוי עברייני מין מבתיהם בא על חשבון מימון הטיפול בהם. האם זה משנה? פוליטיקאים טוענים לפעמים שעברייני מין הם חסרי תקנה, ששלושה רבעים מהם או אפילו תשעה מכל עשרה חוזרים לבצע עבירות. לא ברור על אילו נתונים הם מסתמכים. מחקר שנערך בקרב כ-10,000 עברייני מין בארה"ב מצא, ש-5% מהם נעצרו שוב בגלל עבירת מין בתוך שלוש שנים. שילוב בין מחקרים על 29 אלף עברייני מין בקנדה, בריטניה וארה"ב, מצא ש-24% שבו לבצע עבירות מין בתוך 15 שנים.

זה עדיין שיעור גדול מדי. השאלה אם טיפול מסייע לעבריינים שנויה במחלוקת. מחקר בקליפורניה מצא שטיפול למניעת פשיעה חוזרת אצל עברייני מין היה חסר תועלת. אבל המשרד לביטחון הציבור בקנדה, שניתח 23 מחקרים, מצא קשר בין טיפול פסיכולוגי לירידה של 43% בחזרה לפשע.

בחלק מהעבריינים, במיוחד גברים שאונסים נערים, קשה מאוד לטפל. חלקם לא ישתנו, עד שיהיו זקנים מכדי לחוש דחף מיני. עם זאת, נראה שחלק מהטיפולים מועילים לחלק מהעבריינים, ומחקרים נוספים עשויים להוביל לפריצות דרך.

פרסומים בתקשורת על עברייני מין חושפים אותם לאיומים מצד אנשים הנוטלים את החוק לידיים. ב-2006, למשל, ירה אדם למוות בשני עבריינים במדינת מיין, לאחר שאיתר את כתובותיהם במאגר המידע. אחד הקורבנות הורשע בגיל 19, כי שכב בהסכמה עם חברתו בת ה-15. במדינת ואשינגטון התחזה ב-2005 גבר לסוכן אף-בי-איי, נכנס לביתם של שני עברייני מין והזהיר אותם שהם מופיעים ב"רשימת חיסול" שפורסמה באינטרנט. אחר כך הרג אותם.

הטרדות והצקות

רציחת עברייני מין נדירה, אבל הטרדתם שכיחה יותר. רוב העבריינים שהתראיינו לכתבה זו אמרו שחוו הצקות. "ביל", שריצה תשעה חודשי מאסר כי שכב עם בת 15 כשהיה בן 27, ושמופיע כעת במאגר המידע של צפון קרוליינה, אמר שמישהו תלה כרזות עם תמונתו באזור מגוריו (במאגרי המידע של ארבע מדינות לפחות יש סימן בולט "לחץ להדפסה", ליד תמונת העבריין). ילדי השכונה הפסיקו לשחק עם שלושת ילדיו, ומישהו החל להשאיר נקניקיות קצוצות על מכוניתו, אולי רמז לסירוס. ביל ומשפחתו עברו למקום אחר.

ג'יל לוונסון מאוניברסיטת לין בפלורידה אומרת שחצי מעברייני המין הרשומים מתקשים למצוא עבודה. 20%-40% אומרים שנאלצו להחליף מקום מגורים משום שבעל הבית או שכן גילה שהם מופיעים במאגר מידע. רובם מדווחים על דיכאון, חוסר תקווה ופחד.

"מייק" נכלא לשנה וחצי על אונס קטינה - נערה שאמרה לו שהיא בת 17, אבל למעשה היתה צעירה בשנתיים. הוא היה אז בן 22. מאז שחרורו הוא מתקשה להתמיד בעבודה. פעם הועסק כמאבטח, אבל קצין המבחן שלו אמר לו להתפטר, משום שהמדים העניקו לו מראה סמכותי מדי. כעת הוא מובטל, מתגורר במלון זול באטלנטה ומעביר את זמנו בין בתי כלא למועדוני חשפנות. האזור מוזנח מכדי שיהיו בו בתי ספר או פארקים, ולכן מותר לו לגור שם. רוב שכניו הם עברייני מין אחרים, או חולי נפש.

מחקרים מצביעים על כך שהקשיים שבהם נתקלים עברייני מין במציאת מגורים ועבודה מגדילים את הסיכוי שישובו לבצע עבירות. למשל, במחקר על עברייני מין במינסוטה נמצא שיעור קטן יותר של חזרה לעבריינות בקרב אלה שהיתה להם תעסוקה יציבה.

יש מעסיקים שמאפשרים לעברייני מין לעבוד אצלם, אם הם מכירים את סיפורם המלא ואם נראה שאינם מסוכנים. אבל מאגרי המידע הנגישים לציבור מבטיחים שבמוקדם או במאוחר עמית לעבודה או לקוח יגלה את ההרשעה בעבירת מין. עבריינים מדווחים לעתים קרובות שמפטרים אותם ללא סיבה נראית לעין.

מאגרי מידע הנגישים לכל נועדו לשמור על ביטחון הציבור, אבל יש רק הוכחות מעטות שהם תורמים לכך. מחקר של שירות בתי הסוהר בניו ג'רזי מצא שלמרות השקעה של מיליוני דולרים בניהול המאגרים ובאזהרת שכנים, אי אפשר להצביע על הפחתה במספר עבירות המין. ספק גם אם הגבלת האזורים שבהם מותר לעברייני מין להתגורר אכן מרחיקה אותם מקורבנות פוטנציאליים. פושע נחוש תמיד ימצא דרך להגיע לתחנת הסעה של ילדים.

חוקים נוקשים משפיעים גם על משפחותיהם של עברייני המין - סקר מצא ש-86% מהם חוו מתח בשל הרישום במאגרי המידע והגבלת אזור המגורים וש-49% חששו לביטחונם. "זה קשה מאוד", אמר ביל, "החוק אוסר עלי לעשות כמעט את כל הדברים שהופכים אותך לאבא טוב". הוא לא יכול לקחת את ילדיו לפארק, לבריכה או למוזיאון. הוא לא יכול להשתתף באירועים שלהם בבית הספר וילדיו סובלים מנידוי. "הורים מגלים שאני ברשימה - וזהו זה", נאנח.

עברייני מין שמפירים את התקנות צפויים לעונשים חמורים. בג'ורג'יה, עבריין שלא ימסור את כתובתו המדויקת או יתייצב לרישום שנתי במשטרה, עשוי להיכלא ל-10-30 שנים. אם יחזור על כך, יידון למאסר עולם. למרות זאת, מכיוון שחיי עברייני המין הרשומים אומללים כל כך, רבים מהם נמנעים מלציית לתקנות.

אפשר גם אחרת

כמה מדינות החליטו שחוקים נוקשים יותר אינם בהכרח טובים יותר. איווה צימצמה מאוד את מספר עבירות המין הגוררות הגבלת אזור המגורים. בעבר אסרה המדינה על עברייני מין שפגעו בילדים לגור פחות מ-700 מטרים ממוסדות חינוך. מאחר ש"מקום מגורים" הוגדר כמקום הלינה הלילית, עבריינים רבים בילו את היום עם משפחותיהם ולנו בלילה במכוניותיהם ליד הכביש המהיר. הפוליטיקאים של איווה, שאישרו את ההקלות בחוק, דאגו לגבות זאת בתקנה חדשה, האוסרת "שוטטות" ליד בתי ספר.

בארה"ב יש מגמת החמרה בחוקים. ב-1994 הורה הקונגרס לכל המדינות שטרם עשו כן להקים מאגרי מידע לרישום עברייני מין. כעבור שנתיים חייב את המדינות לרשום את העבריינים הקשים ביותר לכל חייהם. ב-2006 אושר "חוק אדם וולש", על שם ילד בן שש שנחטף וראשו נערף, שהגדיל את מספר העבירות המחייבות רישום וחייב את המדינות להעביר את הרישומים גם למאגר מידע ארצי, עד הקיץ הבא.

נראה שמדינות אחרות הולכות בעקבות ארה"ב. בראשן צועדת בריטניה, שבה רישום עברייני המין כולל ילדים בני 11. הרשימה הבריטית לא פתוחה לציבור, אבל בכמה אזורים יכולים הורים לבקש לבדוק כל אדם שיש לו גישה לילד שלהם. גם בצרפת יש כעת רישום ארצי סגור וכן באוסטרליה, שהטילה השנה הגבלות על תנועותיהם של עברייני מין, בהשראת ארה"ב. לאחר היעלמות הפעוטה הבריטית מדלן מקאן בפורטוגל ב-2007, קראו פוליטיקאים להקים מאגר מידע כלל-אירופי.

Human Rights Watch קרא לארה"ב לצמצם את מאגרי המידע ולא לכלול בהם מורשעים בעבירות קלות ולא אלימות, קטינים, עבריינים שהשתקמו וכאלה שהזדקנו מכדי לפשוע. לדעת הארגון, יש לבצע הערכה לכל עבריין - ולכלול ברישום רק את אלה שעלולים לאנוס או לתקוף ילדים. המאגר צריך להיות שמור במשטרה ולא באינטרנט, גורס הארגון, ויש לבטל את האיסורים הגורפים על מגורים ועבודה של עברייני מין. במקום זאת, הגיוני יותר להטיל על העבריינים המסוכנים הגבלות אישיות, כתנאי לשחרור מוקדם מכלאם.

רפורמות כאלה ישוו את המצב בארה"ב לזה שבמדינות מפותחות אחרות. אבל רק לפוליטיקאים מעטים יש האומץ הדרוש כדי לתמוך בהן. "ג'יין", אמו של עבריין מין מג'ורג'יה, סיפרה ששלחה מכתב לסנאטור ממדינתה, סקסבי צ'אמבליס, שבו קראה להנהיג רפורמות כאלה. "הם אפילו לא קראו אותו", אמרה, "הם פשוט שלחו לי מכתב בנוסח אחיד, שבו הבטיחו שהם תומכים בכל החוקים נגד עברייני מין ושהסנאטור רוצה להגן על נכדיו".



איור: לי קורצוויל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו