"לוליטה" המוחרם רואה אור בארה"ב - בעולם - הארץ

"לוליטה" המוחרם רואה אור בארה"ב

18.8.1958 היום לפני 51 שנים:

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
טל לוי
לין

כאשר באפריל 1964 דיווח סופר "הארץ" באירופה עמוס אילון ש"ידו הארוכה של החוק הפוריטני שוב השיגה את מר מוריס ג'ירודיאס, בעל הוצאת הספרים הפריסאית ?אולימפיה'", היו שזכרו את המו"ל בראש וראשונה כאדם הראשון בעולם שהסכים להדפיס את "לוליטה" מאת ולדימיר נבוקוב.

זה היה בשנת 1956, וג'ירודיאס כבר היה מורגל אז במאבקים משפטיים שניהלה נגדו ממשלת צרפת: תבעו אותו ב-1947 על הפצת ספרי הנרי מילר, ושוב ב-1949 בגין אותו סופר. נבוקוב מצדו, אז מרצה לספרות באוניברסיטת קורנל בארה"ב, כבר היה למוד מכתבי דחייה מהוצאות שלא רצו להדפיס את הרומאן על יחסיהם האסורים של גבר וילדה.

לג'ירודיאס, שכינה עצמו "פורנוגראף מהוגן", לא היתה העדפה לספרי איכות דווקא, אבל הוא זיהה ב"לוליטה" ספר שעשוי להתאים לקהל הקוראים של ההוצאה. "אנשים קוראים את ספרי כדי להפיק הנאה", אמר ב-1964 כאשר 45 ספרים אסורים מאחוריו והוא עומד בפני שנת מאסר וגירוש בצו בית משפט ממקצוע המו"לות למשך 20 שנה.

"לוליטה" הודפס באותה כריכת קרטון ירוקה שהיתה לרוב ספרי "אולימפיה", אשר נמכרו "בכל שדה תעופה צרפתי, בחנויות פאריס ובקיוסקים", כפי שסיפר אילון. כמו רבים מהם, גם "לוליטה" הסתלק מהמדפים בדרך דומה: עוד באותה שנה תבעה הממשלה הצרפתית את אולימפיה, ובית המשפט אסר על הפצתו, יחד עם עשרים וארבעה ספרים אחרים.

אבל די היה בנוכחותו הקצרה של "לוליטה" באוויר החופשי כדי להכשיר את הקרקע לפריצתו הגדולה. העולם כבר נוכח בהומברט הומברט ולוליטה, ולא ניתן היה לכלוא אותם שוב. "טפסים סודיים שלו הובאו לארצות הברית והועברו מיד ליד", סיפר מבקר הספרות של "הארץ"ב-1958; ומאז בא לידיעת האמריקאים, מבקרי ספרות היללו את הרומן. בניו יורק טיימס בוקס ריוויו כתבו עליו באריכות, באנקור ריוויו הביאו לדפוס חלקים ניכרים מתוכו. גם אם יידרשו שנתיים נוספות עד שישוב "לוליטה" בדלת הקדמית של עולם המו"לות, בהוצאת "פוטנאם" המכובדת - כאשר יצא הרומן לאור בארה"ב ב-18 באוגוסט 1958, היה המו"ל האמריקאי שהסכים להדפיסו סמוך ובטוח שיתקבל בכבוד, גם אם לא בלי התנגדות. "לוליטה" היה עד מהרה לרב מכר - כמו גם ספרים רבים אחרים של נבוקוב שנכתבו בעשורים שקדמו לפרסום "לוליטה" ועכשיו, בעקבות הסנסציה, זכו להיאסף מדוכני ספרים נידחים בעולם ולהיות מודפסים בשנית.

אחרי ששככה הסערה, אפשר היה לעמוד על איכויותיו של הרומן. "המבקר הספרותי לייונאל טרילינג", דווח ב"הארץ" באוקטובר 1958, כחודשיים לאחר פרסום הספר בארה"ב, "בא לידי מסקנה שאין זה ספר ?מבהיל ואיום', אף לא ספר פורנוגראפי. נכון שזהו סיפור על פרשה אירוטית, אך הטיפול הספרותי אינו מנצל אפילו את המקובל והמותר כיום בתחום הזה. אף על פי כן זהו ספר מזעזע: סיפור על גבר בשנות הארבעים ואהבתו לנערה בת 12, בצורת ווידוי בגוף ראשון, כתוב בשעת משפט נגד הגיבור, באשמת רצח... אשר ליחסו לנשים, נמשך האמברט רק לנערות בנות 9-14, 'אהבה' שהחברה מחרימה אותה"

בדצמבר 1959 דיווח ב"הארץ" י. רון: "כותבים לי מפאריס: ?לוליטה', הנפוצה בעולם כולו, הגיעה לצרפת ויצאה לאור בהוצאת גאלימר".שלוש שנים אחרי שסולק מהמדפים, הרומן האסור של נבוקוב חזר דרך ארה"ב לצרפת, בתרגום צרפתי. ג'ירודיאס תבע את הממשלה בגין אפליה מקצועית; בית המשפט קיבל את טיעונו ואיפשר לו להפיץ את הקלאסיקה בשפה האנגלית. נבוקוב, מצדו, כשתבע לקבל את חלקו ברווחי הענק שעשה ג'ירודיאס ממכירות "לוליטה", נתקל בסירוב של המו"ל.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ