שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

גן עדן של גרוטאות | התפתחות חברתית בקרב פעוטות

על רקע הזרם ההישגי המאיים על גני הילדים בישראל, שני ספרים מציעים התבוננות מקיפה בדרכים לעודד התפתחות חברתית בקרב פעוטות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צביה, לדן

אמא תראי, זה אמיתי! חצר הגרוטאות כמשל לחינוך בילדות המוקדמת מלכה האס וצילה גביש. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 140 עמ', 84 שקלים

עם מי שיחקת בגן היום? עולמם החברתי של ילדים בגיל הרך עדה בקר. הוצאת מכון מופ"ת, 563 עמ', 88 שקלים

הילדות המוקדמת היא תקופה מרגשת ועתירת שינויים יותר מכל שלב אחר בחיים. מתרחשים בה מעברים דרמטיים מן האין אל היש - מלסת רכה לשיניים נושכות, מתנועות חסרות פשר לישיבה ולהליכה, מהתעלמות מילד אחר לחיזור ולפעילות יזומה של יצירת קשר, וממלמולים ולמלומים למלים ממיסות. מעברים אלה קורים כהרף עין, כשהסמוי רב בהם על הגלוי. ולכן כדי לחנך בגיל זה נדרשת לא רק השכלה מעמיקה, אלא אף אישיות המתעדכנת כל הזמן.

לפעמים נדמה לנו, המבוגרים, שאנחנו מצליחים לראות כיצד הגוף גדל, השיער צומח, הידיים לומדות להחזיק את הכוס ולא לשפוך את השוקו מסביב והרגליים מצליחות לשאת את הקטן במהירות ממקום למקום עד ש"אי אפשר להוריד ממנו עין אפילו לשנייה", שמא הוא יהפוך את העציץ או ימשוך את המפה. אבל לעומת זאת, קשה לנו פי כמה וכמה לעקוב אחרי ההתפתחויות המטלטלות המתחוללות בראש ובלב של הקטנים.

שני ספרים חדשים עוסקים בדיוק בשני תחומים אלה - הלב והראש - וכל אחד מהם נושא אמירה חשובה שצריך להשמיעה בקול רם, במיוחד בשעה זאת. שכן, בשנים האחרונות מאוימים גני הילדים בישראל על ידי זרם קוגניטיווי-הישגי; במקומות רבים נעלמו שיעורי המוסיקה והריתמיקה, הגינות היפהפיות שבהן גדלו "כרוב עם כרובית", הצמיגים הישנים פינו את מקומם למשטחים מרוצפים, ופינות החי נעשו נדירות יותר ויותר. בולמוס אחז בגנים - לפתח מודעות פנימית וללמד לקרוא עוד לפני בית הספר.

הספר הראשון, "אמא תראי, זה אמיתי!", נכתב על ידי מלכה האס וצילה גביש. האס היא יותר ממומחית: היא מוסד, שבקרב העוסקים בילדות המוקדמת מזוהה עם חצר הגרוטאות. המלה "גרוטאות", שמוצאה מיוונית, התגלגלה אלינו מן התלמוד - "(מחט) שניטל חררה או עוקצה, זורקה אדם לבין גרוטאות" (שבת, קכג, א) - ופירושה שברי כלים.

איני יודעת אם האס חשבה על חצר הגרוטאות שלה כעל חצר הכלים השבורים. ייתכן שעדיף לקרוא לה חצר החפצים, משום שדברים שנזרקו כאילו אין למבוגרים כל חפץ בהם נהפכים להיות מחוז חפץ של הילדים; ואולי מוטב חצר המציאות, שכן אין שם ערימת אשפה אלא כלים שנמצאו מתאימים לילדים, המוצאים להם שימושים חדשים וממציאים בעזרתם עולם ומלואו.

ראויה האס שנקשור לה כתר של מלכת המציאות, ועוד יותר מכך - תואר של אוצרת. יותר מ-60 שנים, מתוך 89 שנות חייה עד היום, היא אוספת ונוצרת יצירות אמנות של ילדי ישראל, שאותן אף הציגה בחמשת ספריה הקודמים, וכן במוזיאונים בישראל ובחו"ל. ב-1998 יצא לאור ספרה "ביתן הציור - ילדים מבטאים רגשותיהם בצבע ובקו" בהוצאה משותפת של המשכן לאמנות בעין חרוד והוצאת אח בחיפה. בספר יפהפה זה, שליווה תערוכה מקיפה, מוצגות עבודות הילדים כיצירות אמנות לכל דבר, וקל לראות מבין דפיו את יחסה המכבד של האס ליוצרים הצעירים. לכבוד שנת ה-60 למדינת ישראל הוצגה באוניברסיטת הרווארד התערוכה "60 שנות ציור של ילדים משדה אליהו", קיבוצה של האס.

בספר הנוכחי היא שוטחת את ה"אני מאמין" שלה - למחזר גרוטאות כדי להקים חצר המזמנת לכל החושים אפשרויות לגרות את המוח ולעורר חשיבה יצירתית אצל הילדים. למתבונן הלא משכיל נראית חצר הגרוטאות כאוסף זרוק, מחליד וחסר ערך, ובין אנשי משרד החינוך היו כאלה שחששו שמא היא עלולה לסכן את הילדים. נסתרה מעיניהם ההבנה, כי לא דומה חצר המיועדת לבני שנה לכזו המיועדת לבני שלוש. מן הסתם הם מחמיצים גם נתון מהותי, שנעלם מעיני רבים הכותבים על חינוך, והוא עומקה וחשיבותה של עבודת ההכנה וההיערכות. באותה מידה נוטים מבקרים ממבקרים שונים לספור את שעות העבודה של מורה רק על פי הזמנים שהוא שרוי בהם עם הילדים. אבל מחנך טוב מקדיש לתכנון הסביבה ולארגונה כמעט אותו מספר של שעות שהוא מייעד לעצם השהייה עם תלמידיו.

בניגוד למחט המתוארת במסכת שבת לעיל, שחודה קהה ולכן היא נזרקת כאבן שאין לה הופכין, תכולת החצר המומלצת כחלק מרכזי מגן הילדים נבחרת בקפידה. פריטיה משתייכים לארבע קבוצות - בסיסים, חפצי שימוש מוכרים, פריטים בלתי מוגדרים וחומרי ניסוי, והם מוגדרים בחמישה אופנים שונים על פי גילאי היעד. אגב, האס וגביש מכניסות כאן חידוש לשוני לכאורה - "פעוטות" להגדרתן הם בני שנה עד שנתיים, ו"פעוטים" - בני שנתיים עד שלוש.

החצר מתוכננת על פי תורתו של הפסיכולוג והפדגוג הרוסי לב ויגוצקי, שעיקרה הגדרה של טווח ההתפתחות של הילד, שבאזורים הקרובים לו נכון וכדאי למקם את הפעילות המזומנת. אצל הקטנים ביותר - גילאי חצי שנה עד שנה - עצם התפעול של הגרוטאות, כמו להפיק צלילים מכלים שונים; אצל הגדולים מהם בשנה מיועדות הגרוטאות לטיפוח ניצני המשחק הסמלי-הקשרי, למשל לסובב הגה או לשלוף צינור מחור; אצל הבוגרים בשנה נוספת מנוצלים פריטי החצר לצורך משחק סמלי-דמיוני, כמו יום הולדת, תזמורת או חתונה; בני שלוש וארבע כבר יבנו בעזרתם זירה שתשולב בה פעילות סמלית דמיונית, כמו גן חיות, ואילו אצל הבוגרים - בני ארבע עד שש - הילדים יכולים כבר לתכנן ולבדוק עשייה בהמשכים, הנפרשת על פני זמן, ברוח של חקירה מדעית, יזומה ולא רגעית.

"אמא תראי, זה אמיתי!" היא אמירה נפוצה של ילד שהאס וגביש בחרו בה לשם ספרן המפורט, המנומק והמעוגן בעיון ובמחקר. עיצובו של הספר ותצלומי הצבע הרבים שנכללים בו מקילים את העיון בו. לגננות ולגננים אני אומרת בפה מלא: "תקראו, זה אמיתי".

הספר השני, "עם מי שיחקת בגן היום?" מאת עדה בקר, מאיר גם הוא מקום שאנשים חסרי השכלה בחינוך מתקשים להתמצא בו. זו ההבניה הקיימת בפעילות חופשית. הספר מפנה זרקור אל המשחק, שהוא לכאורה הפעילות המצויה והשגרתית ביותר בגן הילדים. כוחו בכך שהוא מציע קריאה מפורטת של מצבים שנחשפת בהם התפתחותם החברתית של הילדים כבר משנת חייהם הראשונה. הבנה זאת חשובה במיוחד לנוכח המציאות החברתית הקשה והאלימה כל כך המאפיינת את סביבתנו העכשווית.

לאורך הספר חוזר העיסוק במה שנקרא באנגלית תיאוריית ה"Mind", ובמיוחד מתמקד בו הפרק היפה והקצר בסוף הספר, פרק שאותו כתבה מרגלית זיו. תיאוריה זאת עוסקת ביכולת ייחודית לבני האדם, שלפיה אותו מרכיב "אחראי הן למחשבות והן לרגשות של האדם". בהערת שוליים נאמר כי "המושג Mind אינו ניתן לתרגום", אם כי זיו מביאה ביטוי מלשון הדיבור - "להבין את הראש" - כקרוב לו במשמעות.

לטעמי, נכון יותר לומר שמושג זה עדיין לא תורגם. ואני מציעה כמה חלופות: אם פונים למקרא, אפשר להציע "הגות הלב", ברוח הפסוק בתהילים מ"ט ד': "פי ידבר חכמות; והגות לבי תבונות"; חלופה נוספת היא "מוערות", שכן היכולת "להיכנס לראש של האחר" ולהבין את המצב המנטלי שלו בנוסף על שלי קשורה במידת המודעות והערות לזולת, ואותו שורש משמש גם בשיר השירים ב' ז': "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, עד שתחפץ". ברוח הסלנג השקוף, אפשר היה לתרגמו בעזרת מבנה הלחמי (שבו שתי מלים מתחברות לאחת): "ראשלב" או "לבראש".

את ההבנה כיצד מתפתחת הגות הלב או העוררות, וכיצד לומדים ילדים לתפקד בתוך מרקם חברתי מורכב, מדגימה זיו באמצעות ארבעה אירועונים שבהם מתגלים צדדים שונים המעידים על התפתחות זאת, כשהילדים מגלים רגישות לזולת עד כדי בחירה ב"שקר לבן": למשל, באוזני הוריה מאשימה נעה את הכלב במקום את האורח שלה בשבירת האגרטל; ורועי מקבל אנציקלופדיה של בעלי חיים במקום הארנבת שלה ציפה, אך הוא בוחר להסתיר מסבא וסבתא שלו את אכזבתו. מתברר שבסביבות גיל חמש מבינים ילדים שיש בכוחם לגרום לזולת להאמין ברעיון מוטעה. המחקר מנסה להסביר התנהגויות אלה בהסתמכות על מודלים קוגניטיוויים או תוך שימת דגש על תרומת הסביבה.

שני פרקים בספר מוקדשים למעמד החברתי ולקונפליקטים. על רקע פרסומים מכאיבים על ילדים המתעללים בעמיתיהם, יש עניין רב לא רק להבין את המנגנונים, אלא אף ללמוד מן המחקר כיצד אפשר לשנות מעמד חברתי ולהקדים את הטיפול הן בילדים תוקפנים והן בילדים קורבנים. במסגרת הסולם המעמדי שבקר מציגה בספר, נדרשתי דווקא לקבוצות הילדים הלא-פופולריים - כאלה שמתעלמים מהם, וילדים דחויים תוקפנים ונמנעים - ולמדתי לפרש התנהגויות שעל פני השטח קשה להסביר אותן. תמוהה בעיני העובדה שלמגדר מוקדשים חמישה עמודים בלבד ואין הוא מוצג כנושא לעצמו. אילו היה מצורף לספר מפתח עניינים, היה אפשר אולי למצוא התייחסויות נוספות לסוגיה.

בשביל מחנכים זהו ספר מקיף וחשוב; לא רק למתמחים בגיל הרך, אלא גם לאלה המבקשים לרדת לשורשי ההתפתחות של ההבנה החברתית, אף שלטעמי הוא אינו מציג מספיק דילמות. עריכה קפדנית היתה יכולה לקצר באופן משמעותי את הטקסט החשוב הזה, ואני ממליצה להכין גרסה עממית שלו בעבור הורים.

אני שייכת לאלה המאמינים כי לגן הילדים, יותר מאשר לכל חוליה אחרת במערכת החינוך, יש פוטנציאל להיות גן עדן. שני הספרים הם מדריכים נחוצים למי שבוחרים לטייל בשביליו.

הד"ר צביה ולדן היא מרצה בכירה במכללה האקדמית בית ברל ועוסקת בלשונם של ילדים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ