בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצד האפל של המיתון: עלייה בשיעור הגניבות

תגובות

ב-23 בנובמבר 2008 זה קרה לה בפעם השלישית: השחקנית וינונה ריידר הואשמה שוב בגניבה. הפעם היתה זו חברת התכשיטים בולגרי, שהאשימה את ריידר בגניבה של יהלומים בשווי 124 אלף דולר.

לפני כן, במארס 2008, הורשעה ריידר בגניבת תכשירי איפור מחנות הוליוודית, אך הפעם הראשונה היא הזכורה מכולן: בדצמבר 2001 נכנסה ריידר כשכובע לראשה לחנות הבגדים "סאקס" בבוורלי הילס, והחלה לתחוב לתיקיה שלל פריטים בסכום של יותר מ-5,000 דולר.

המעריצים של ריידר עדיין לא מבינים איך היא הידרדרה לכך, אבל כיום נראה כי יותר ויותר אנשים מצטרפים למועדון הגונבים. לרובם אין חשבון בנק מנופח כשל ריידר, אך הם גם אינם בהכרח גנבים ותיקים. בתקופה שבה כולם מנסים לקזז בהוצאות, הגניבה היא סוג של פתרון.

בעלי עסקים רבים טוענים כי בתקופות של מיתון והאטה כלכלית תופעת הגניבות מתרחבת. הדבר נובע בעיקר מחסרון הכיס של הלקוחות, שאיבדו את עבודתם או שהכנסתם קוצצה. לריבוי הגניבות תורמת גם העובדה שבעלי העסקים, שמעוניינים להפחית עלויות תפעול, נוהגים לצמצם את מספר אנשי המכירות בחנות - וכך קל יותר לגנוב מבלי להיתפס.

קשה למצוא נתונים מדויקים על היקף התופעה בישראל. למשטרה אין רישומים בעניין, שכן גניבות מחנויות מתויגות אצלה תחת הכותרת הכוללת של "עבירות" - ונספרות יחד עם פריצות, מעשי שוד ופגיעות נוספות בבתי עסק. לבעלי העסקים עצמם אין כל רצון לחשוף את שיעור הגניבות מהם, מה גם שהמנהלים לא יכולים לדעת כמה מהחוסרים במלאי נזקפים לחובתם של לקוחות סוררים - וכמה לחובת עובדים שמעלו.

"משיחות עם בעלי רשתות עולה שבחלק מהן היתה עלייה בהיקף הגניבות ובחלק לא", אומר משה רוזנבלום, מנכ"ל רשת קניוני ישראל, המאגדת 17 קניונים ברחבי המדינה. "באופן טבעי, כשיש מצוקה התופעה מתרחבת".

בקו אופ ישראל מעריכים כי היקף הגניבות מהסניפים הגיע ב-2008 ל-11 מיליון שקל, שהם כמעט 1% מהמחזור. בנוסף לכך, ברשת הצליחו למנוע גניבה של מוצרים בשווי 3 מיליון שקל. "זו דווקא ירידה לעומת 2007, כי השקענו המון במאבק בתופעה", מספר פיני שטרית, סמנכ"ל הסחר ברשת. "עם זאת, אנחנו מעריכים שהמיתון ב-2009 יביא לגידול בגניבות".

אילו מוצרים מועדים לגניבה?

"המוצר הנגנב ביותר הוא אלכוהול, ואחריו מוצרי טואלטיקה, מזון לתינוקות, חיתולים ומוצרי מזון: שוקולד, בשר, גבינות יקרות וקפה. סבלנו מאוד גם מגניבה של עגלות: אנשים פשוט פירקו אותן והשתמשו בהן כגריל. לכן אנחנו מחליפים אותן כעת בעגלות פלסטיק".

לדברי שטרית, דפוסי הגניבה אינם זהים ברחבי המדינה. "ככל שאזור מבוסס יותר, כך נרשמות בו פחות גניבות", הוא מסביר. "אוכלוסיות שונות גם גונבות מוצרים שונים: היכן שהחתך הסוציו-אקונומי נמוך גונבים מוצרי יסוד, כמו גבינה צהובה ונקניקיות. באזורים חזקים יותר גונבים מוצרי קוסמטיקה וטואלטיקה". הקמעונאים בישראל מתלוננים לא רק על הגנבים, אלא גם על היעדר טיפול של המשטרה בהם. רוזנבלום אומר כי "המשטרה לא מטפלת בגניבות האלה. גם אם הם תפסו מישהו שגנב, אנחנו רואים אותו שוב בקניון אחרי חצי שעה. אני מבין שבגלל מצוקת כוח האדם לא רואים בזה עניין חשוב מספיק, והתיקים נסגרים מחוסר עניין לציבור".

גם שטרית לא מוצא טעם לערב את המשטרה במאבק בגניבות: "ב-99% מהמקרים הם לא יעשו כלום. אם מדובר בילד, אנחנו מודיעים להורים. הם מטפלים בזה הכי טוב". מהמשטרה נמסר בתגובה כי "בעבירות של גניבה, כאשר נתפס חשוד הוא נחקר ונפתח לו תיק פלילי. באשר להעמדה לדין, כל עבירה, לא רק גניבה, נבחנת על פי משתנים נוספים: אם מדובר בעבירה חוזרת, חומרת המעשה, ובמקרה של גניבה - מה ערך הגניבה. כאשר מדובר בקטין הטיפול שונה לחלוטין: האוריינטציה היא יותר טיפולית-שיקומית, וכוללת הורים וקצין מבחן".

מחוץ לישראל, נראה כי מדובר בתופעה משמעותית אף יותר. לפי אי.בי.סי ניוז, הנזק שגרמו גניבות מחנויות בארה"ב הוערך ב-13 מיליארד דולר ב-2000, אך עד 2007 קפץ הסכום ל-40.5 מיליארד דולר בשנה. בסקר שנערך בקרב 116 קמעונאים בארה"ב ב-2007, 74% מהם טענו כי תופעת הגניבה מהחנויות החריפה לעומת 2006.

גם בבריטניה סובלים מאוד מגניבות כאלה. ב-2007 העריכו במדינה כי הגניבות בעונת החגים בלבד הסתכמו בחצי מיליארד דולר. נראה כי לבריטים יש בהחלט סיבה לדאוג: סקר שבוצע באחרונה קובע כי בריטניה היא המדינה המובילה באירופה. בגניבות מחנויות, שמסתכמות שם ב-2 מיליארד דולר בשנה - עלייה של 70% מאז 2002. סקר שנערך בקנדה גילה כי גניבות מחנויות עולות לקמעונאים 3.6 מיליארד דולר בשנה, או 1.5% מהמכירות.

פותחים שבע עיניים

נראה כי לא רק המשבר אחראי לתופעת הגניבה מחנויות. גניבות כאלה מתרחשות גם כאשר הכלכלה פורחת וגם בקרב אנשים שמעולם לא חסר להם דבר. במקרים אלה, גניבה מחנויות משרתת פעמים רבות צורך פסיכולוגי יותר מאשר הכרח חומרי.

קלפטומניה, או בעברית "גנבת", מוכרת מאז 1987 כהפרעה נפשית, שגורמת לאדם לגנוב חפצים ללא שליטה גם אם אין לו שום צורך בהם: לעתים קרובות החולה מוסר את השלל לאחרים או אוגר את החפצים מבלי להשתמש בהם.

הקלפטומן מבין שמעשיו שגויים, אך למרות הבושה ורגשי האשם הוא אינו מצליח לשנות את הדפוס שכן הוא מתמכר לתחושת הסיפוק שבצד מעשה הגניבה. "קלפטומניה היא אחת בין ההפרעות שקשורות בשליטה בדחפים", מסבירה עינת מנור, פסיכולוגית קלינית. "היא קשורה להפרעות במצב הרוח, ומחקרים הראו כי אחד מכל שלושה קלפטומנים סובל גם מדיכאון".

הקלפטומניה היא הפרעה נדירה יחסית, ורק 0.5% מהאוכלוסייה לוקה בה - אך בקרב נתח זה 80% מהחולים הם נשים, ובאופן כללי חוקרים רבים רואים בגניבה מחנויות תופעה שאופיינית בעיקר לנשים. יותר מחמישית מהגניבות בבריטניה ב-2007 בוצעו בידי נערות, ויותר נשים מאשר גברים נענשו בגין העבירה.

הסיבה הברורה ביותר להטייה המגדרית היא שקניות נחשבות תחום נשי במובהק, אך יש לכך גם טעמים עמוקים יותר. בתחום ההתנהגויות העברייניות יש הבדל ניכר בין נשים לגברים, ובעוד שגברים נוטים לנקוט עבירות אלימות מוחצנות יותר, נשים מעדיפות פעולות שקטות ומופנמות, שאינן פוגעות בזולת באופן ישיר ומאפשרות להימנע מעימות. במלים אחרות, קל להן יותר להחליק זוג עגילים לתיק מאשר לשדוד את הקופה או להכות את המוכר.

מגזר אחר שמרבה לגנוב הוא בני הנוער. "הגניבה יכולה להיות חלק מההתרסה נגד סמכות", אומרת מנור, שמטפלת גם במתבגרים. "אם נער גונב ומצליח לצאת מזה בשלום מבחינתו זו הצלחה גדולה, כי הוא הצליח להתגבר על החוקים ועל המסגרות מבלי להיענש".

עבור בני הנוער, הגניבה גם יכולה לשמש סוג של מבחן התבגרות וסמל סטטוס. "גנבים כאלה יכולים להשוויץ מול החברים במה שגנבו", מאשרת מנור, "ולהוכיח כך שהמרד שלהם הצליח. הם בעצם השיגו שליטה".

לדברי מנור, שליטה היא לעתים מלת המפתח אצל מי שגונבים מחנויות. "גניבה כפייתית לא באה מתוך חוסר, אלא בתגובה לתחושת אובדן וחוסר שליטה. כשילד חווה אובדן הוא נכנס למצב של בלבול ואין אונים, וגם לאחר שהתבגר ושב לתפקוד נורמלי משהו בו כבה. הגניבה יכולה להחזיר לו את התחושה שהוא שולט במצב ויכול להשיג מה שהוא רוצה".

ואולם יש גם מי שגונבים בשל מחסור חומרי אמיתי. איילה סבאג, פעילה חברתית ותיקה מירושלים, הנהיגה בעבר את קבוצת "הלביאות למען הגורים" - נשים מובטלות, רובן חד-הוריות, שנהגו לגנוב יחד מזון מסופרמרקטים בעיר.

החבורה פעלה כשנתיים, ובבאר שבע אף קמה קבוצת נשים שחיקתה את פעולתה. מאוחר יותר ליוותה סבאג קבוצה נוספת של עשרות נשים משכונות מצוקה בירושלים, שפעלו באופן דומה. "הרבה אנשים עושים זאת, כל אחד בשיטה שלו", מספרת סבאג. "אנחנו נכנסנו לסופרים ופשוט מילאנו עגלות. את המזון חילקנו למשפחות שידענו שנזקקו לכך. לקחנו בעיקר מזון לתינוקות, לחם וממרחים - לא דברים יקרים אלא רק מוצרים בסיסיים. רק כדי להשתיק את הבטן".

שתי הקבוצות הפסיקו את פעילותן, אך כעת, מספרת סבאג, יש בירושלים קבוצה של דרי רחוב בני 14-17, חוזרים בשאלה, שמבצעים מסעות כאלה. "הם לבד ברחוב והם פשוט רעבים. הם לוקחים בבוקר את השוקו והלחמניה שמחכים ליד המכולת, וממלאים את המעיל במוצרים. גם אם כמה מהם התגלו, הם הצליחו לחמוק. פעם מנהל הסופר ריחם על נערים שתפס, ונתן להם עוד אוכל מעבר למה שהם לקחו. אבל יש גם כאלה שנפתח להם תיק במשטרה", מספרת סבאג.

נ', בעליה של חנות "הכל ב-2 שקל" בדרום תל אביב, מאשר כי "המצב השתנה, ויש סיכוי שיהיו יותר גניבות". הקהל שלו צפוי להיפגע במיוחד מהמיתון, אך מאחר שהוא עובד על מתח רווחים נמוך טווח הפעולה שלו נגד הגניבות מצומצם. "אני משתדל לשים לב יותר, ואמרתי גם לבת שלי שעובדת בקופה שתפתח שבע עיניים", הוא מספר. "אבל מה כבר אפשר לעשות אם מישהו נכנס ובורח? אני מקווה לטוב. מספיק קשה לנו גם ככה".

חנויות גדולות יותר מזו של נ' מתמודדות עם הגניבות באמצעים משתכללים והולכים. "יש בסניפים שלנו מערכות זמזמים, שהן אמצעי הגנה די בסיסי. החנויות גם מרושתות במצלמות. אנחנו עושים הרבה ספירות מלאי כדי לעקוב", מספר צביקה לוינסון, מנכ"ל רשת האופנה דפנה לוינסון. "אי אפשר להגיד שאין גניבות, אבל אנחנו עושים את המקסימום נגד זה".

אמצעי אחר שעומד לרשות המנהלים הוא העסקת מאבטחים סמויים. בחלק מהרשתות נוהגים גם להפיץ בין הסניפים תמונות של לקוחות חשודים או כאלה שנתפסו בביצוע גניבה.

התגים שמוצמדים למוצרים נהפכים למתקדמים יותר ויותר, וקשה להסירם בתא ההלבשה. עם זאת, לוינסון אומר כי מדי פעם מוצאים בחנות זמזמים שנתלשו, תחובים בכיסים של מכנסיים או בפינות וסדקים בתא ההלבשה. רוזנבלום מספר גם על לקוחות שמצפים את פנים התיק בנייר כסף, שמבודד את הפריטים בתוכו מהזמזם.

"יש כל מיני שיטות להגן על המוצרים, חלקן גלויות וחלקן סמויות", אומר גידי פוקס, מנכ"ל ספקית מוצרי האבטחה סופר-תג. "מגוון המוצרים רחב, גם מבחינת הטכניקה וגם מבחינת המחיר. יש תגים אקטיוויים ופסיוויים, והרבה דברים שאי אפשר לחשוף. תמיד יהיו פרצות, אבל אפשר לסגור את רוב החורים".

בעלי העסקים בלחץ עכשיו?

"ודאי. יש כאלה שחשבו על העניין קודם, ועכשיו מתקשרים ומבקשים מידע. בזמנים כאלה עולה ההשקעה במיגון, כי כשהקופה מתרוקנת כל שקל חשוב. כשיש שגשוג כלכלי אפשר להקל ראש, אבל כשהמערכת הכלכלית נכנסת למיתון מסתכלים על כל פרט ומשקיעים מאמצים גדולים כדי להקטין את הנזקים. אני בעסק הזה כבר 25 שנה, ויכול לומר באופן חד משמעי שכאשר לאנשים יש פחות כסף הם פונים לגניבות".

מערכת אבטחה לחנות עולה 2,500-5,000 שקל, ומחירי התגים המאובטחים נעים בין חצי שקל ל-2 שקלים לפריט. באשר למצלמות אבטחה, עסקה ממוצעת תנוע סביב 3,000 שקל, כולל התקנה. רשתות עשירות יותר, כמו סופרמרקטים גדולים, משקיעות עוד יותר במיגון המוצרים: אבטחתו של מרכול גדול, שמרושת ב-32 מצלמות ושתי מערכות הקלטה מתקדמות, תעלה כ-50 אלף שקל.

בהזדמנות זו פוקס מפריך את המיתוס על הימצאותן של מצלמות אבטחה בתאי ההלבשה. "אין דבר כזה", הוא פוסק. "מותר לצלם רק מחוץ לתאים, כדי לראות כמה פריטים מחזיקים הלקוחות שנכנסים - וזה מקובל מאוד ברשתות באופנה בחו"ל - אבל לצלם בתוך התא זה לא חוקי. מי שיעשה כך יאבד את העסק שלו".

מנהלת ברשת לאביזרי אופנה מספרת כי האמצעים המשוכללים לא תמיד מועילים נגד לקוחות שנחושים לא לשלם. "יש ברקודים שמצפצפים, שתי מוכרות שמסתובבות בחנות ותגיות משוכללות - אבל בשעות עומס, למשל בשישי בצהריים, החנות מלאה, ולפעמים אי אפשר לראות מה כל לקוח עושה. נערות יכולות לעמוד בצפיפות ולהוציא תכשיטים מהאריזה. כולנו רואים בסופר את האריזות הפתוחות שלקחו מהן מוצרים. מי שרוצה מוצא דרך".

העונש המקסימלי הקבוע בחוק לגניבה מחנויות הוא שלוש שנות מאסר בפועל. עם זאת, רבים לא נרתעים מהסיכון הכרוך במעשה. "להרים משהו קטן מדי פעם לא יכניס אותי לכלא", מסבירה בשכנוע ר', סטודנטית בת 24 מאזור המרכז, שלא נרתעת מ"הרמה" של מוצרים קטנים מחנויות - סתם, בשביל העניין.

"יש גנבים מקצועיים שמתפרנסים מזה: הם הולכים בבוקר, עושים את המכה שלהם ומוכרים את המוצרים שגנבו. אבל בהרבה מקרים אלה אנשים כמוני, שבסך הכל לוקחים איזה משהו קטן. אנחנו לא אמריקה, ואף אחד לא יקרא למשטרה בגלל איזה צמיד", היא מסבירה. ובכל זאת, אין אפילו עניין של מבוכה? "לא בכל חנות יש תג שמצפצף. אני בטוחה גם שהרבה מוכרים רואים ושותקים, כי הם לא רוצים לעשות בלגן". יש לך שיטה קבועה? "אפשר למדוד דברים ואז להישאר אתם. זה מה שאני עושה".

יש להם הכל, ובכל זאת? מפורסמים שנתפסו גונבים

וינונה ריידר השחקנית נעצרה שלוש פעמים בחשד לגניבה. בפעם האחרונה הואשמה בגניבת יהלומים בשווי 124 אלף דולר

אולגה קורבוט המתעמלת האולימפית לשעבר גנבה מזון במרכול ליד ביתה בארה"ב. לטענתה, התכוונה להביא את ארנקה מהמכונית ולשלם

בריטני ספירס כוכבת העל נתפסה כשהיא גונבת מצית מחנות בתחנת דלק בארה"ב

סטוארט הול שדרן ה-BBC המנוח גנב נקניקיות וקפה. במשפט הוא הסביר כי חש שחייו התמוטטו לאחר שהתחנה סיימה את החוזה אתו ואוסף השעונים העתיקים שלו נגנב

פולה בן גוריון אשתו של רה"מ הראשון סבלה מקלפטומניה, עובדה שהוצנעה בזמנו, אך בעלה הזכיר את העניין ביומניו. בן גוריון מעולם לא נתפסה, והנהג שליווה אותה היה משלם על החפצים שלקחה

נגה שחר השחקנית שעבדה בעבר בערוץ "פלייבוי" נתפסה כאשר ניסתה לגנוב בושם מהמשביר לצרכן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו