בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

8 שנים אחרי הפיגוע במגדלי התאומים, אל קאעדה רחוק מלאיים על ישראל

שמונה שנים לאחר פיגועי 11 בספטמבר, אל-קאעדה, או יותר נכון רשת הארגונים הפועלים בהשראתו, חי ונושם - אך לא מתקרב להגשמת מטרותיו. למרות דריסת הרגל של הג'יהאד העולמי ברצועת עזה, הוא עדיין רחוק מלהיות איום משמעותי על ישראל

תגובות

לקראת יום השנה השמיני לפיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית, עשוי להיווצר הרושם כאילו אל-קאעדה וגרורותיו כבר נחלו כישלון במערכה הכפולה שלהם, נגד המשטרים הערביים המתונים והמערב הצלבני. אחרי הכל, כמעט שמונה שנים כבר חלפו - וחרף ההיערכות הביטחונית האדירה והטרטור הממושך של הנוסעים בטיסות לארה"ב (ואולי בגללם) לא נרשם פיגוע נוסף על אדמת אמריקה. רק בשבועות האחרונים ספג הטרור האיסלאמי הבינלאומי סדרת מכות: בפקסיטאן, בה חוסל בכיר בטליבאן, באינדונזיה, שם נורה "הטרוריסט מס' 1" במדינה ואפילו ברצועת עזה, בה הנחיתו בסוף השבוע שעבר מחבלים "פרגמטיים" מהחמאס, מכה קשה על אחיהם היותר קיצוניים, חברי פלג המזוהה עם אוסאמה בן-לאדן.

התמונה, כרגיל, מורכבת יותר. משיחות עם מומחים לטרור בינלאומי, מישראל ומארה"ב, עולה המסקנה שהג'יהאד העולמי - אותה רשת רופפת של ארגונים הפועלת בהשראתו ולעתים בהכוונתו של הגרעין המקורי של אל-קאעדה - ממשיך ללבוש ולפשוט צורה בהתאם לתנודות במאבקו. ההצלחה היחסית שנוחלת ארצות הברית בעיראק בשלוש השנים האחרונות כמעט ומתקזזת עם עלייתם מחדש של אל-קאעדה והטליבאן באזורים השבטיים בפקיסטאן ובגבול אפגניסטאן. השיפור היחסי בטיפול המערבי בטרור האיסלאמי אינו מעיד על חסינות עתידית מפני פיגועים בארה"ב או באירופה. וגם על אותה הצלחה, מעיב הכישלון המתמשך ללכוד את בן-לאדן.

כשמדובר בבשורות טובות, הכוונה בראש ובראשונה לעיראק, למרות סדרת פיגועי ההתאבדות הקשים בבגדאד שלשום. ד"ר דן ביימן, עמית בכיר במכון המחקר הוואשינגטוני ברוקינגס, אומר שהמכה שספגה שם התארגנות הבת, "אל-קאעדה במסופוטמיה", היתה עצומה, אבל התבדו הציפיות שהארגון יוכחד לחלוטין בעיראק. הכיבוש האמריקאי בעיראק, הוא מוסיף, שימש בשנים האחרונות כסיבה ראשונה במעלה להתגייסות צעירים מוסלמים למאבקם של הקיצונים. אבל ההכנות האמריקאיות לנסיגה משם הוציאו את הרוח ממפרשי הג'יהאד. רבים מהמתנדבים שלחמו בעיראק בשנים האחרונות כבר חזרו לארצותיהם, או למדינות אחרות שנתפשות כחזית המאבק. באחרונה התברר שגם לעזה הסתננו כמה עשרות מבוגרי הלחימה בעיראק.

לדברי יורם שוייצר, מהמכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב, "הנחשול" (Surge), המתקפה האמריקאית שריכז הגנרל דייוויד פטראוס, קטע את התקוות של איימן א-זוהיירי, סגנו של בן-לאדן, להשתלטות תומכי אל-קאעדה על חלקים מעיראק. הזרם המרכזי של האוכלוסייה הסונית הקיא מתוכו את אנשיו של אבו-מסעב א-זרקאווי, מנהיג אל-קאעדה בעיראק (שחוסל לבסוף בידי האמריקאים), בשל הרצחנות האיומה שבה נקטו. לפני כמה שנים אף נתפסה תכתובת שבה הזהיר זוהיירי את זרקאווי, כי עליו להפסיק את ההתעללות הברברית בסונים מהשורה, שהפחיתה מהאהדה לארגון.

אבל שוייצר אומר שהמצב בעיראק טמן בחובו גם רווחים לאל-קאעדה. "זרקאווי לא היה בשר מבשרו של הארגון, אלא קיבל מהם מעין זיכיון להשתמש בשמם. לכן, נפילתו לא היתה תשלום של ממש מבחינתם. לעומת זאת, הפיגועים ופעולות ההפחדה שלהם בעיראק, משמשים אותם ככלים ללוחמה פסיכולוגית עד היום".

טיפוח מודיעין

אל-קאעדה בעולם לחצו להגדלה
בזמן שזרקאווי התכתש עם צבא ארה"ב בעיראק, ביסס אל-קאעדה מחדש את מעמדו בפקיסטאן ובאפגניסטאן. התקפת הטרור הגדולה של השנים האחרונות, הפיגועים בבתי המלון (ובבית חב"ד) במומבאי בהודו בנובמבר 2008, בוצעה על-ידי הארגון הפקיסטאני לשקר א-טייבה, בהשראת בן-לאדן, תוך חיקוי האסטרטגיה של אל-קאעדה. בד בבד, נחל אל-קאעדה הצלחה של ממש בפקיסטאן, שעוררה במאי דאגה בממשל אובמה לעתיד השלטון שם ובמיוחד לעתיד ראשי הנפץ הגרעיניים במדינה. ביימן אומר ש"התחושה במאי היתה שהפקיסטאנים לעולם לא יגיבו, שאל-קאעדה והטליבאן יכרסמו בהם למוות. אבל המשטר, בסיוע ארה"ב, בלם את התקדמותם. השאלה היא אם הפקיסטאנים קנו לעצמם בכך רק פסק זמן, או שמדובר בבלימה לטווח ארוך".

השיפור בלחימה האמריקאית מורגש גם בזירה הזו, לא רק בעיראק. תנאי השטח ההררי בפקסיטאן ובאפגניסטאן וקשיי הנגישות מחייבים את האמריקאים להסתמך יותר ויותר על חיסולים מהאוויר (בעיקר באמצעות מטוסים ללא טייס), בשיטות פעולה המצרפות יחד מודיעין מדויק ואמצעים טכנולוגיים ושואבות השראה מהמאבק הישראלי בטרור של החמאס בשטחים. ביימן טוען שהשיטה הכרחית, למרות יחס הנפגעים הבעייתי (כ-60 מאנשי אל-קאעדה, בהם עשרה בכירים, נהרגו בתקיפות כאלה לצד קרוב ל-600 אזרחים) ותומך בהחלטת הנשיא ברק אובמה להגביר את קצב החיסולים.

האמריקאים נשענים גם על השקעות גדולות בטיפוח מקורות מודיעין יומינטי (אנושי, המתבסס על סוכנים) וסיגינטי (אותות, המתבסס על האזנות). עלי סופאן, סוכן לשעבר באף-בי-איי שהתמחה בחקירות נגד טרור איסלאמי, כתב באחרונה כי נדרש יותר ממענה צבאי לטרור וכי ארה"ב חייבת למקד את מאבקה במעגלים החיצוניים של הטרור: רשתות של סייענים המספקים כסף, סיוע לוגיסטי, בתי מסתור ותעודות לטרוריסטים.

האצלת סמכויות

אלוף-משנה במילואים ליאור לוטן, עמית בכיר במכון לחקר הטרור במרכז הבין-תחומי בהרצליה, אומר שאל-קאעדה נטש את שיטת הפיקוד והשליטה הריכוזית יחסית שלו כבר במפלה הקודמת שנחל באפגניסטאן, במתקפה האמריקאית בשלהי 2001. "נותר גרעין קטן של מיפקדה, שמן הסתם פועלת אי שם במערות טורה-בורה. אבל במקביל קמו המון ארגונים קטנים שפועלים כזכיינים שלהם, מצפון אפריקה ועד אוזבקיסטאן".

אל-קאעדה ממשיך להפעיל מניפולציות כדי ללבות שורה של קונפליקטים מקומיים לצורכיו. "פעם זוהה דפוס שלם, קבוע, של פעילות", אומר לוטן. "קצין מבצעים בכיר של הארגון היה מגיע למדינת היעד, מאשר תוכניות לרשת המקומית, נותן פתרון מבצעי לבעיות, בודק צרכים פיננסיים, חוזר למיפקדה ואחר כך שב לשטח כדי לייצר מעין חפ"ק חיצוני עבור הפיגוע עצמו. היום זה לא קורה. נותר ההיגיון האסטרטגי של לחימה במערב ובמשטרים הערביים המתונים, אבל הסיוע לתאים המקומיים עקיף יותר".

לוטן מעריך שאל-קאעדה לא נטש את כוונותיו לפגוע במטרות במערב, אלא פועל לשינוי אופן תפקודו שם. "הטרוריסטים הבאים שיכו במערב יהיו בלונדינים תכולי עיניים", הוא אומר. "בדרכונים שלהם לא יהיו חותמות מפקסיטאן שיעידו על ביקור במדרשות האיסלאמיות שם".

האם התקופה הממושכת בלא פיגועים במערב משקפת כישלון של אל-קאעדה? ביימן, שמודה שהוא בדעת מיעוט בין המומחים בשאלה זו, טוען שהתשובה חיובית. "לא עומד לרשותם זמן בלתי מוגבל. הם מחפשים קאדרים חדשים של מתנדבים ולשם כך דרושים פיגועי ראווה מרשימים במערב". שוייצר טוען ההיפך: "אל-קאעדה לא חתם אתנו שום עסקה שלפיה הוא חייב לנו פיגוע לשנה. צריך לזכור שכל ראשי מנגנוני פיגועי חו"ל שלהם, העימאד מורניות שלהם, חוסלו או נעצרו. הם בלי ספק מעוניינים במערב כיעד לפיגועים, אבל אין שום חיפזון מבחינתם".

עד היום לא התממשו תחזיות המודיעין הישראלי, שלפיהן יהפוך אל-קאעדה את ישראל למטרה מרכזית לפיגועים. לוטן אומר שזרקאווי, ירדני במוצאו, גילה עניין מיוחד בפלסטינים, מתוך רצון להרחיב את אזור ההשפעה של הארגון. באמצע העשור הנוכחי נרשמו בהשראת אל-קאעדה פיגועים בסיני, ירי קטיושות מעקבה לאילת וכמה מקרים של ירי קטיושות לגליל מלבנון. ההתמקדות באזורנו נבלמה לפי שעה, אחרי מות זרקאווי ובמידה רבה בשל חוסר ההתלהבות שגילו הפלסטינים לקלוט בקרבם אלמנטים כה קיצוניים.

אבל מיעוט הפיגועים של אל-קאעדה נגד ישראל לא שיקף אפס מעשה. ברצועת עזה, דווקא תחת שלטון החמאס בשנתיים האחרונות, ניכרה עלייה בפעילות קבוצות המזוהות עם אל-קאעדה. הן התבססו על שני זרמים: ה"סלפיון", תנועה איסלאמית לא-פוליטית ותיקה וה"ג'לג'לאת", פורשי הזרוע הצבאית של החמאס שעזבו אותה כשתמיכת החמאס בהפסקת אש עם ישראל הפכה אותו למתון מדי בעיניהם. הפלג הקיצוני ביותר בחבורה הזו, ג'ונוד אנסאר אללה ("חיילים תומכי אללה"), הוא שהוכה בידי החמאס ברפיח בשבוע שעבר. מנהיגו נהרג בקרב ובין ההרוגים היו גם טרוריסטים זרים, אחד מהם אזרח סורי.

העתיד

מה כל זה אומר על עתידו של הג'יהאד העולמי? יורם שוייצר מטיל ספק בתועלת שבניתוח מצבו של אל-קאעדה בשנה נתונה, או בזיהוי מגמות חדשות. "אין טעם לפלח את זה לפי שנים. הם עובדים על מושגי זמן אחרים. יש לארגון אסטרטגיה ברורה שהשינויים מתלבשים עליה. אחרי 11 בספטמבר, אל-קאעדה ירד למדרון אחורי ובנה מחדש את הכוח שלו באזור השבטי בפקיסטאן. ההצלחות אינן מבוטלות. הכוח הצבאי שלו לא נעלם. אל-קאעדה פעיל, מוכן ועובד, גם אם במתכונת שונה מזו שהיתה נהוגה לפני עשר שנים".

על בסיס אותם נתונים, ליאור לוטן דווקא אופטימי. את המאמץ של הג'יהאד העולמי, הוא אומר, צריך לבחון במונחים של עשור ויותר. בפברואר 1998 הכריזו בן-לאדן וזוהיירי מלחמה על הצלבנים והיהודים וקראו למוסלמים לצאת לג'יהאד בכל מקום, בלי התחשבות בשאלה אם מדובר בפגיעה במטרות צבאיות. חצי שנה לקח להם להוציא לפועל את הפיגועים הראשונים, בשגרירויות ארה"ב בטנזניה ובקניה. שלוש שנים מאוחר יותר באה מתקפת הטרור בארה"ב עצמה.

"מאז, הם לא התקדמו לאן שקיוו", אומר לוטן. "הם בנסיגה. אנשי אל-קאעדה לא גרמו למוסלמי מהשורה לחשוב שהרדיקליות תגאל אותו. בעשר השנים הקרובות נדע אם המתונים באיסלאם ניצחו. זה תלוי הרבה בתמיכה המערבית ובכושר העמידה של המשטרים הערביים, אבל כרגע נראה שידם של הקיצונים על התחתונה".



חיילים פקיסטאנים חולקים כבוד לחברם שנהרג בקרבות


חיילים אמריקאים ועיראקים בפעילות בבגדד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו