בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביוגרפיה | וורן באפט: הצנוע הידוע

וורן באפט לא היה יכול להכות את וול סטריט לולא תיעב אותה ונמשך אליה בו-זמנית. ביוגרפיה חדשה של האיש הכי עשיר בעולם

תגובות

כדור השלג אליס שרדר. תירגמו מאנגלית: אהרון רוזן, אלה בשן, דרורה בלישה. הוצאת מטר, 814 עמ', 148 שקלים


הוא חי כל חייו על תפריט של סטייקים ותפוחי אדמה, קוקה קולה בטעם דובדבנים, בוטנים, ממתקים וגלידה, וסולד כמעט מכל מאכל אחר; מפעיל מחשב רק כדי לשחק ברידג'; גר עד היום באותו בית צנוע שקנה למשפחתו הצעירה לפני 50 שנים ומוביל את עצמו ואת אורחיו במכונית חבוטה. אבל הוא גם המשקיע הטוב בעולם; האדם העשיר בעולם - ב-2008 נאמד הונו ב-60 מיליארדי דולרים; שאוהב להתחכך בגדולים וחשובים; שמארגן בכל שנה קרנבל ענק של עלייה לרגל במועד האסיפה השנתית של בעלי המניות; ושתמיד אהב לפרסם את עצמו ולהיות בעלים של חברות מדיה ועיתונות. מלפני שנה הוא גם הבעלים של ביוגרפיה רשמית ראשונה, אחרי כמה לא-רשמיות.

סבלנות ותיאבון

ככל שמתעמקים בהיסטוריה שלו, וורן באפט נראה כמי שהגיע לאן שהגיע דווקא בשל השילוב הבלתי אפשרי לכאורה של תכונות אופיו הסותרות ובשל היותו שייך ובלתי שייך בו-זמנית. השילוב הזה העניק לו מצד אחד את הריחוק, ההתמדה והסבלנות שאיפשרו את הנאמנות הבלתי מתפשרת (כמעט) לעקרונות ההשקעה המחמירים שלו; ומצד שני את התיאבון והקשרים לממש עקרונות אלה בקנה מידה גדול.

הוא לא היה יכול להכות את וול סטריט לולא תיעב אותה ונמשך אליה בו-זמנית, וייתכן שלא היה יכול להפוך לאיש העשיר בעולם אם לא התמסר לצבירת עסקים וכסף שקדנית ומתמדת תוך שהוא משתדל לקנות בזול, לא למנף את עסקאותיו בהלוואות, וכמעט שלא למכור שום דבר שקנה, כל זאת בזמן שכמעט כל השאר העדיפו לקנות ולמכור בתדירות גבוהה וממונפת. "החכם מאומהה" לא היה יכול להיות אורקל העסקים המודרני אם לא היה גם אינטלקטואל מצניע-לכת, שמסוגל להזדהות עם הזולת ולחוש חמלה, לצד היותו קפיטליסט קר מזג ולעתים אכזרי.

כשמוחו וסגפנותו הם יתרונותיו הבולטים (המוח - כדי לדעת איך לבנות והסגפנות - כדי לא להרוס) הוא בכל זאת הפגין גם נטייה מתמשכת לסטיות אקראיות מדרכו המוצהרת, ולמעידות קלות יותר או פחות, שאליהן התלוו תמיד הכרה בטעות והכאה פומבית על חטא: הוא קנה מטוס מנהלים (משומש, כמובן), אבל גם מיהר לקרוא לו "אינדיפנסיבל" (זה שלא ניתן להגנה - כלומר הגנה על עצם קנייתו) והזדרז להיפטר ממנו ברגע שקנה את "נט-ג'טס", חברה למכירת יחידות השתתפות במטוסי מנהלים; הוא תקף בחריפות את התעשייה הצומחת של ניירות ערך נגזרים (שקרא להם "כלי נשק פיננסיים להשמדה המונית"), אבל בשנים האחרונות רכש הרבה כאלה בעצמו; הוא הפתיע בשנות ה-80 כשחילץ את בנק ההשקעות "סלומון בראדרס" תמורת הנפקת מניות בכורה בתנאים מפליגים (לטובתו), על אף שהבנק ייצג את כל מה שהטיף נגדו: הסיאוב ותאוות הבצע של וול סטריט. אחר כך בא על עונשו כשהבנק הסתבך שוב בצרות, שהסתיימו בטוב רק אחרי הרבה זיעה ולא מעט מזל. ואף שכהרגלו היכה על חטאו בפומבי, רק לפני שנה סטה שוב כשחילץ כמעט באותה שיטה את "גולדמן-סאקס", הבנק שהולך ונהפך בעיני הרחוב האמריקאי - בצדק או שלא בצדק - לשק החבטות התורן.

אבל באפט הרי לא יכול לעמוד בפני עסקה מצוינת, ועסקת גולדמן היתה כזאת. וחוץ מזה, כשוורן בן העשר ביקש מאביו ביקור בוול סטריט כמתנת יום הולדת, היה זה דווקא סידני ויינברג, מבכירי גולדמן, שהקדיש לילד המוזר דקות ארוכות מזמנו.

אמנם הסתירות אצלו יכולות לקומם, אבל איכשהו בזכות קסמיו המגושמים גם אי אפשר שלא לסלוח לו. יש בו את אותה חביבות מולדת (כמו שיש בו גם חביבות נרכשת, בעיקר מאז שקרא בשנות ה-20 לחייו את ספרו של דייל קארנגי "כיצד תרכוש ידידים והשפעה" ואף השתלם בקורס באותו שם). כישורי משא ומתן חריגים ובלתי שגרתיים הביאו אותו כמעט תמיד להיות הצד המנצח בכל עסקה, כשהצד השני - בין אם הפסיד או סתם רק הרוויח פחות - עוד מפליג בשבחו, מהופנט.

הלא-יהודי הראשון

וורן באפט נולד וגדל באומהה שבנברסקה, ב-1930, לאביו הווארד - איש ערכים לאומני, ברוקר שנהפך מאוחר יותר חבר בית הנבחרים, ושאותו וורן מעריץ, שאת שולחן עבודתו הישן הפך לשולחנו שלו, ושבערכיו מנסה הוא כנראה לעמוד עד היום; ולאמו ליילה - אשה חרוצה וזועפת שהותירה בנפשו צלקות, שמחלקן לא נרפא עד היום. למרות, ואולי בגלל זאת, שוכנים באומהה עד היום ביתו ומשרדיו הצפופים. הוא לא מרגיש באמת בנוח בשום מקום אחר.

כבר בהיותו ילד הכריז באפט באוזני חבריו שעד גיל 35 הוא יהיה מיליונר. כנער מתבגר הספיק לצבור עסקים שונים ומשונים שאותם הקים ובכולם הרוויח - עלון סטטיסטי למהמרים על מרוצי סוסים, קווי חלוקה של עיתונים, מכירה של כדורי גולף (משומשים, כמובן) ועסקאות של רכישה, הצבה והשתתפות ברווחים של מכונות משחק (משומשות, אלא מה). אך כל אלה היו רק טבילת אש, כי אז הוא גם הבין שתחביבו הרציני היחיד הוא גם ייעודו בחיים - להשקיע במניות של חברות ואת הרווחים להשקיע במניות נוספות.

כשנהפך מסטודנט מצטיין ומעריץ של הפרופ' בנג'מין גרהאם - ממציא גישת הערך בהשקעות - לעובד הלא-יהודי הראשון בחברת ההשקעות של זה, הוא הפליא ביכולתו לנבור ולדוג מציאות מתוך רשימות אינסופיות של מניות. בן פחות מ-30 יצא לדרך עצמאית, כשיסד וניהל שורה ארוכה של שותפויות השקעה פרטיות עם כספם של כל מי שהיו מוכנים לתת לו אוטונומיה מוחלטת. שותפויות אלה נהפכו לימים למכשיר לצבירת העושר המצליח ביותר בארצות הברית כולה. הוא פירק אותן לבסוף, כינס את אחזקותיהן בחברת ברקשייר-האת'אוויי, במקור יצרנית טקסטיל כושלת, והשאר הוא היסטוריה.

בין יעדי ההשקעה הבאים היו כבר סמלים אמריקאיים - "קוקה קולה", "ג'ילט", "אי-בי-סי" - ולצדם (איך לא) עסקים יותר אזוטריים (אבל רק לכאורה), למשל "פרניצ'ר-מארט", חנות הרהיטים הענקית של גברת בלומקין מאומהה.

סימני התאוששות, כרגיל

וורן באפט נהפך לדמות מוכרת בעיתונות הכלכלית האמריקאית. ההשפעה שלו הלכה וגדלה. הוא המשיך לטפס ברשימת האנשים העשירים ביותר בארצות הברית עד שבשנות ה-90 כבש את פסגתה. אבל אז גם באו לו שנים קשות.

בימי בועת האינטרנט של סוף המילניום שעבר, החלו ללעוג למשקיע-הערך הוותיק שהתרחק תמיד מחברות טכנולוגיה - הציגו אותו כישיש טרחן שלא מוצא דרכו במה שאהבו לכנות "הכלכלה החדשה". סמלי שדווקא אז התחזקה חברותו עם מייסד חברת מיקרוסופט, ביל גייטס (שאגב, נגאל מעט דווקא בספר זה מהתדמית ה"יורמית" והמרושעת שדבקה בו). באותן שנים מתה אשתו הראשונה של באפט, סוזן, שאתה ניהל מערכת נישואים מוזרה, והוא נישא בשנית לאסטריד מנקס, מעין ידועה בציבור. משלושת ילדיו הוא רווה די נחת - כל אחד מהם מצא את עצמו לבסוף בקריירה שעיצב לעצמו, בדיוק כפי שאביהם רצה. באפט, הסולד מנפוטיזם, מעולם לא הרעיף עליהם ממון ומעולם לא ייעד אותם לרשת אותו בעסקיו, או לרשת את הונו העצום.

הון זה התכווץ לא מעט במשבר המניות של השנה שעברה, אבל בימים אלה - שבהם באפט טרוד בחיפוש אחר האיש שינהל את חברתו ברקשייר אחריו - הונו שוב מראה (כרגיל, יש לומר) סימני התאוששות.

אל הביוגרפיה הרשמית שלו מפגין באפט, מאז צאתה לאור, יחס מעט מסויג, אף שהוא זה שהזמין אותה מאליס שרדר (אנליסטית ניירות ערך שהכיר והעריך, ואשר לה - ולא לסופר מוכר - הציע את הג'וב). אולי משום שגילתה יותר משתיכנן, אולי בגלל שלא התאימה לאופן שבו הוא רואה את עצמו או רוצה להיראות. אלא שגם מכאן באפט יוצא בכל זאת מחוזק, כמשקיע העל הכל-יכול והחביב, שבתוך הכל-יכולת שלו צפונות גם היכולות לטעות ולהודות בטעויות. כאן קצרה היריעה, אבל מי שיקראו בספר יכירו עוד פן שבזכותו באפט נודע לתהילה: יכולתו המילולית, עטו השנון ואמרות השפר המקוריות שלו, חלקן נפלאות.

ואיך אפשר בלי - 1) הנקודה היהודית: וורן באפט גדל בסביבה שנוטה לאנטישמיות, אבל הוא ואשתו היו מוקפים יהודים, בעסקים ובמשפחה; 2) הנקודה הישראלית: לפני כשלוש שנים הוא רכש ממשפחת ורטהיימר את השליטה בחברת "ישקר", שמעמדה התחרותי, ביצועיה והנהלתה, כמו יצאו מרשימת המכולת האידיאלית שלו; 3) הנקודה האישית הצנועה שלי: לפני חמש שנים התבקשתי על ידי מעסיקי לבדוק אם אפשר למצוא בסין יצרנית מכוניות מעניינת לייצוג; ולפני שנה חשתי גאווה גדולה כאשר החברה שמצאתי אז, "BYD", אותרה הפעם גם על ידי באפט שרכש בה אחזקה משמעותית, הכריז עליה כעל תגלית גדולה והרוויח שם כבר פי חמישה על השקעתו.

התרגום העברי של יותר מ-800 העמודים אינו חף פה ושם מטעויות מינוח, אך עומד בכבוד במשימה, ומזמן לקורא היכרות חדשה ומעוררת מחשבה עם המשקיע הגדול בעולם, שאת רוב עושרו העצום תרם כבר מראש לצדקה. הוא, אגב, בחר להעביר את הכסף לקרן הצדקה של ביל ומלינדה גייטס, כי החליט שהם יעשו בכסף עבודה טובה יותר מארגוני הצדקה שהקים בעצמו.

The Snowball \ Alice Schroeder


הד"ר יוחאי רפאלי הוא סגן נשיא בחברת השקעות דיסקונט מקבוצת אי-די-בי ומרצה לכלכלת ענפים ואסטרטגיה באוניברסיטת ת"א,




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו