בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה | פרשת חייו הטראגית של אליעזר גרינבוים

הוא היה קאפו באושוויץ ונפל בקרבות על רמת רחל במלחמת העצמאות (או אולי נרצח). פרשת חייו הטראגית של אליעזר גרינבוים • ודו קיום מאבן במתחם ממילא בירושלים

תגובות

באביב 1944 ניסה חבר הנהלת הסוכנות יצחק גרינבוים לברר פרטים על מקום הימצאו של בנו, אליעזר. הוא קיווה שעודו בין החיים, אי שם באחד ממחנות הריכוז הנאציים. גרינבוים כיהן במלחמת העולם השנייה כראש "ועד ההצלה" שפעל מירושלים. הוועד לא עשה הרבה, אך קיים קשרים עם ארגונים יהודיים בחו"ל וגרינבוים ניצל אותם כדי לחפש את בנו.

נציג הקונגרס היהודי העולמי בז'נווה שלח לבקשתו עשר חבילות על שם הבן לעשרה מחנות ריכוז שונים וכעבור זמן, לא ייאמן כי יסופר, הגיעה תשובה ממחנה יבישוביץ, אחד ממחנות העבודה שהיו מסונפים למחנה אושוויץ: ליאון ברז'ה, כפי שקרא גרינבוים לעצמו כדי להשתחרר מצלו הגדול של אביו, היה בין החיים.

קודם שהתיישב בירושלים והצטרף להנהלה הציונית, שימש יצחק גרינבוים חבר בית הנבחרים הפולני מטעם פלג שמאלני של התנועה הציונית; הוא היה חילוני מובהק והרבה להתעמת עם החרדים. בנו אליעזר היה קומוניסט. הוא היגר לצרפת והתנדב למלחמת האזרחים בספרד. הוא נעצר לאחר שהנאצים כבשו את צרפת, ובקיץ של 1942 נשלח לאושוויץ, שם שהה במשך שנתיים וחצי; החודשים האחרונים של המלחמה עברו עליו במחנה בוכנוואלד.

אחרי המלחמה נדרש יצחק גרינבוים להסביר מדוע ניצל את מעמדו כדי למצוא את בנו, אך הבעיה העיקרית שהציקה לו היתה מעיקה הרבה יותר: בנו אליעזר שימש באושוויץ כ"קאפו", וכמה מהניצולים האשימו אותו שנהג באסירים באכזריות רבה. שניים מהם זיהו אותו ברחוב בפאריס, תקפו אותו וגרינבוים הועמד לדין. קודם לכן עמד גם למשפט חברים קומוניסטי בפולין. הפולנים הרשיעו אותו וגירשוהו מהמפלגה; הצרפתים קבעו שאין להם סמכות לשפוט אותו, ושיחררו אותו.

הפרוטוקולים של הדיונים האלה ממחישים את שגרת הזוועה במחנות הריכוז הנאציים, ואת הדילמות המוסריות שעמדו בפני האסירים שקיבלו עליהם תפקידי קאפו. גרינבוים-ברז'ה לא הכחיש שהיה קאפו ונהג באסירים באכזריות, אך טען שבמעשיו הציל את חייהם של רבים מחבריו. הוא הדגיש תמיד שהאסירים הקומוניסטים הם שביקשו ממנו לקבל עליו את התפקיד. בהגיעו לארץ סירבה ההגנה לגייס אותו בשל עברו, אך אביו פנה אל דוד בן-גוריון והבן גויס בכל זאת.

עם קום המדינה נבחר יצחק גרינבוים לשר הפנים הראשון. ימים אחדים לאחר מכן נהרג אליעזר בקרב על הקיבוץ רמת רחל שליד ירושלים, ומיד נפוצו שמועות: האמנם נהרג בנו של השר? אולי התאבד? אולי נרצח בשל עברו כקאפו?

בשבוע הבא, במלאות 70 שנה לפריצתה של מלחמת העולם השנייה, ייצא לאור ספר מאת טוביה פרילינג, לשעבר גנז המדינה, המשחזר את הטרגדיה הזאת, בין היתר על יסוד חומר נשכח שהצליח לאתר בארכיונים בפולין ובצרפת ("מי אתה ליאון ברז'ה", בהוצאת רסלינג). פרילינג אינו מרשיע את ברז'ה ואינו מטהר אותו, וגם אינו משיב בעצם על השאלה המופיע בכותרת הספר. הוא מוביל את הקורא בנבכי התיעוד העשיר שמצא, והוויכוחים הנוראים שהתחוללו סביב היהודים שקיבלו עליהם תפקידי קאפו. הרבה רשעות, צדקנות וצביעות ליוו את הויכוחים האלה, הרבה פוליטיקה, ויותר מכל כאב.

איחוד ירושלים לפי גאפ

אילו טדי קולק היה עדיין בין החיים, היה משתתף מן הסתם בטקס פתיחתה של חנות "גאפ" במתחם ממילא שבירושלים. ראש העיר האגדי היה מרגיש בבית בין הג'ינסים והתחתונים של הרשת האמריקאית: כך חוגגים פתיחת חנויות גם בניו יורק, שהיתה לקולק כמולדת שנייה. סביר להניח שקולק היה מנכס לעצמו את עצם פתיחת החנות, וגם את מה שמצטייר כעת כהצלחתה של שדרת החנויות בממילא היה מייחס מן הסתם למלחמתו על שיקום השכונה.

זו היתה מלחמה שכולה יצרים, כפי שעולה מספרו המרתק של דוד קרויאנקר שיצא בימים אלה. ("ממילא, גאות שפל והתחדשות", בהוצאת כתר). קולק רצה בתוכנית המקורית שעיצב משה ספדיה; הוא לחם עליה כפי שידע, בדורסנות ביצועיסטית, כל שינוי שהציעו מתנגדי התוכנית נראה לו כחבלה באיחוד ירושלים. כי הפרויקט השאפתני נועד מלכתחילה לבצר את שלטונה של ישראל במזרח ירושלים. בשם "איחוד העיר" גם הצדיקו את פינויים הכפוי של תושביה הקודמים של השכונה. במבט לאחור זה לא היה נחוץ, אך היום כל זה היסטוריה.

התוצאה הסופית שונה מאוד מהתוכנית שקולק רצה, אך בכל זאת שדרת האבן מקשרת בין שני חלקי ירושלים, ויהודים וערבים מטיילים בין חנויות מותג ובתי קפה, כשאשליה של דו-קיום מרחפת ביניהם. השדרה משדרת כבדות רבה, פוליטית מאוד, כמו כל דבר בירושלים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו