בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פקודת "חניבעל" חוזרת, מהדלת האחורית

מפקד חטיבת הנח"ל בראיון ל"הארץ": ההנחיה לכוחות בגבול הרצועה - ירי על חוליית חוטפים גם במחיר סיכון חייו של החייל החטוף

תגובות

ההתלבטות בצה"ל סביב פקודת "חניבעל", המתירה ירי בעת מרדף על חוליית חוטפים גם אם בכך עלול להיפגע חייל חטוף, נמשכת כבר קרוב לעשרים שנה. זו היתה ההנחיה ששוננה במשך שנים ללוחמים בדרום לבנון, אולם כשלצבא הופנו שאלות רשמיות על כך הן נענו בדרך כלל בהתחמקות. גם הצנזורה התערבה. במשך שנים, נפסלו לפרסום תחקירים עיתונאיים בסוגייה.

ב-2003 הוסר האיפול והפקודה נחשפה ב"הארץ". בצבא הסבירו שלנוכח הנזק המדיני והביטחוני שעלול להיגרם מחטיפה, ההנחיה מוצדקת. בכל זאת, קמה סערה ציבורית וכעבור שנתיים שינה המטכ"ל את ההנחיות. הפקודה החדשה גרסה שאם יודעים שהחטוף נמצא בכפיפה אחת עם החוטפים, למשל באותו רכב, אסור לירות לעברם.

ואז, ביוני 2006, באה חטיפת גלעד שליט. עוד במהלך החטיפה, זיהה מפקד אחד הטנקים בגבול הרצועה קבוצת אנשים החוצה את הגדר משטח ישראל מערבה, חזרה לכיוון רפיח. מפקד הטנק ביקש אישור לירות פגז אל הבורחים, אולם עקב המהומה ברשת הקשר לא הצליח לתפוס את המג"ד, היחיד שהיה מוסמך לתת אישור כזה. לבסוף, אישר סגן מפקד פלוגה ירי מקלעים בלבד. הטנק היה רחוק מדי מן הבורחים והמקלעים החטיאו אותם. בדיעבד, התברר שהדמויות שצוות הטנק זיהה היו שניים מהחוטפים, נוטלים עמם באיומי נשק את שליט אל הרצועה, שממנה לא שב עד היום.

הסיפור כולו כרוך בדילמה מוסרית קשה, אולם ראש צוות החקירה בפרשת החטיפה, האלוף (מיל') גיורא איילנד, רמז בדו"ח שלו שלדעתו צריכות היו ההנחיות לאפשר ירי במקרה כזה. כעת, יותר משלוש שנים אחרי, אומר ל"הארץ" מח"ט הנח"ל, אלוף-משנה מוטי ברוך, דברים דומים. ההנחיות לחיילים ברורות: אף אחד לא נופל בשבי. זה לא משתמע לשתי פנים, גם אם ייתכן שבמאמץ לסכל חטיפה תסכן חייל חטוף.

אל"מ ברוך נמצא בעמדה שבה הוא צריך לדעת. יש לו מספיק ניסיון מבצעי כדי לפסוק: מג"ד 890 בצנחנים בנסיגה מלבנון, מפקד יחידת העילית מגלן במבצע "חומת מגן", מח"ט חברון בשלהי האינתיפאדה השנייה, רמ"ח מבצעים במטכ"ל בשנים שלאחר מכן וכעת מח"ט הנח"ל, חטיבה שכל גדודיה פרושים סביב הרצועה. זו יותר פרקטיקה, תורה שבעל-פה, מנהלים שבכתב. אבל המפקדים מבינים וכך גם החיילים. בינואר האחרון, בכניסה למבצע "עופרת יצוקה", הסביר מפקד גדוד בגולני, סא"ל שוקי ריבק, ללוחמיו כי "אף חייל בגדוד 51 לא נחטף, בשום מחיר. מפוצץ עצמו עם הרימון על החוטפים ולא נחטף".

גם אם זו אינה המדיניות הרשמית, ישראל מקשיחה את יחסה לחטיפות. השינוי מתרחש בהשראת טירוף המערכות שמתחולל סביב פרשת שליט (שלשום נרשם שפל נוסף, במהומה סביב פרסום מכתבו הראשון של החטוף שנשלף ככלי לקידום מכירת ספר). בדרג המדיני מחפשים גישה אחרת וממתינים להמלצות ועדת שמגר, שאמורה לגבש כללים נוקשים לניהול משא ומתן עם ארגוני טרור, לקראת החטיפה הבאה. בדרגי השטח, ההבנה מתורגמת למאמץ לעשות הכל, ממש הכל, כדי לסכל חטיפה.

אפשר לנהל - ומן הסתם עוד ינוהלו - אין-ספור דיונים ערכיים בסוגייה אם מותר לסכן חייל בנסיבות כאלה. אבל בהגיון של מפקד שדה, שרואה את שליט נמק בשבי החמאס כבר יותר משלוש שנים ומבין את הנזק האסטרטגי ארוך טווח, קשה להאמין שנותרו עדיין הרבה ספקות. המשימה הראשונה במעלה של חיילי הנח"ל בגבול עזה היא מניעת חדירה ליישובים ופגיעה באזרחים. אחריה, וזה הסדר הנכון, מניעת חטיפת חיילים. אבל אם כבר מתרחשת חטיפה, צריך לסכלה, ואפילו במחיר סיכון אפשרי לחיי החטוף.

אחרי חטיפת שליט, ומה שעבר בעקבותיה עליו ועל החברה הישראלית, נדמה שיותר ויותר חיילים ואזרחים יסכימו עם מח"ט הנח"ל. אולי אפילו עם תיאור המציאות הבוטה עוד יותר של מפקד גדוד 51.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו