שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

נמרוד אלוני | לא חוכמה לחנך לגאווה לאומית

נמרוד אלוני
נמרוד אלוני
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נמרוד אלוני
נמרוד אלוני

שר החינוך גדעון סער שוגה, לדעתי, בהעניקו קדימות לערכים של ציונות ומורשת על פני ערכים הומניסטיים ודמוקרטיים. מנקודת מבט חינוכית, דווקא הערכים הלאומיים והמורשתיים הם אלה שהכי פחות חיוני ונחוץ ללמדם בבתי הספר.

הסיבה לכך פשוטה: בדומה לאינסטינקטים הישרדותיים, טריטוריאליים, משפחתיים ושבטיים, שמתפתחים בכולנו באופן טבעי, כך מתפתחות בכולנו כבר בילדות התחושות של שייכות קהילתית וגאווה לאומית. מאידך גיסא, כפי שמודגש היטב בתרבויות המוסר הקלאסיות - יהדות, הלניזם, קונפוציוניזם ובודהיזם - האתגר המרכזי בחינוך המוסרי מצוי דווקא בכל מה שמתנגש עם האגואיזם האישי והאתנו-צנטריות השבטית. האתגר האמיתי, בנוסח העברי, טמון בציוויים "ואהבת לרעך כמוך" ו"מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך" ו"יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך"; ובנוסח הקנטיאני - האתגר הוא בהחלת ההומניזציה והאוניברסליזציה על כלל שיפוטינו ומעשינו: כבוד האדם באשר הוא אדם, שוויון בזכויות אנושיות ואזרחיות, וביסוס משטר דמוקרטי, ליברלי וסולידרי. באתגרים מוסריים אלה עומדים בכבוד רק מעטים מאוד מקרב בני האדם ואומות העולם.

טעותו של השר בעניין זה אינה רק תיאורטית אלא גם אמפירית. כל אחד מאתנו יודע, כי אין בהיותו של אדם פטריוט, אוהב עמו, גאה במולדתו או אדוק בדתו כדי לעשותו לאיש הגון, נדיב, רגיש ומכבד את הבריות. אפשר להרחיק אל ההיסטוריה ולמצוא דוגמאות רבות של אנשים שהיו פטריוטים, לאומנים, דתיים או בעלי אידיאלים (מימין ומשמאל) ובלטו במעשי הנבלה, השחיתות והאכזריות שלהם; ואפשר להתבונן בסביבה הקרובה ולראות על נקלה שאין שום דבר בפטריוטיות הלאומית והמורשתית של אפגאני או אמריקאי, ישראלי-יהודי או ערבי-פלסטיני כדי לעשותו בהכרח לאדם טוב מן הבחינה המוסרית. הטוב המוסרי מצוי במקום אחר לחלוטין: בהכרה בכך שחרף זרותו של האחר ולמרות החשקים האישיים והאינטרסים הקהילתיים יש לייחס לכל אחד ואחת ערך אנושי שווה, לכבד את זכויותיו האנושיות והאזרחיות ולנהוג בכולם בהגינות ובהתחשבות. רק חינוך ערכי כזה, סביר להניח, היה יכול לחסוך לאנושות הרבה מן הזוועות שידעה, ושבבסיסן עמדו עריצות, גזענות, אפליה ודיכוי.

מובן שאין, ולא יכול להיות, חינוך בכלל וחינוך ערכי בפרט ללא טיפוח מורשת וזיקה לאומית או קהילתית, אבל הנקודה המכרעת היא שחינוך ערכי שכזה, מחוץ להקשר הרחב והמחייב של עמדה הומניסטית ודמוקרטית, אין בו כל ערובה לקידומו של טוב מוסרי כלשהו. בשיח הציבורי מנסחים זאת פעמים רבות כאתגר השילוב בין הפרטיקולרי לאוניברסלי. דוגמה לכך מתחום הזהות הקולקטיווית שלנו מצויה בהגדרה "יהודית ודמוקרטית"; הדוגמה הרלבנטית בתחום תוכניות הלימודים מצויה בכותרת של דו"ח ועדת שנהר ללימודי יהדות בחינוך הממלכתי - "עם ועולם".

במלים אחרות, כדי שמוסר יהיה תקף וניתן להצדקה, בדיוק כמו מדע, הוא חייב להיות במהותו בעל אופי אוניברסלי. הוא יכול להיות מנוסח בשפות שונות, מעוגן במסורות מגוונות ובעל מאפיינים ייחודיים, אך כדי שיפעל את פעולתו לטובת כלל בני האדם חובה עליו להשית על המורשות הפרטיקולריות את האידיאליזם ההומניסטי והריסון העצמי שהם אלה שמשפיעים על בני האדם לנהוג בהגינות ובכבוד כלפי זולתם.

כפי שכתב לאחרונה אלוף בן במאמרו על דיוקנו הבלתי שגרתי של שר החינוך ("הליכודניק האחר", "הארץ" 1.9) - החדשות הטובות הן, שלצד הצהרותיו הבולטות של סער בדבר מרכזיות הערכים הלאומיים והמורשתיים, מעשיו בפועל, כמופת אישי ומנהיגותי, העידו יותר מפעם אחת שהערכים ההומניסטיים והדמוקרטיים הם לחם חוקו. כך במאבקיו למען השוויון בין המינים ובמעשיו המכריעים נגד כליאתם וגירושם של ילדי העובדים הזרים, וכך בהתייצבותו נגד תוקפי ההומוסקסואלים - והכל תחת עקרונות-העל ההומניסטיים של כבוד האדם ושוויון ערך האדם. המובן מאליו הערכי הזה רחוק מלהיות לחם חוקם של כלל אזרחי המדינה, קל וחומר של תלמידיה וצעיריה. הנה משימה חינוכית ראשונה במעלה לשר החינוך.

פרופ' אלוני הוא ראש קתדרת אונסק"ו לחינוך הומניסטי במכללת סמינר הקיבוצים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ