שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מירון ח. איזקסון
מירון ח. איזקסון

מדרש נעמי: המקורות היהודים בשירתה של נעמי שמר אברהם זיגמן. ציורים: רות צרפתי. הוצאת יד בן צבי, 184 עמ', לא צוין מחיר

בשיר "יום ח' בשבוע" מתייחסת נעמי שמר לכיסופי השלום: "זה יהא יום חול/ כמו היום, כמו אתמול/ זה יהא יום ח' בשבוע/ עין אז נפקח/ מול הבוקר הצח". בדרך כלל היחס למושג "היום השמיני בשבוע", מתמקד בהיותו חריג מהשבוע המקובל, תוספת מיוחדת אשר מבשרת את עידן השלום, אשר גם הוא שונה מאוד מהמציאות המוכרת לנו. מושג זה מקבל משמעות נוספת, ואולי עיקרית, כאשר מתייחסים למקומו של המספר שמונה בתפישה היהודית. כפי שמסביר אברהם זיגמן, שבעת ימי השבוע הם ביטוי לחיים הטבעיים. המספר שמונה רומז כבר למציאות שמעל הטבע. לדוגמה, היום השמיני להולדת הזכר הוא יום המילה והוא מאפשר ביצוע מלאכות באותה שבת לצורך ברית המילה, בחריגה משבת רגילה. כאן אנו כבר שואלים את עצמנו האם השלום המיוחל, אשר מתואר בשיר, קשור במופלא ובחריג מהטבע "הרגיל", או שהמשוררת מבקשת להדגיש שיום פלאי זה יהיה דווקא יום של חולין. דוגמה ראשונה זאת, שאני מביא כאן, ממחישה כיצד זיקתה העמוקה של נעמי שמר למקורות רלוונטית להבנת שירתה. אפילו הביטוי "שיר חדש" (המופיע בשיר), יכול להיות מובן בפשטות כשיר שזה עתה נכתב, אבל סביר שמביע גם את הביטוי החוזר בתנ"ך מספר פעמים בהקשר של שירה חדשה המושרת לבורא.

עלי להודות בשמחה שעבודתו המצוינת של אברהם זיגמן למדה אותי הרבה מעבר לציפיותי, בכל הנוגע לעולם המקורות היהודי המדבר בשירתה של שמר. לא בכל פעם הבהרת המקורות מוסיפה משמעות מפתיעה, אבל תמיד היא מעשירה. יתר על כן: ניסוחיה של שמר מאפשרים ליהנות מהשיר גם כאשר לא מודעים לרבדים העמוקים שלהם. הנה בשיר "כיצד שוברים חמסין" אפשר למצוא את הביטוי: "הכה בהם שרב אכזר/ וכל בחור וטוב אמר/ הגידו לנו איך שוברים חמסין". המקור הוא מספר שמואל א', "ולו היה בן ושמו שאול בחור וטוב ואין איש מבני ישראל טוב ממנו משכמו ומעלה גבה מכל העם". זיגמן מסיק מכאן, שנעמי שמר מתייחסת לחלוצים הראשונים בקבוצת כנרת כ"בחורים טובים", כפי שהתנ"ך מתייחס לשאול, וכי מעשיהם בסופו של דבר יתגלגלו לטובה. מעניין כיצד הביטוי "בחור טוב" נשמע לא פעם בשפתנו בכיוון הפוך לגמרי, של פחיתות או אפילו לעג.

בשירים אחרים המקורות אינם רק מוקדי השראה ועניין, אלא הם גוף השיר עצמו. דוגמה מרגשת לכך היא "שירת העשבים" המבוססת על קטעים שונים של רבי נחמן מברסלב. שמר שותפה לאופן שבו רבי נחמן חש את הטבע כמייצג של מהות רוחנית גבוהה. למעשה שמר משמיעה את שירת העשבים של רבי נחמן תוך כדי עריכתה וניגונה בדרכה שלה. אצטט כאן את הבית הראשון של השיר הלקוח מליקוט מוהר"ן חנינא: "דע לך/ שכל רועה ורועה/ יש לו ניגון מיוחד/ משלו/ דע לך/ שכל עשב ועשב/ יש לו שירה מיחדת/ משלו/ ומשירת העשבים/ נעשה נגון/ של רועה". עלי להודות שקריאת שירתה של שמר ללא שמיעת הניגון, נראית בלתי שלמה. ככלות הכל כוחה הגדול של נעמי שמר היא בשילוב המופלא שבין טקטס לניגון. עם זאת הספר שלפנינו מזרים לשירים כוחות חלופיים מן המקורות של עניין ורגש.

נעמי שמר מדגישה "המלים העתיקות נותנות בי כוח" (מתוך השיר "בדמייך חיי"), ואפשר לחוש שמדובר בכוח היצירה ובעולם החיים גם יחד. "חיי, חיי, בדמייך חיי/ ואמר לך בדמיך חיי", עד שחשים גם את כוח החיות החריף, אבל גם את יראת החולי והחידלון. במובן זה ישנו מפגש עמוק בשני רבדים: בין הגורל האישי של המשוררת לבין הגורל הלאומי. ובין המציאות בארץ ישראל של זמננו לבין אירועי התנ"ך. האזכורים השונים של המקורות באים אפוא לא כ"קישוטים" לשירה ואפילו לא רק כרמזים לאירועים ואנשים הרלוונטיים לנושא השיר. כאן מדובר בשיחה נמשכת עם מקורות היהדות, ובעיקר התנ"ך, כאילו נכתבים הפרקים הנוספים, שעקב הגלות הארוכה נמנעו עד כה מלבוא לעולם, ועתה מגיע זמן תיקונם. בספר "יחפים על גדות ירדן: בית החינוך המשותף בעמק הירדן, 1926-1948" מאת בינה סלע-צור (הוצאת המועצה האזורית עמק הירדן) מצוטטת נעמי (ספיר) שמר כאומרת: "היינו בטוחים שהתנ"ך זה עלינו". אמרה וחיתה כך, שהרי לפעמים דברים נכתבו בתנ"ך בזמן שקרו ולעתים צפו פני עתיד. ובאותו ספר היא גם מצוטטת: "הורינו נתנו לנו את ההרגשה שלהיות ילד בארץ ישראל זה הדבר המרנין היחיד, הצודק, האמיץ, החדשני, מלא השראה!".

הספר שלפנינו לא רק מעניין ומענג, אלא גם אסתטי במיוחד. בין השאר תורמים לכך הציורים המרשימים של רות צרפתי והאופן שבו ערוכים הדפים. הערותיו הבהירות והמלומדות של אברהם זיגמן מופיעות בצד השיר כאשר בטקסט השיר עצמו צבועות המלים הרלוונטיות מהמקורות בצבע אחר ובולט. השירים עצמם מופיעים לפי סדר כרונולוגי.

ב"שיר סיום" מופיע רק ביטוי אחד מהמקורות: "ולהתיצב בפני האלהים". מקורו של הביטוי גם בספר שמואל וגם בספר איוב, כל מקור ומשמעותו המיוחדת. על כך כותב זיגמן: "אחרי ככלות הכל, כולם, בין אם הם משוררים, בין אם הם זמרים, בין אם הם אנשים פשוטים של יום-יום, בסוף כולם מתייצבים בפני האלוקים".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ