בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התמוטטות אל תוך השיגעון

לא הידלדלות הרוח אלא התמוטטות הרוח: זה התיאור הנכון של מה שאנו חוזים בו; וזו לא תוכל להירפא אלא אם נעניק משמעות דתית שפויה לקיום היהודי

תגובות

את תולדות הרוח היהודית ראיתי תמיד בעיני רוחי כמוצבות על ציר המתח שבין הפרטיקולרי לאוניברסלי; שני יסודות עוינים שהמתיחות ביניהם עיצבה במידה רבה מאוד את תולדות המאבקים שכלפי פנים וכלפי חוץ. לכן, כשמדברים על משבר הרוח בהווה עלינו להבין היכן אנו מוצבים על אותו רצף כדי להבין מה אירע לנו.

מאז ומעולם היה המבט הפרטיקולרי, זה שראה ביהודים קבוצה שהאל בחר בה מכל העמים, ושבה הוא עוסק יותר מאשר בשאר ברואיו, חזק במיוחד בתולדות הרוח היהודית. לשיאה הגיעה מגמה זאת בדעה שהביעו בימי הביניים מי שהניחו כי מי שנולד מרחם של אם יהודייה שייך לסוג של גזע עליון, בעל קשר מיוחד לאל, שמין האדם נמוך ממנו (ר' יהודה הלוי). הם הניחו שהטוב המצוי בעולם מחוץ למסגרת זו איננו בעל עומק דתי או זיקה לאל אם איננו בעל חותמת כשרות יהודית. מוסר פשוט ומגע אנושי כבן ואמיתי בין בני אנוש אינם נחשבים לפיכך כבעלי ערך דתי גבוה. קשה לשער איזו השפעה נודעה לעמדה תיאולוגית זו על הקיום שלנו כיהודים. אין פלא שחיינו כיום במרכזים היהודיים רחוקים מהטלת הדגש על הטוב האנושי הפשוט, ושהם מלאים עניינים "גבוהים" משוכים מרומו של עולם, הממלאים את הווייתנו בהסתבכויות חסרות שחר.

במלים פשוטות: מה שמתקשר בהוויית הרחוב היהודית לממד האלוהי איננו הערך של אהבת האדם באשר הוא - נתינה, יושר, כנות - אלא עניינים אחרים לגמרי. אין תימה שמי שגדל על ערכינו היום אוחז בסיסמה הישראלית הגסה והמכוערת של "אל תהיה פראייר" ובה בשעה מניח תפילין ומנשק מזוזות; ואין תימה שבעיני חלק גדול מהציבור היהודי, מי שברא את היקום הזה עסוק לאחרונה בספירת אלו שנולדו כבני גזע ה"על-אדם" אשר מצליחים לאושרו להשתלט על בני גזע האדם ולגרשם מכמה גבעות הרשומות על שמו. בעיני אחרים הוא מוטרד בימים אלו לא מן היחס המחפיר לעניים, למדוכאים, לאתיופים, לנשים נאנסות או לעובדים זרים המושלכים לרחוב, כי אם בשאלות חשובות כגון זו: כמה אנשים מקפיצים בימים אלו כפתורים של מכשירים חשמליים ביום השביעי בשבוע, וכמה אחרים עסוקים בקניית בצק שנאפה יותר מח"י דקות בראשית החצי השני של חודש ניסן.

העובדה המדהימה ביותר היא שהמביט על גלגולי הרוח שלנו נוכח לדעת שלא די שדעה זו לא נדחתה מתולדות הרוח היהודית כעמדה נרקיסיסטית, סהרורית, אלא שהיא תפסה תאוצה דווקא בזמננו והשתלטה על חלקים ממרכזי ההוראה שלנו ואף שימשה גורם חשוב בהנעת התנועה הציונית מראשיתה. בעיני, לא הידלדלות הרוח אלא התמוטטות הרוח, זה התיאור הנכון למה שאנו חוזים בו; וזו לא תוכל להירפא אלא כשנעניק משמעות דתית שפויה לקיום היהודי; כשנצליח להקים את היהדות כמעין שכונה לדוגמה שבמרכזה יוצב הכלל הגדול שעליו הכריז מיכה (ו, ח): "הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך", ושאותו ביטא הלל בסוף ימי הבית השני: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זוהי כל התורה כולה, והשאר פירוש הוא, לך למד" (בבלי שבת לא ע"א בתרגום).

אדמיאל קוסמן הוא משורר, פרופסור למדעי היהדות באוניברסיטה של פוטסדם והמנהל האקדמי של הסמינר לרבנים בברלין ע"ש גייגר.



אדמיאל קוסמן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו