שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אמיר אורן
אמיר אורן
אמיר אורן
אמיר אורן

הערבים לא אוהבים להילחם בלילה, פסק יצחק רבין. עמאן, בירת ירדן, היא עיירה מסריחה, העיר הנרי קיסינג'ר. המלך חוסיין, בייאושו, הפציר בישראל שצבאה יציל אותו מאש"ף ומסוריה. אבא אבן השתעשע במדינה פלסטינית ממזרח לירדן ואמר שאם חוסיין ייעלם מהזירה, "לא יהיה זה סוף העולם". נשיא ארצות הברית, ריצ'רד ניקסון, רצה לשלוח את צה"ל לתקוף את הצבא הסורי, אבל התלבט אם רק באוויר או גם על הקרקע, בצפון ירדן או בדרום סוריה. בפנטגון, שם תוכנן התיאום בין שני הצבאות, אמר פקיד בכיר כי מוטב שצה"ל יפעל תחילה והצבא האמריקאי יצטרף בשלב השני, כי בדירוג הפוך עלולים הכוחות האמריקאיים להתגלות כחסרי אונים וצה"ל ייראה כמי שנחלץ להושיעם.

כל זה אירע בספטמבר 1970, "ספטמבר השחור", או בלשון צה"ל משבר "גחלת", שתחילתו בהתנגשות ירדנית-פלסטינית וסופו במותו של נשיא מצרים, גמאל עבד אל-נאצר. הפרשה נסקרה בהרחבה בזיכרונותיהם של השחקנים הראשיים בה, בספרים ובמחקרים, אבל השנה, בלי להמתין לציון אירועי ה-40, הערה עליה הממשל האמריקאי דליים של צבע, בדמות קובץ תמלילים מרתקים של דיונים, מברקים ושיחות טלפון שהסיווג הוסר מעליהם.

הלקחים לא התיישנו, כי הזיקות שבין תהליכים מדיניים למבצעים צבאיים ממשיכות להתקיים וברקע מרחפת האפשרות שאיראן תגרה את ירושלים או את ואשינגטון להנחית עליה מהלומה. על רצף זה מתבהרת חשיבותו של ספטמבר 1970 כנקודת מפנה, הן בתכנון הצבאי המשותף לישראל ולארה"ב והן בהנחת התשתית למה ששלוש שנים מאוחר יותר, באוקטובר 1973 היה לרכבת האווירית והימית האמריקאית לחימוש ישראל במלחמתה נגד מצרים וסוריה. המסמכים מעניקים לתיאור קורותיו של ספטמבר 1970 ממד חדש, חשוב ועכשווי. במרכזו של החודש רב התהפוכות היו שבועיים שבהם עמד האזור על סף תוהו-ובוהו, במיוחד בשלושה ימים גורליים, 20-22 בספטמבר. הם הופכים את ספטמבר השחור לאירוע הראוי לניתוח מעמיק. הדמות הישראלית המרכזית בעלילה היא זו של השגריר בארה"ב, יצחק רבין. סמכות ביטחונית, רמטכ"ל הניצחון במלחמת ששת הימים, היה אחרי שנתיים וחצי בוואשינגטון מקורב לממשל ובמיוחד ליועץ לביטחון לאומי קיסינג'ר. המגעים בין הממשל לראש הממשלה גולדה מאיר, שעשתה באותם ימים בניו יורק, כמו גם עם ממלא מקומה יגאל אלון, שר החוץ אבן ושר הביטחון, משה דיין, התנהלו בעיקר באמצעות רבין.

איש המפתח בממשל היה קיסינג'ר. אף שהיה עדיין רק קצין מטה, רחוק מהמעמד העולמי שרכש בשנים הבאות, השכיל לנווט את מדיניותו של ניקסון לכיוון הרצוי לו, אך הקפיד להחתים עליה את הבכירים ממנו ובראשם יריבו, שר החוץ ויליאם רוג'רס. מורכבותו של המשבר נבעה מהמצב בעולם (עימות אמריקאי-סובייטי, התבוססות אמריקאית במלחמת וייטנאם), מהחשש שהתנגשות בין מדינות החסות של שתי הגדולות תסלים למעורבות ישירה של המעצמות במלחמה מזרח תיכונית ומהרצון לתת הזדמנות ליוזמה של רוג'רס להפסקת אש במלחמת ההתשה שבין ישראל ומצרים, ולשיחות העקיפות ביניהן, שהתנהלו בתיווך שליח האו"ם גונאר יארינג.

לקראת הפסקת האש, שהוכרזה ב-7 באוגוסט 70', האש פסקה, אבל המצרים הפרו את סעיף הקפאת המצב וקידמו טילי קרקע-אוויר לעבר תעלת סואץ. הם עשו זאת בעידוד הסובייטים, שטייסיהם השתתפו בהגנה האווירית של מצרים וחמישה מהם אף הופלו בקרב עם חיל האוויר הישראלי.

הבן-כלבה הזה

המשבר החל בפיגוע אווירי בו-זמני של החזית העממית לשחרור פלסטין, שחטפה ארבעה מטוסי נוסעים של חברות מערביות, הנחיתה אותם בשדה תעופה ירדני והחזיקה במאות הנוסעים - ביניהם ישראלים בעלי אזרחות כפולה - כבני ערובה. האמריקאים לא שבעו נחת מהרפיון שגילה חוסיין באכיפת ריבונותו על יאסר ערפאת ועל מתחריו בארגוני ה"פדאין", ופעלו לפינוי אזרחים אמריקאים שנקלעו לקרבות בעמאן.

בשיחותיו עם עוזרו הצבאי, אלכסנדר הייג, התמרמר קיסינג'ר על התנהגותם של רוג'רס ("פילדמרשל בן-כלבה") ושל עוזרו לענייני המזרח התיכון ג'וזף סיסקו, לימים עוזרו של קיסינג'ר באותו תפקיד. "הבן-כלבה הזה יהיה על הקו לרוג'רס בתוך שתי שניות", הזהיר קיסינג'ר את הייג. תמרון אופייני לקיסינג'ר היה לשוחח עם רבין ולהנחות אותו מה לומר (ומה לא לומר) לסיסקו. קיסינג'ר העלים חלקי מידע גם מרבין.

הנה אוסף מאלף של אמירות מאותם ימים:

סיסקו לקיסינג'ר: "כרגע שוחחתי עם רבין. לדבריו, אל דאגה, כבר חשוך ומעולם לא נתקל בערבים המוכנים להילחם בלילה".

קיסינג'ר לסיסקו: "רוג'רס ואני דיברנו עם הנשיא, שעדיין נוטה להעדיף שימוש במטוסים אמריקאיים ולא ישראליים, אם הסורים או העיראקים ינועו בתוך ירדן".

סיסקו: "אבל רוג'רס תוהה מדוע לא להעדיף את (המטוסים) האמריקאיים על הישראליים".

קיסינג'ר: "השאלה אינה מי טוב יותר, אלא למי יש סיבה טובה יותר לפעול - לאמריקאים זו תהיה התערבות זרה, בעוד שלישראלים זה עניין של ביטחון לאומי, והם גם יכולים לתחזק את הפעילות טוב יותר. שאלה אחרת היא מאחורי מי עומדת עוצמה מרתיעה יותר".

תת שר ההגנה, דייוויד פקארד: "כל מה שנעשה בהכנת הכוחות בתוך ארה"ב ידלוף. אולי נוכל לעשות משהו עם כוחות בגרמניה".

קיסינג'ר: "הנשיא אינו להוט להשתמש בכוחות ישראליים".

מורר: "הפסקת האש (בתעלה) תתעופף מהחלון, אם יופעלו כוחות ישראליים".

סיסקו: "העדיפות הראשונה היא להפעלת כוחות ירדניים, השנייה לאמריקאיים, השלישית לישראליים".

קיסינג'ר: "במצב הנוכחי בירדן, אין סיכוי ליוזמת השלום. לא נוכל לבקש מהישראלים לשאת ולתת על הסדר גבולות עם ממשלה שאינה שולטת בארצה".

מורר: "אם נשתמש באוגדה 82, יהיו לנו ארבע חטיבות, מהן אחת מאירופה, אבל תהיה לנו בעיה בשלב השני - כוח העמידה שלנו מוגבל. ייתכן שנעמוד גם לפני אפשרות של התקפה סורית ועיראקית על לבנון ועל ירדן".

ראש אגף המבצעים, גנרל מלווין זאיס: "פלוגה ראשונה תגיע בתוך 20 שעות ושאר החטיבה בעקבותיה".

קיסינג'ר: "פלוגה אחת יכולה לשרוד?"

זאיס: "נחליט בבוא הזמן. מישהו מוכרח להיות ראשון".

קיסינג'ר: "נוכל להורות על אימון פתע, כנימוק לכוננות?"

זאיס: "זו חטיבה עם ייעוד כפול, מוצנח וקרקעי. ברגע שנתחיל להעמיס מצנחים ולהכין את המטוסים, ניתן איתות".

קיסינג'ר: "אם לא נשליט מרות על הפדאין בירדן, יוזמת השלום תיפול. ישראל זקוקה לממשלה שתתפקד מולה ושתוכל לממש את התחייבויותיה. האינסטינקטים של הנשיא הם למחוץ את הפדאין עכשיו. האם נוכל לבצע פעולה לשיפור מעמדו של חוסיין? כמה זמן ניאלץ להישאר?"

יו"ר המטות המשולבים, אדמירל תומס מורר: "יש לנו תוכנית למבצע כזה. השאלה היא מה יקרה אם הוא יתרחב. בהתחשב בצרכים בווייטנאם, עלול להיות לנו קושי בתחמושת ובפריטים נוספים. תמיד מוכרחים לשקול את המהלך האפשרי הבא".

קיסינג'ר: "נוכל להניח שהעיראקים והסורים יתערבו?"

מורר: "הזהירות מחייבת לעשות זאת".

קיסינג'ר: "ואז?"

מורר: "נכניס לירדן את ארבע החטיבות, לטפל במצב".

ראש הסי-איי-אי, ריצ'רד הלמס: "פירוש הדבר שאז נישאר בארה"ב בלי עתודה אסטרטגית? זה מבהיל אותי".

מורר: "נכון. זה כל מה שיש לנו".

זאיס: "אין שום יחידה קיימת אחרת בארה"ב. נצטרך להקים יחידה ולשלוח אותה לאירופה להחליף את החטיבה שם. בנוסף, אוגדה 82 אינה במצב מזהיר. היא ברמת מוכנות ב', כלומר 85% מהתקן מאוישים".

מורר: "בכל זאת נשלח אותה".

קיסינג'ר: "איך הקרב יתפתח?"

סיסקו: "ננחת בשדה התעופה וננוע משם, לסייע לצבא ירדן לטהר את העיר. אם עיראק וסוריה יתערבו, אינני מאמין שישראל תשב בחיבוק ידיים. המשמעות היא בעצם מבצע אמריקאי-ישראלי כדי לסייע לחוסיין להתקיים נגד הפלסטינים, הסורים והעיראקים. העולם הערבי כולו ייאלץ לתמוך בסוריה ובעיראק".

קיסינג'ר: "אם המלך יפעל נגד הפדאין בלי תמיכה אמריקאית, העיראקים יתערבו?"

סיסקו: "אם הם יתערבו, הישראלים יתערבו, לבקשת הירדנים, בכוחות קרקע".

קיסינג'ר: "זה יהיה סופו של המלך".

סיסקו: "נכון, אבל כוחות ישראליים עדיפים על אמריקאיים. הישראלים והירדנים כבר שוחחו על כך".

מורר: "תמיד נוכל לתת לירדנים סיוע אווירי מנושאות מטוסים". (בהמשך הביע יו"ר המטות חשש, כי טייסים אמריקאים שינתקו מגע בקרבות אוויר עם הסורים, עלולים להוביל את אויביהם אל נושאות המטוסים, שיותקפו מהאוויר).

פצצות ומטוסים בחבילה

קיסינג'ר: "אם ישראל תפעל בסיוע לחוסיין, זה יהיה לשביעות רצוננו, ואם הסובייטים או המצרים יתכוננו לזוז, ניערך להשאיר את הסובייטים בחוץ".

סיסקו: "ועלינו להתכונן לספק לישראל הרבה ציוד נוסף, כי היא תשחק ציוד רב במהירות".

הלמס: "אם מדובר בארבע חטיבות, בחיסול העתודה האסטרטגית שלנו, זה לא בא בחשבון, פוליטית".

קיסינג'ר: "לכן עדיפים כוחות ישראליים. הרכיב החסר יהיה מפגן כוח אמריקאי, שיספיק כדי להשאיר את הסובייטים והמצרים בחוץ".

סיסקו: "אני לא חושב שהמצרים יתערבו, אבל נצטרך לספק טבעת הגנה מפני הסובייטים. במצב השורר בירדן, ישראל גם תצטרך תוספת לקיים את עצמה נגד העיראקים. נוסיף לחבילה מטוסים ופצצות. המצרים בוודאי יזיזו טילי קרקע-אוויר לקרבת התעלה. סביר שהטייסים הרוסים יהיו יותר מעורבים. נאצר יצטרך להגביר את המערכה שלו נגד ישראל, כנראה בפשיטות ראווה קטנות".

הלמס: "ייתכן שיפציץ את קו בר-לב".

סיסקו: "אם חוסיין יטפל בפדאין בירדן, הפדאין בלבנון עלולים לפעול. בלי התערבות חיצונית, צבא לבנון יטפל בהם היטב, אם יקבל ציוד צבאי נוסף, לפחות נושאי גייסות משוריינים".

קיסינג'ר: "לאחר תום המשבר הזה, ייתכן שנידרש לסוגיה אם למחוץ או לא למחוץ את הפדאין".

סיסקו: "הסדר מדיני הוא עדיין האמצעי המועדף על הפדאין. חלקים ניכרים בקרב הפלסטינים עדיין מעדיפים פתרון מדיני על פתרון צבאי. עם זאת, ייתכן שתוצאת המשבר עשויה לשנות את עמדתנו באשר לרכיבים המציאותיים של ההסדר. זה שנים אנחנו אומרים לישראלים שתוכנית אלון לא תצלח. אולי נבחן אותה מחדש, בהתחשב בנסיבות השונות".

קיסינג'ר: "אם תפרוץ מלחמת אזרחים בלבנון, כתוצאה מפעולה פלסטינית, ולבנון תבקש שנתערב, מה תהיה עמדתנו?"

הלמס: "זה היה די קשה ב-1958. עכשיו, עם הפדאין כגורם מסבך...".

קיסינג'ר: "אם אנחנו לא נעשה זאת, האם נרצה שהישראלים יעשו זאת, או מישהו אחר? כדאי לבחון את המסמכים".

הרולד סונדרס מהמועצה לביטחון לאומי: "כזכור לך, היתה לנו אופציה ישראלית".

קיסינג'ר: "אין לנו משהו טוב יותר מהישראלים? נבחן שוב את המסמכים".

מכל מקור שהוא

ב-20 בספטמבר בשעה 22:00 לפי שעון ואשינגטון, 5:00 בבוקר המחרת בישראל, הודיע קיסינג'ר לרבין כי חוסיין מבקש, במסר שהעביר באמצעות השגריר הבריטי בעמאן, שחיל האוויר הישראלי יתקוף את השריון הסורי שפלש לירדן, כבש את אירביד ונערך להתקדמות דרומה. בעודם משוחחים, הגיע מברק שנשלח שעתיים קודם לכן מהשגריר האמריקאי בעמאן: חוסיין טילפן אליו לבקש מניקסון "התערבות פיסית מיידית באוויר וביבשה לשמירת ריבונותה, שלמות שטחה ועצמאותה של ירדן. נחוצות תקיפות אוויר מיידיות על הכוחות הפולשים, מכל מקור שהוא, בתוספת חיפוי אווירי. אנא הודיעו בהקדם מתי כוחותיכם יוכלו לנחות".

קיסינג'ר, בשיחה עם רוג'רס, פיענח את בקשת חוסיין כהזמנה לפעולה אווירית ישראלית ולהתערבות יבשתית אמריקאית. רוג'רס הסכים: אין ברירה, חיל האוויר הישראלי חייב לפעול, או שהכל יתפרק.

ניקסון לקיסינג'ר: "כך או כך, עלינו לפעול, אנחנו או הישראלים. חבל שאין לנו יותר בסיסים קרקעיים. הפעולה שלנו צריכה להיות מהירה וחדה".

קיסינג'ר: "ומוחצת. אסור לנו להסתבך עם הסורים הארורים האלה בעוד מלחמה של שלושה חודשים.

ניקסון: לישראלים יש מניעים משולבים. יש להם עכשיו גם את העונג והנטל של מערכת ביטחון. הם רוצים להיכנס ולדפוק קצת שטח".

קיסינג'ר: "הם רוצים לקרוע קצת את הסורים, מה שלא הזדמן להם עד עתה".

ניקסון: "הלוואי!"

רוג'רס: "דיין תמיד הצטער שלא עשה כך בגזרה הזאת".

המלכוד של חוסיין, בעיני האמריקאים, היה שללא התערבות ישראלית יאבד את שלטונו, אבל תוצאה דומה היתה צפויה גם להתערבות ישראלית, מפני שהמלך יוקע כמשתף פעולה. ניקסון התלבט איזו פעולה ישראלית עדיפה נגד הכוחות הסוריים - בירדן, כמתבקש מהניתוח הצבאי אבל עם סיכון לסיבוך מדיני במקרה שלא תהיה נסיגה מהגלעד שייכבש, או בחזית הגולן, כדי לנתק את קווי האספקה של הכוח הפולש ומתוך חשש שהסובייטים יתפתו להתערב. בסופו של דבר בחר בחלופה השנייה, "הכי טוב שהישראלים יתקפו את סוריה". רבין הסתייג. אם המטרה היא השמדת הכוח הפולש, אין טעם בתרגילי הסחה בגזרה אחרת.

צה"ל, דיווח הגנרל רוברט קאשמן מהסי-איי-אי, גייס מילואים והעביר שתי חטיבות ממוכנות לגולן. "גיוס אינו דורש מהם זמן רב", אמר אדמירל מורר. "בין 48 ל-72 שעות", תרם קיסינג'ר. ניקסון ביקש שישראל תודיע, עם כניסת הכוחות לירדן, שאין לה כוונות כיבוש וסיפוח, אבל לא היה אכפת לו שהמליצות יישכחו אם המצב ישתנה. "תגיד להם שהם צריכים להיראות היטב בהתחלה", הורה לקיסינג'ר. "אם העניינים יתפרקו, הם יוכלו להפר את דיברתם ואנחנו נקבל זאת בהבנה".

תת שר ההגנה פקארד קרא טיוטת הודעה שנוסחה כביכול בירושלים, אך למעשה נכתבה בוואשינגטון, שאותה תשמיע גולדה מאיר להצדקת "התקפות כוחות אוויר ויבשה של ישראל על הכוחות מסוריה שפלשו לירדן, בטנקים מתוצרת סובייטית, ועל דרגי הסיוע שלהם". אחרי שניסחה את עמדת ישראל, צמרת ממשל ניקסון התלבטה אם להודיע על תמיכתה בה או לשתוק.

המלך נסער

קצת אחרי 21:00 נערך ניקסון לתנומה מוקדמת, כדי להתעורר רענן למפגש עם חברי קונגרס. לקיסינג'ר אזל הדיו בעיצומה של כתיבת מזכר, רוג'רס הלך לשירותים - הכל מתועד - והייג הודיע לקיסינג'ר שהמצב בעמאן מתערער. "חשבתי שהם כבר שולטים בעיירה המסריחה הזאת", הגיב קיסינג'ר. "המלך השיג התקדמות סבירה בעמאן", העריך מורר. "כבר ארבעה ימים הוא משיג התקדמות סבירה", ליגלג קיסינג'ר.

המידע מעמאן לא היה חד משמעי ובוואשינגטון פיקפקו באמינותו של השגריר שם, דין בראון. "המלך נסער ומזועזע נפשית", העריך ניקסון. המקורב בנאמני חוסיין, זייד ריפעי, "נע ונד מהתרוממות רוח לדיכאון ובחזרה", הזהיר סיסקו את רבין. כשפורסם בעיתונות שירדן ביקשה עזרה, התפעל ניקסון לנוכח העובדה "שגם לירדן יש בעיית הדלפות".

מה ידעו הסובייטים? "יש להם יועצים צבאיים ביחידות הסוריות", אמר קיסינג'ר. "הכוונות הסוריות בודאי נודעו להם". שני בכירים במשרד החוץ חלקו עליו: בצבא סוריה, בניגוד לצבא מצרים, היועצים הסובייטים נמצאו במפקדות בכירות יותר, "ולנו היו יועצים בווייטנאם ובכל זאת לא ידענו את כל הכוונות שלהם ולא יכולנו לשלוט בהם".

ההתערבות הישראלית לא נדרשה. די היה בהרתעה ובסירובו של חאפז אל-אסד, שר ההגנה ומפקד חיל האוויר, לסייע לכוחות הקרקע ששיגר יריבו, הנשיא סלאח ג'דיד; בתוך חודשיים הפיל אסד את ג'דיד. בתיקים נותרו הפצרה חסרת תקדים של נשיא אמריקאי בישראל, לשלוח צבא לעזרתה של מדינה ערבית, והתחייבות שלו, גם היא ללא תקדים, להגן עליה מפני התערבות סובייטית בהקשר זה.

לפני שהתפוגג המשבר תיכננו במשרד החוץ האמריקאי להודיע לשגרירויות בבירות ערביות שבהן "יש חשש לאנשינו", על תחילתן של תקיפות חיל האוויר הישראלי, "כדי לתת להם התרעה של שעות אחדות להיערך לתגובה". קיסינג'ר, מודע לסכנת הדליפה, תהה אם אפשר לתזמן את ההתרעה לתחילת ההתקפה, אך הפקידים סירבו להתחייב.

מאחר שמנגנונים אינם משתנים עם הנסיבות, המסקנה היא שגם אם ישראל תשתף את ממשל אובמה מראש בסודות מבצע עתידי באיראן, מוטב לה לשמור לעצמה את הפרט החשוב ביותר, הזמ"ם - זמן מעל מטרה, הרגע המדויק של שחרור הפצצות המיועדות לפגוע במתקנים האיראניים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ