שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ורד לי
ורד לי
ורד לי
ורד לי

"כשלקחתי על עצמי את משימת כתיבת ספר זה", מודה אבירם ברקאי בפתח ספרו "על בלימה" (ספרית מעריב), "לא הערכתי נכון את כמות תיבות פנדורה שאני עומד לחשוף - עוצמת הכעס, הזעם, העלבון, התסכול, המרירות שמלווים את שרידי חטיבה 188 מאז ועד היום". ברקאי, מ"פ שריון (מיל'), שפיקד על מחלקת טנקים במלחמת יום הכיפורים וכיום מתמחה בטיולי שטח, מספר על דרכה של חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים.

מדוע לדעתך אין דומה לתפקודה של חטיבת השריון 188, במלחמות ישראל, ודווקא היא צריכה להיחרת בזיכרון הציבורי הלאומי?

"חי"רניקים ושריונרים, חיל אוויר ותותחנים, באינספור יחידות שונות, עשו מאז ומעולם, ביחד, את ההבדל בין תבוסה לניצחון. כך בכל מלחמות ישראל. ומכאן שסיפורי גבורה היו מנת חלקם של לוחמים וכוחות רבים, לא רק של חטיבת השריון הסדירה 188. ועדיין, מתברר ששר ההיסטוריה ייעד לחטיבה 188 תפקיד נוסף במלחמת יום הכיפורים. ?על בלימה' איננו רק אוסף סיפורי גבורה מרגשים אלא, ובעיקר, תיאור משא האחריות, בלתי נתפש בממדיו, שהוטל על כתפי לוחמי החטיבה. לולא עמדו בין סלעי הבזלת של רמת הגולן טנקים בודדים של חטיבה 188 ונלחמו בכל נפשם ומאודם על הגנת קו הגבול הסגול, סביר להניח שכוחות הצבא הסורי, בהלימה לתוכנית המלחמה שלהם, היו מצליחים לגלוש אל מעבורות הירדן והכנרת".

מדוע החטיבה נשכחה?

"סיפורה של ?188' לא סופר עד היום משתי סיבות עיקריות: ראשית, שדרת הפיקוד הבכירה שלה נפלה על חרבה במהלך הלחימה. כתוצאה ישירה מכך התפרקה החטיבה, וירדה מספירת הכוחות הצה"ליים. כל תעצומות הנפש שנותרו בין שרידי לוחמיה הופנו לבניית כוחות מחודשים - עשייה שלא הותירה מקום להפצה עצמית של פסטיבלי ניצחון, ספרים ומיצגים. שנית, סיפורה של המלחמה מסופר על ידי מנצחים. חטיבה 188, עד הספר הנוכחי, נתפשה כחטיבה שהפסידה במלחמה. את סיפור 'המפסידים' אף אחד לא באמת רצה להשמיע, או לשמוע".

עשרות ספרים ומאמרים נכתבו עד כה על מלחמת יום הכיפורים. מהם הרעיונות החדשים שאתה מציג בספר?

"לצורך כתיבת הספר תיחקרתי 230 לוחמים ומפקדים מהחטיבה ועברתי על חומר גלוי, יומני מבצעים ודו"ח אגרנט. בין הרעיונות העיקריים בספר, עולה כי הגורל הציוני הופקד לפתע פתאום בידי לוחמי חטיבה 188; עולה מערכת סימני שאלה מורכבת, ותמוהה ביותר, לגבי התנהלות הדרגים העליונים - מדיניים וצבאיים - עד פרוץ האש; שרשרת קבלת החלטות בעייתית, בעיקר בהיבט הצבאי, במהלך 36 שעות הלחימה הקריטיות, הראשונות".

מה ייחד את הלחימה של חטיבה 188?

"ייחוד לחימתה של חטיבה 188 בא לידי ביטוי בשני מישורים: ראשית, לחימת גבורה בתנאי קרב כמעט בדיוניים: פרצות רחבות שאינן מאפשרות הגנה ראויה. שנית, טנקיסטים צעירים, לא בדיוק החומר שממנו בונים גרעיני סיירות מובחרות, שהמשיכו להילחם עד כלות נשימתם, גם כשמסגרות הגדוד, הפלוגה ולעתים אפילו המחלקה, נפרצו לחלוטין. גם אז הם המשיכו ונלחמו. כל חייל רמטכ"ל".

החטיבה איבדה 79 אנשים במהלך הלחימה. באיזה מצב נפשי מצאת את הלוחמים שריאיינת?

"קשה להעביר בכמה מלים את עוצמת הרגשות שאליה נחשפתי. חלקם היו אסירי תודה. אחרים היו חשדניים. את מי זה יעניין בכלל. ואם יעניין, מאין ימצאו את תעצומות הנפש לספר את האמת ולהסתכן בהתנגשות עם אושיות תרבות צבאית ומדינית. הרוב היו מתוסכלים, נבוכים, חסרי כוחות. כמה מהם היו שבורים ומרוסקים. גם היום, 36 שנה מאוחר יותר, הם לא העזו לעלות אל רמת הגולן. היו כמה שהתמוטטו. אחרים, כדרכם של לוחמים גברים, המציאו את הסיפור של עצמם. וכולם, ללא יוצא מהכלל, היו פגועים. לא משנה עד כמה ניסו להצניע זאת".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ