בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגות יהודית | איגרות שלום

ריכוז מאמריו של גרשם שלום על החסידות הופך אותם לזמינים ונגישים ומאפשר להעריך את הירושה המחקרית שהותיר

תגובות

השלב האחרון: מחקרי החסידות של גרשם שלום דוד אסף ואסתר ליבס (עורכים). הוצאת עם עובד ומאגנס, 440 עמ', 98 שקלים


הופעת קובץ מחקריו של גרשם שלום על החסידות, מחקרים שראו אור במרוצת השנים מעל דפי כתבי עת שונים, יש בה ברכה אפילו עבור אלה שהתוודעו אליהם בגלגולם הקודם.

ריכוז המחקרים הללו בכרך אחד לא זו בלבד שהוא הופך אותם לזמינים ונגישים, אלא שהוא גם מאפשר להתבונן בהם במבט מקיף ולנסות להעריך את הירושה המחקרית שהותיר שלום בתחום זה.

יש לשבח את עורכי הקובץ על שלא הסתפקו בריכוז המאמרים, בקביעת סדר הופעתם על פי ענייניהם ובניפוי השגיאות שנפלו בהם כשנדפסו לראשונה. בנוסף לכל אלה טרחו העורכים להוסיף לכל אחד מן המאמרים נספח הסוקר את התפתחות המחקר מאז שדברי שלום ראו אור ועד עצם היום הזה. נספחים אלה, שחוברו ברובם על ידי העורכים ומקצתם על ידי חוקרים אחרים, מצטרפים לכדי תיאור מקיף, בהיר וממצה, של התפתחות המחקר בכמה מסוגיות היסוד של תולדות החסידות. במקרים אחדים מצאו מחברי הנספחים לנכון להציע דיון עצמאי בסוגיה הנדונה והמחקר של שלום משמש להם נקודת מוצא. כך, למשל, נהגו אסתר ליבס, משה אידל וחביבה פדיה. נספחים אלה ממחישים כיצד משמשים מאמריו של שלום מקור השראה להתמודדות מחקרית חדשה בעצם ימינו אלה.

שבחי הבעש"ט

מהי אפוא התרומה של שלום לחקר החסידות כפי שהיא מצטיירת לעינינו עתה, כאשר חלפו כ-25 שנים מאז מותו וכאשר במשך השנים הללו ראו אור ספרים ומאמרים רבים העוסקים בתולדות החסידות. בכדי להשיב על שאלה זו אנסה להתמקד בשלושה מאמרים. הראשון שבהם הוא דמותו ההיסטורית של ר' ישראל בעל שם טוב, מאמר שנדפס לראשונה מעל דפי "מולד" בשנת תש"ך (1959). כותרת המאמר רומזת על האתגר שאתו ביקש שלום להתמודד: האם יש בידי החוקרים מקורות שאפשר לסמוך עליהם לשם שחזור היסטורי של דמות הבעש"ט? שאלה זו לא התעוררה בחלל הריק והיא היתה בבחינת תגובה לאותם חוקרים שטענו שדמות הבעש"ט מכוסה בערפילי האגדה עד שאי אפשר כלל לעמוד על קוויה הריאליים.

ואכן, שלום הפליא לשרטט קווים ל"דמותו ההיסטורית" של הבעש"ט. לשם כך הוא ריכז תחילה את כל העדויות שהיו מוכרות לו על הבעש"ט מפרי עטם של בני הזמן שלא השתייכו למחנה החסידים. אל מקורות "בלתי תלויים" אלה הוא צירף מבחר של מקורות מתוך הספרות החסידית עצמה ובכלל זה מתוך ספר "שבחי הבעש"ט". חיבור זה, הכולל כ-250 סיפורים על הבעש"ט, מקורביו ותלמידיו, נתפש בעיני חוקרים אחדים כמוצר מובהק של "האגדה החסידית" ועל כן כחסר כל ערך היסטורי. ואולם שלום הראה כי ההסתמכות על ספר זה, כאשר היא נעשית בזהירות הדרושה ותוך הסתייעות במקורות ה"בלתי תלויים", מניבה ידיעות ותובנות חשובות. בנוסף לכל אלה, שלום הסתמך על דרושים ואמרות של הבעש"ט שהגיעו אלינו באמצעות הכתבים של תלמידיו.

הקו הראשון בדמות הבעש"ט שאותו הדגיש שלום הוא היותו בעל שם, היינו מי שבקי בשמות קדושים ועושה בהם שימוש כדי לרפא חולים, לגרש דיבוקים, לטהר בתים משדים וכיוצא באלה. בהבליטו את המרכיב המאגי בחייו של הבעש"ט יצא שלום חוצץ נגד חוקרים שביקשו לרכך אותו או אף להעלימו. חוקרים כמו שמעון דובנוב ומרטין בובר, שהתקשו ליישב את הסתירה בין אהדתם לאישיותו של הבעש"ט ובין הדימוי הנחות של המאגיה והעוסקים בה.

בד בבד עם הקביעה כי הבעש"ט פעל כל ימיו כבעל שם ועיסוק זה היה גם מקור פרנסתו, הצביע שלום על היותו מיסטיקן בעל חזון, הסולל דרך חדשה לתפילה בדבקות עם הבורא. הצירוף של היסוד המאגי עם היסוד המיסטי באישיותו של הבעש"ט מסביר לדעת שלום את מעמדו כמנהיג כריזמטי בעיני מקורביו ותלמידיו. גם בהקשר זה בחר שלום להתעמת עם המגמה הרציונליסטית ששלטה בספרות המחקר ואשר ביקשה לפרש כל עדות על מעשה נסים כפרי דמיון או כאוטוסוגסטיה. להלן מקצת דבריו בעניין זה: "לכאורה אמת ויציב, שבכל מקום שאין מצפים ל'נסים' אין הללו מתרחשים; אבל היפוכו של דבר, היינו שנסים אמנם מתרחשים במקום שמצפים להם, אינו מוסבר תמיד במידה מספקת על ידי פעולת הדמיון ועל ידי קלות ההתרשמות והקליטה מצד המצפים להם. דומה שהתהליך המתרחש בין בעל הכריזמה ובין המעשה, אשר אמנם לפעמים הוא מוליד מה שקרוי נסים, אופיו מורכב יותר ממה שמקובל להניח, ועדיין הדברים צריכים חקירה מרובה".

שאלה חשובה אחרת שעליה נתן שלום את דעתו היא האם היה הבעש"ט עם הארץ, כפי שטענו אחדים ממתנגדי החסידות, או תלמיד חכם? לדעת שלום, הבעש"ט לא היה תלמיד חכם במובן המקובל, היינו אדם הבקי בש"ס ופוסקים. עם זאת, הוא בוודאי לא היה עם הארץ. עיקר עניינו של הבעש"ט התמקד בספרות המדרש וכן בספרות הקבלה. שלום מראה כיצד על יסוד העיסוק בסוגי ספרות אלה יכול היה הבעש"ט להציע בדרושיו פירושים יצירתיים של פסוקים ומאמרי חז"ל והוא משווה להם משמעות מיסטית.

עוד מראה שלום, כי תלמידי חכמים מובהקים נמשכו אחר הבעש"ט בשל הבשורה הרוחנית שהציע להם. בעניין זה היה הבעש"ט למעין אבטיפוס של המנהיג החסידי בדורות הבאים, היינו מנהיג רוחני שאינו בהכרח תלמיד חכם.

עניין מיוחד יש בדיון של שלום על הדימוי העצמי של הבעש"ט. בהסתמכו על אמרות של הבעש"ט שהגיעו אלינו מתוך כתבי תלמידיו, מתאר שלום אישיות מורכבת המודעת למעלתה הרוחנית, אך בה בעת מתייחסת בפיכחון לסכנת הנפילה הכרוכה במעלה זו.

במבט לאחור מצטייר היום מאמרו של שלום על הבעש"ט כפורץ דרך. ההכרה כי אפשר לשחזר את דמותו ההיסטורית של הבעש"ט תוך כדי הסתמכות על מקורות חסידיים, ובכלל זה ספר "שבחי הבעש"ט", התקבלה על ידי מרבית החוקרים. כמו כן, אימצו החוקרים את ההכרה בדבר המשקל הנכבד שהיה ליסוד המאגי באישיותו ובחייו של הבעש"ט. ההשקפה של שלום באשר לתפקיד שממלא היסוד הנסי במערכת היחסים שבין המנהיג הכריזמטי וקהל נאמניו, אומצה אף היא על ידי חוקרים שהוסיפו לעסוק בדמותו של הבעש"ט. עם זאת, נמצא חוקר ששב והטיל ספק באמינות המקורות לתולדות הבעש"ט, שעליהם הסתמכו שלום וההולכים בעקבותיו. מכאן שההנחות המתודולוגיות שעליהן התבסס שלום הן גם היום נושא למחלוקת בין החוקרים.

בדבקות

מאמר נוסף הנחשב כאבן יסוד בחקר החסידות הוא: "דבקות" או "התקשרות אינטימית" עם אלוהים בראשית החסידות, מאמר שהתפרסם לראשונה באנגלית. ("Devekut or Communion with God"; 1949/50 ,14 Review of Religion) בדומה לחוקרים שקדמו לו ביקש שלום לחשוף את החידוש שהיה גלום בראשית החסידות ואגב כך להסביר גם את סוד ההצלחה של התנועה החדשה. בעוד שהיסטוריונים כדובנוב ובן-ציון דינור ביקשו להשיב על שאלות אלה מתוך התעמקות במצוקותיה של החברה היהודית בפולין ערב צמיחת החסידות, פנה שלום אל המישור הרוחני-דתי. לדעתו המפתח להבנת ראשיתה של החסידות גלום בפירוש החדש שפירשו הבעש"ט וממשיכיו את אידיאל הדבקות. המושג דבקות מציין בספרות הקבלה והחסידות את מה שנהוג לתאר כחוויה מיסטית, היינו התקשרות אינטימית ובלתי אמצעית של נפש האדם עם ההוויה האלוהית.

מטבע הדברים, כאשר בא שלום להסביר את חידושה של החסידות בעניין הדבקות הוא בחן אותו לאור תפישת הדבקות בספרות הקבלה. שלום מצא כי החסידות לא חידשה דבר באשר למהות הדבקות, שכן הן בקבלה והן בחסידות היא נתפשה כפסגת החיים הדתיים. ואולם בעוד שהמקובלים סברו שהדבקות היא עניין ליחידי סגולה מעולים, טענו אבות החסידות כי כל אדם מישראל יכול, ולמעשה גם חייב, לראות בדבקות את המטרה העליונה בעבודת האל.

במהפכה רעיונית זו, סבר שלום, נעוץ גם ההסבר לנהירה של רבים אל מעגלי החסידות, שכן לראשונה נפתח לפניהם אפיק של התעלות רוחנית-דתית שעד אז היה נחלתם הבלעדית של יודעי ח"ן.

אין תימה שתזה זו של שלום זכתה להתקבלות מקיפה בקרב חוקרי החסידות ולומדי תולדותיה. אפשר להסביר זאת לא רק במעמד הסמכותי שממנו נהנה שלום בקרב קהילת החוקרים, אלא גם בקסם שהיה גלום בתזה מעין זו בתקופה שבה ערכי השוויון החברתי מילאו תפקיד כה מרכזי באתוס הישראלי. ואולם, בחלוף השנים נמצאו כמה וכמה חוקרים שהשיגו על הקביעה כאילו ביקש הבעש"ט לעשות את אידיאל הדבקות לעניין השווה לכל נפש. עם זאת, כמעט שאין חולק על קביעתו של שלום באשר למרכזיותה של הדבקות בראשית החסידות. זאת ועוד, מאמרו של שלום על הדבקות סימן כיוון חשוב בחקר החסידות: בחינת החידושים הרעיוניים של זו האחרונה מתוך זיקה לספרות הקבלה. אכן שאלת הרציפות והתמורה בין החסידות לקבלה הפכה לאחת השאלות המרכזיות בחקר החסידות בדורות האחרונים.

הייעוד משיחי

לבסוף אני מבקש להתעכב על מאמרו של שלום הדן ביחסה של החסידות לתופעת המשיחיות. ההשקפה של שלום בעניין זה נרמזת בכותרת המאמר: "נטרול היסוד המשיחי בראשית החסידות". גם מאמר זה ראה אור לראשונה בלשון האנגלית. ("The Neutralization of the Messianic Element in Early Hasidism"; 1969 ,20 Journal of Jewish Studies) השאלה בדבר מקומו ותפקידו של הרעיון המשיחי בראשית החסידות העסיקה חוקרים רבים מאז שלהי המאה ה-19 ועד לעצם ימינו אלה. האופי הטעון של שאלה זו נעוץ בעובדה ששרידי השבתאים הנסתרים חזרו והתגלו בפולין בשנות ה-50 של המאה ה-18 בסמיכות זמן ומקום לצמיחתה של החסידות. כיצד התייחסה אפוא התנועה החדשה למורשת השבתאית? כיצד התמודדה עם הציפיות המשיחיות שעוררה השבתאות אך גם הכזיבה אותן? דובנוב, למשל, טען שהחסידות המירה את הציפייה לגאולה לאומית בגאולה אישית. לשון אחר, החסידות לא התיימרה להחיש את הגאולה.

תחת זאת היא התאמצה להעלות ארוכה לסבלם של המוני היהודים בפולין על ידי טיפוח של תודעה חדשה בקרב נאמניה. בן-ציון דינור, לעומת זאת, טען שהחסידות אכן היתה תנועה בעלת ייעוד משיחי מובהק, אלא שראשוני התנועה בחרו להעלים עובדה זו. שכן בימים שבהם עדיין נרדפו השבתאים הנסתרים היה זה מסוכן להכריז ברבים על ייעוד משיחי.

שלום, בדומה לדובנוב, סבר כי החסידות לא היתה תנועה משיחית אלא שההסבר שהציע לכך היה מורכב הרבה יותר. זהו תהליך דיאלקטי בן שלושה שלבים: קבלת האר"י, שמקורה בצפת של המאה ה-16, היתה לדעת שלום טעונה במשיחיות אקוטית. התיאוריה המשיחית החדשנית והדרמטית של קבלת האר"י היא שהזינה את השבתאות של המאה ה-17. בדומה לשבתאות גם החסידות ניזונה מקבלת האר"י.

ובדומה לה גם היא חפצה להשפיע בקרב הציבור הרחב. אלא שבעקבות כישלונה של השבתאות היא חששה מפני המטען המשיחי הגלום בקבלת האר"י ועל כן היא "ניטרלה" אותו. החסידות דחקה את הרעיונות המשיחיים שמקורם בקבלת האר"י והעמידה במרכז עניינה את האידיאל המיסטי של הדבקות.

את עיקרי ההשקפה הזאת כבר הביע שלום בפרק האחרון של ספרו "הזרמים העיקריים של המיסטיקה היהודית", המובא בתרגום עברי בקובץ שלפנינו. אלא שבינתיים התפרסם מאמרו של דינור שהציג עמדה שונה לחלוטין וכן מאמר של ישעיה תשבי שהשיג על שלום ונקט עמדת ביניים בינו ובין דינור. לפיכך הקדיש שלום את המאמר על "נטרול היסוד המשיחי בראשית החסידות" לאישוש השקפתו ולפולמוס עם החולקים עליו. גם בעניין זה פעל שלום כחוקר מובהק של המיסטיקה היהודית וכמי שאמון על הדיסציפלינה של תולדות הרעיונות.

בחינה משווה של הספרות המשקפת את קבלת האר"י עם הספרות החסידית מגלה לדעת שלום שהרעיונות ומושגי המפתח של המשיחיות הלוריאנית נעדרים בספרות החסידית. במידה שרעיונות מעין אלה בכל זאת מופיעים בה, הם איבדו את המשמעות המטאפיסית-משיחית שאיפיינה אותם במקורם הקבלי ובמקום זאת הם מתייחסים למצבו הנפשי של היחיד.

במרוצת השנים קמו אמנם חולקים על כמה מן הקביעות הנזכרות של שלום. כך, למשל, היו שחלקו על הקביעה כי קבלת האר"י מילאה תפקיד מכריע בצמיחת השבתאות והתפשטותה. ממילא הם חלקו גם על ההסבר שהציע שלום ל"נטרול" של היסוד המשיחי בראשית החסידות.

עם זאת, מרבית החוקרים, ובכללם גם החולקים הללו, אימצו את ההשקפה של שלום באשר למקומה של המשיחיות בראשית החסידות. חוקרים אחדים, ובהם רבקה ש"ץ-אופנהיימר ומשה אידל, הוסיפו לפתח כיוון זה כאשר קבעו, כל אחד על פי דרכו, כי בראשית החסידות עבר הרעיון המשיחי תהליך של ספיריטואליזציה. הווה אומר: את מקומה של הגאולה הלאומית המתבטאת במישור ההיסטורי תפסה גאולה של נפש היחיד, המתבטאת בהתקשרות המיסטית עם האל. יוסף דן הדגיש את התפקיד שמילא הצדיק החסידי כחלופה לגאולה המשיחית. בין כך ובין כך, השקפתו של שלום בדבר מקומה של המשיחיות בראשית החסידות נהפכה לנחלת מרבית החוקרים בדורנו.

העיסוק בתולדות החסידות לא עמד במרכז סדר יומו המחקרי של שלום. אף על פי כן, שלושת המאמרים שנסקרו כאן מדגימים וממחישים עד כמה גדולה היתה תרומתו גם בתחום זה. מאליו ברור ששלושה מאמרים אלה אינם ממצים את מכלול הנושאים הנדונים בקובץ שלפנינו. במיוחד יש לציין את המאמרים שעיקרם חשיפה של תעודות השופכות אור חדש על תולדות החסידות. סוג אחר של מאמרים מוקדש ל"סופרים וספרים" ובכלל זה הוויכוח של שלום עם פירושו של מרטין בובר לחסידות.

כללו של דבר, הפרספקטיבה העשירה של שלום כחוקר מובהק של המיסטיקה היהודית לדורותיה, המיומנות שלו כאיש הדיסציפלינה של תולדות הרעיונות והאינטואיציה המחקרית הנפלאה שהתברך בה, הובילו אותו לעורר כמה מן השאלות המרכזיות בחקר החסידות ולהציע תזות שטבעו חותם עמוק על קהילת החוקרים והלומדים במשך שנים רבות.

העובדה שנמצאו חולקים על חלק מקביעותיו, אין בה כמובן כדי להמעיט במשקל תרומתו והשפעתו. אדרבה, רק חוקר גדול מעורר תגובות כה רבות ובכללן גם ניסיונות לרוויזיה מקיפה של ממצאיו.

לאור כל זאת, מן הראוי להכיר טובה לעורכים ולמו"לים על שזיכו אותנו בכרך הכולל את כל מחקרי שלום על החסידות בלבוש עברי, וכן סקירה ממצה של התפתחות המחקר בעשורים האחרונים.

הפרופ' עמנואל אטקס הוא חוקר של זרמים ותנועות ביהדות מזרח אירופה במאות ה-18 וה-19



גרשום שלום. הפליא לשרטט קווים לדמותו ''ההיסטורית של הבעש''ט''


הסידור של הבעש''ט, בכתב יד על קלף



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו