בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לראש אגף התכנון, האלוף אמיר אשל, יש כל מיני תוכניות איך להרתיע את איראן

הקצין שאחראי לניתוח האיומים מאיראן, החיזבאללה והחמאס אומר שהצבא השתפר מאוד מאז המלחמה בלבנון - אבל שבמקביל מתחזקים יריביו. אי אפשר לנצח את האויב, סבור ראש אגף התכנון, האלוף אמיר אשל, אך ניתן לפגוע בציר הרשע האזורי ולהרתיע את איראן

2תגובות

הנה כמה דברים שראש אגף התכנון במטכ"ל, האלוף אמיר אשל, אינו אומר בראיון הזה: ש-2010 הולכת ומצטיירת כשנה קריטית לביטחון המדינה; שאחרי הדיאלוג בין איראן לקהילה הבינלאומית ואחרי הסנקציות החדשות שיוטלו על טהראן בחורף הקרוב, עדיין קיים סיכון ממשי שהאיראנים לא ייעתרו ללחץ ויסרבו לוותר על תוכנית הגרעין שלהם; שההנהגה הישראלית תידרש להכריע אם לבחור בפעולה התקפית; שהתפתחות כזאת תוביל, כמעט בהכרח, להתלקחות בגבולות מול החיזבאללה והחמאס, שתהיה כרוכה בהפגזות כבדות בעורף; שצה"ל מתאמן במרץ לקראת אפשרות שהתרחישים הללו, או חלק מהם, יתממשו בשנה הבאה; שבהתלבטות הפנימית בישראל, כמה רחוק כדאי ללכת במו"מ על שלום עם סוריה, במטרה לשלוף אותה מהציר הרדיקלי האזורי ולהחליש את איראן, נמצא המטכ"ל באופן מובהק באגף המצדדים במהלכים נדיבים יחסית.

אשל, שתפקידו כרוך בממשק מקצועי הדוק מאוד עם הדרג המדיני ובד בבד גם בגיבוש תוכניות בניין הכוח של צה"ל, אינו אומר את כל הדברים הללו, בשל מודעותו לרגישות הגבוהה שבה מתקבלות בישראל אמירות כאלה מצד לובשי מדים. אבל זה ההקשר הנכון שבו צריך לראות ראיון הנערך עם ראש אג"ת ומתפרסם בימים הנוראים, תש"ע.

הסביבה האסטרטגית שבה פועלת ישראל, שאשל הוא אחד המופקדים המרכזיים על מלאכת הניתוח שלה, רק תהפוך מורכבת יותר בשנה הקרובה. ברקע, כמו בכל מפגש עם איש צבא בכיר בשנים האחרונות, עדיין עומדת הפוסט-טראומה של מלחמת לבנון השנייה. אבל על הפרק מצויים אתגרים גדולים יותר: איראן בראש, כשלצדה היחסים המסובכים עם הפלסטינים, בגדה וברצועה, המאמצים לכונן הסדרים שיפקחו ויצמצמו את הברחות הנשק לחמאס ולחיזבאללה ובעיות ההצטיידות של צה"ל.

אמיר אשל, בן 50, הוא טייס קרב בהכשרתו. הוא פיקד על טייסות אף-16 ופאנטום, על בסיסי חיל האוויר רמון ותל-נוף, היה ראש להק אוויר וראש מטה חיל האוויר (בתקופת המלחמה בלבנון וההפצצה של המתקן הגרעיני בצפון סוריה). לפני שנה וחצי הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש אג"ת. אם לא יחולו הפתעות חריגות, יתמנה בעוד כשנתיים וחצי למפקד הבא של חיל האוויר.

בלי דגל לבן

בבוקר שבו נערך הראיון, ביקר אשל באימון של גדוד הסיור מחטיבת גולני, על מתווה לחימה מול החיזבאללה בבסיס אליקים. "גדס"ר גולני זה שפיץ, אבל כשאתה מסתכל לכל הרוחב, ההתקדמות בכשירות של צבא היבשה מרשימה בכל קנה מידה", הוא אומר. "אני בא מחיל שאומר: אם אתה לא מתאמן, לא מדברים אתך בכלל. התהליך ביבשה עמוק ומרשים. אתה רואה את הזיק בעיניים של המ"פים. אי אפשר לפספס את זה. מנהיגות, מקצועיות. זה מכה בך. הצבא שאחרי 2006 לא היה כזה. הוא הלך ובנה את עצמו מחדש".

ואין סכנה שהביטחון העצמי ביכולת יעורר בכם תיאבון מיותר לאיזו מלחמה קטנה?

"אני חושב שאנחנו הרבה יותר מפוכחים בצה"ל. הכשירויות השתפרו דרמטית, אבל אני לא רוצה שנשלה את עצמנו. אין קונץ-פטנט לכל מצב. מתפתחות כאן יכולות בצד השני. האיום הצבאי על ישראל מחריף, בכל הגזרות. אופיין של המלחמות משתנה: כבר אין אויב שמרים דגל לבן על הגבעה ונכנע. בכלל צריך לבחון את שאלת ההכרעה. מלחמת ששת הימים היתה ניצחון ללא עוררין, אבל כמה זמן אחרי זה הם התחילו לירות שוב? וזה אויב שהיה על הקרשים.

"בן-גוריון הבין היטב את יחסי הכוחות בין הצדדים, פערי הגודל. אין נוק-אאוט. אנחנו מחפשים, אבל אין. האויבים שלנו מכירים בעליונותנו בתחומים מסוימים ופועלים במרץ כדי לקזז את היתרונות הללו. הם משתמשים באמצעים שלא לכולם יש לנו פתרונות ברמה שהיינו רוצים: טילים, רקטות. מצד אחד, קיים אצלנו הלהט של מפקדי השדה. מצד שני, הראייה מאוד מפוכחת".

במבט לאחור, הוא אומר, הטעות הגדולה של ישראל במלחמת לבנון השנייה היתה דווקא בכך שהחמיצה מהלכים חדים, מהירים יותר. "זו ההחמצה. אפשר היה להביא הישג גדול יותר. זה השבר הגדול: לא הבנו את הכוח שעמד לרשותנו. מיהרנו להספיד את התוצאות מוקדם מדי, אבל זה לא מנקה אותנו מטעויות שעשינו. אני לא זוכר מתי היתה לנו הרתעה כפי שיש לנו כעת בצפון מול החיזבאללה, גם אם זה לא אומר שלא יתפוצץ לנו משהו בגבול מחר בבוקר.

"גם רמת ההרתעה מול החמאס, אחרי עופרת יצוקה, גבוהה מאוד. ועדיין, האזור נפיץ. אנחנו חושבים במושגים שלא מספיק מתאימים להיום, ששאולים מהצורה המסורתית יותר. אי-אפשר להעלים ארגון טרור שנטוע עמוק בלב האוכלוסייה. אפשר להכות אותו ולהרתיע אותו. אני יוצא מנקודת הנחה שההתחמשות ברקטות ובטילים תתמיד ותשתכלל והטווח יתארך".

"כולם מבינים שכשצד אחד מתחמש ומתחזק, גדל ביטחונו העצמי, הוא יכול לקחת סיכונים ולהשתמש בזה. ואז, מקבלים התפרצות שאינה בעלת אופי מקומי, אלא כלל-אזורית. זו תובנה ששקעה גם בארה"ב ובמצרים אחרי עופרת יצוקה. לאפקטיוויות של משטרי ביטחון אזוריים אחרי קונפליקט יש משמעות עצומה. משטר ביטחון אפקטיווי דוחה את המערכה הבאה בשנים".

אשל אומר שישראל מודעת היום יותר מבעבר לקשרים המורכבים בין החזיתות השונות שבתוכן היא פועלת. "הזיקות בין הזירות התחזקו, אם כי בעופרת יצוקה החיזבאללה ישב בשקט ונמנע מירי רקטות בצפון. אני לא חושב שלחיצה על 'אנטר' באיראן אומרת מיד שהחיזבאללה עושה מה שאומרים לו. אבל צריך לצאת מנקודת הנחה שאם נתנגש בזירה אחת, לא מן הנמנע שתתלקח בעקבותיה עוד זירה. הציר הרדיקלי באזור, בראשות איראן, חותר לגרעין. הוא בנה לעצמו את כל היכולות: הכין רתק בצפון (חיזבאללה) ליום פקודה, בסיס לוגיסטי (סוריה ורשתות הברחת הנשק), כוח שתפקידו להתיש אותנו בדרום (חמאס). יש היגיון בשיטה, יש חלוקת עבודה. כל אחד ותפקידו בציר".

זו לא מציאות שמחזקת את האינטרס הישראלי לתקוע טריז בציר הרדיקלי, באמצעות מו"מ מדיני אינטנסיווי עם סוריה?

"אם מחר, באופן פלאי, סוריה יוצאת מהציר, זה לא ממוטט אותו אבל זה משפיע באופן דרמטי על יכולותיו, מכניס טלטלה למערכת. המערכת תצטרך לשאול עצמה: אם עכשיו (אחרי שלום ישראלי-סורי) יש עימות, מה קורה ביום שאחרי, בלי בסיס לוגיסטי? האם זה שווה עימות עם ישראל שאינני יודע מה יהיה אחריו.

"השאלה אם הוצאת סוריה מהציר אפשרית. מישהו יודע מה קורה בין אוזניו של הנשיא בשאר אסד? סוריה כרגע רוקדת בשני אולמות חתונה ולא משלמת מחיר על כלום. היא משחקת משחק דואלי, ציני. ממשיכה בפעילות מזיקה בעיראק, בלבנון. הם מחוברים היטב לחיזבאללה. מצד שני, אסד פוגש את קרלה ברוני אחרי בידוד ארוך. הוא לא משלם מחיר.

"יש כאן שאלה אסטרטגית, לוגיקה פשוטה שאומרת: לשים את סוריה בדילמה אם היא הולכת לכאן או לכאן. זו שאלה לקהילה הבינלאומית, שצריכה להציע לסורים את האפשרות לעבור צד. הסורים מוטרדים מבעיות כלכליות קשות. זו לא רק שאלה של עתיד רמת הגולן. לישראל לבדה אין מנופים כאלה".

האיש בתמונה

לצד תמונותיהם המתחייבות של נשיא המדינה והרמטכ"ל, מעוטרת כל אחת מלשכות האלופים בקריה בתל אביב בפריט נוסף: התצלום ממטס חיל האוויר הישראלי מעל אושוויץ ב-2003. אשל, אז מפקד תל-נוף, הוביל את שלושת מטוסי האף-15 במעופם מעל מחנה ההשמדה (ראו תיבה). מפקד חיל האוויר הקודם, האלוף אליעזר שקדי, חילק את התמונות כמתנת פרידה לעמיתיו במטכ"ל והוסיף להן הקדשה רבת משמעות: "לזכור. לא לשכוח. לסמוך רק על עצמנו". שקדי היה בוטה למדי במסקנות שגזר מהשואה לתפקידו של צה"ל לנוכח איומי ההשמדה האיראניים.

אשל זהיר. "זכר השואה הוא חלק מההסתכלות על כל מה שאנחנו עושים, אבל צריך להסתכל בצורה מפוכחת. אי אפשר לחשוב כאן מהבטן. אני לא יכול לחשוב ולהתעלם מהדבר הזה, אבל אני לא חש שהתמונות האלה (מאושוויץ) מכניסות שיקול דעת מוטעה לאנשים. כל אחד הולך עם התיק האישי שלו והתיק הלאומי. זה לא מקהה את חושינו עד כדי עשיית שטויות. ממש לא. אנחנו אנשים עם רגליים על הקרקע, אבל חשוב שיהיה תמרור אזהרה. מה זה שישים שנה בהיסטוריה? שום דבר, פסיק".

על הגרעין האיראני הוא אומר רק שהאיום "צריך להטריד את העולם הנאור. הקהילה הבינלאומית בהובלת ארה"ב צריכה להתגייס כדי לוודא שהפרויקט ייעצר".

בשנה הקרובה, יידרשו הממשלה ומערכת הביטחון להכריע בשאלת ההצטיידות במטוס הקרב הבא של חיל האוויר, קרוב לוודאי האף-35. אשל, כראש אג"ת, עומד במצב ייחודי: הוא שותף לתכנון ולהחלטות באשר לרכש מטוסים, שישראל תקבל לידיה לקראת סוף התקופה שבה יפקד כנראה על חיל האוויר.

"אני לא שגריר חיל האוויר באג"ת", הוא מבטיח. "אני חותם על כך שאנחנו אובייקטיווים. אגיד את זה בגולנצ'יקית. יש לנו רק אלוהים אחד: מה שנכון לצה"ל, בראייה מקצה לקצה. זה האתגר הכי גדול בבניין הכוח. ברגע שבו החלטת על משהו, החלטת שאתה לא עושה שניים-שלושה דברים אחרים. זה נורא פשוט, מחזון לחשבון. השאלה פשוטה: יש לזה שורה תקציבית או אין? בראייה שלנו, התעצמות צבא היבשה אחרי מלחמת לבנון השנייה היא חסרת תקדים - ומוצדקת. הושקעו בה מיליארדים".

ועכשיו, כמובן, תור חיל האוויר. אשל לא מתאמץ במיוחד להסתיר את תמיכתו בעסקה. "יש שני רבדים לאף-35: הראשון, המסורתי - האם זו תהיה מערכת נשק עם אפקטיוויות מבצעית? ויש קומה אחרת לגמרי, אסטרטגית: למדינת ישראל, מאז שנות ה-50, היה תמיד מטוס הקרב הטוב בעולם באותה נקודת זמן. זה עניין של ראשי ממשלות ישראל. נתפש כהצהרה של מדינה. מה זה אומר על הקרנת העוצמה.

"זו לא עוד מערכת נשק. בעולם שמבוסס על מאזני הרתעה, לדברים כאלה יש משקל. ואם המטוס נמצא בצד השני ולך אין? קשה לכמת את זה. אלה דברים רכים. הרתעה בכלל קשה למדידה ולהערכה. היום, מול איראן, האמריקאים יכולים לתת למדינות במפרץ כלי נשק יותר משוכללים ממה שיש לנו. בעוצמה של מדינה, מטוסי קרב הם מרכיב מאוד משמעותי. המסקנה שלי היא שבידיים שלנו חייבת להיות מערכת הנשק הטובה ביותר באוויר, בים, ביבשה, אבל לא בכל מחיר".

העסקה עם ארה"ב, שתגיע לשלב הקריטי שלה בתחילת השנה הבאה, טרם סוכמה. על הפרק נותרו כמה מכשולים, בראשם מידת העצמאות שתינתן לישראל בשימוש במטוס (בהכנסת מערכות אלקטרוניות מתוצרת ישראל ובצמצום המעורבות האמריקאית בהפעלתו ובתחזוקתו) וכמובן המחיר.

אשל טוען ש"אם המטוס לא יהיה בתוך רשת ישראלית, יכולת המיצוי של יכולתו תהיה מאוד מוגבלת. צריך לחברו לרשת ישראלית. כשאתה רוצה שיתפרו לך חליפה מיוחדת, יש לכך משמעויות, עלויות. הפרויקט הופך יותר מורכב. יש מו"מ על יכולות ועל מחירים. אני מעודד מכך שלמרות שלפני שלוש ארבע שנים אמרו לנו שאי אפשר, לחלק מהדברים מצאנו מאז פתרון".

ראש אג"ת אופטימי - ושולל את הטענות כי מחיר מטוס בודד עלול לטפס עד ל-130 מיליון דולר. "האף-35 לא יעלה 130 מיליון דולר למטוס. זה מספר מופרך", הוא טוען.


פעם אחת נעשה מה שצריך

אמיר אשל לא רק הוביל את מטס חיל האוויר מעל אושוויץ. הוא גם הגה את הרעיון. "זה נולד אצלי עוד ב-1987. הייתי אז סגן מפקד טייסת אף-16 ויצאתי במשלחת של טייסים שעברה אימון בבסיס של חיל האוויר הגרמני, ליד מינכן. לצורך האימון, אתה עובר כל מיני בדיקות רפואיות. עומד מולך אח גרמני עם שיער לבן, שמדבר רק גרמנית ומחבר לך לגוף כל מיני אלקטרודות. זה נתן לכולנו בומבה לפרצוף. שם חשבתי בפעם הראשונה שאנחנו חייבים לבוא עם העוצמה הזאת מעל מחנה השמדה, כהצהרה.

"ב-2003 דן חלוץ, שהיה מפקד חיל האוויר, חזר מביקור בפולין ואמר שהפולנים מזמינים אותנו להטיס מטוסי קרב ישראליים באירוע במלאת 85 שנה לחיל האוויר שלהם. תוך שתי דקות הייתי אצלו במשרד. אמרתי לחלוץ: תגיד להם שאנחנו באים, בתנאי שאנחנו עושים מטס על אושוויץ. הוא כמעט נפל מהכיסא, שאל אותי: מאיפה הבאת את זה? אמרתי שאני חושב על הרעיון כבר שנים".

שיתוף הפעולה הפולני הצריך מלאכת שכנוע לא מבוטלת של הישראלים, לצד פרשנות גמישה במקצת של כללי הטיסה שסוכמו מראש בין שני הצבאות. בסופו של דבר, עברו המטוסים בגובה נמוך יחסית מעל אושוויץ, בזמן שעל הקרקע הוביל תא"ל עידו נחושתן (כיום אלוף, מפקד חיל האוויר) משלחת צבאית של "עדים במדים" לטקס במחנה. המטוסים צולמו מעל הכניסה לאושוויץ, במה שנתפש עד היום כמפגן עוצמה סמלי של מדינת ישראל וצה"ל. אשל מסרב להיכנס לפרטי הפרטים של המטס. "נסעתי לפולין בשביל להביא את התמונה הזאת", הוא מסביר. "אמרתי לטייסים: 800 שנה עשינו במדינה הזו (פולין) מה שאמרו לנו. פעם אחת נעשה מה שצריך".



בתצלומים: אמיר אשל, אימון צה''ל ברמת הגולן ומטוס הקרב אף-35 שישראל מתכננת לרכוש תצלומים וארכיון: ניר כפרי, ירון קמינסקי ואי-פי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו