בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברים שאנחנו לא יודעים | כיצד הצליחה צפון קוריאה להיות המדינה הסודית ביותר בעולם?

חור שחור על הגלובוס

תגובות

נפילת חומת ברלין ב-1989 היתה אמורה להיות ההוכחה הסופית שתחזיותיו של ג'ורג' אורוול, על חברה טוטליטרית שבה כל המידע מבוקר ומצונזר, לא התגשמו. העולם עמד אז בפתחו של עידן המידע החופשי: ממשלות כבר לא יכלו להסתיר כמעט דבר מעיני אזרחיהן ומשאר העולם; מאז, מתנגדי שלטון החלו לעקוף את הצנזורה ולדווח על דיכוי הפגנות באמצעות בלוגים, טוויטר וסרטונים שצילמו בטלפונים ניידים; במקומות אפלים כמו סין, איראן, בורמה וצ'צ'ניה, אזרחים אמיצים ועיתונאים מקצועיים חודרים את החומות ומאלצים משטרים למתן את מעשיהם.

רק למקום אחד לא חדר אפילו מעט מהאור הזה. אנחנו יודעים שאזרחי צפון קוריאה נתונים למשטר הדיכוי האכזרי בעולם, שפועלת בה רשת של מאות מחנות ריכוז ושמיליונים מאזרחיה סובלים חרפת רעב. אבל בזה, פחות או יותר, מתמצה הידע שלנו.

כשלושה מיליון תושבים יש בבירה פיונגיאנג. הם עובדים במשרדי הממשלה ובמפעלים, נדרשים להשתתף בהפגנות ענק למען השלטון ונגד המערב ועל ילדיהם נכפה לקחת חלק בתצוגות ראווה מתישות. אבל כמעט אף מערבי לא ביקר באחד מבתיהם.

אנחנו לא יודעים כמה צפון קוריאנים יש בכלל, כמה מהם באמת נמקים במחנות הריכוז, ומה תנאי החיים בערים ובכפרים שמחוץ לפיונגיאנג. אנחנו לא יודעים כיצד נראים בניו של "המנהיג האהוב" קים ז'ונג איל, שאחד מהם עשוי, לפי דיווחים לא מאומתים, לרשת את מקום אביו החולה. אנחנו אפילו לא יודעים אם בבירה אכן פועלת רכבת תחתית, או שמא התחנות המעוטרות ציורי קיר סטליניסטיים הוקמו רק לצורכי תעמולה. מה שכן ידוע בוודאות, הוא שלצפון קוריאה יש נשק גרעיני. את זה דאגה הנהגתה לבשר לעולם בשני ניסויים תת-קרקעיים.

מבחינתנו, החיים בצפון קוריאה דומים לצילומי הלוויין של המזרח הרחוק בלילה: מכל המדינות שמסביב, כולל האחות דרום קוריאה, עולים אורות רבים של תעשייה ועיור מודרני. רק צפון קוריאה היא כתם אפל, חור שחור על הגלובוס.

לא מדובר כאן בהתעלמות העולם השבע ממדינה נידחת וענייה במשאבים, שצרות תושביה אינן נוגעות לו. אדרבא, אמצעי תקשורת מערביים אינם חוסכים במאמצים כדי לנסות ולפרסם את הסיפור האמיתי על המתרחש במדינה האסורה. מדי פעם מורשים כתבים זרים לבקר בפיונגיאנג, אך מכניסתם ועד צאתם הם נתונים לפיקוח ואינם מורשים לראות דבר מלבד נפלאות הדמוקרטיה העממית, כך שביקוריהם חסרי ערך עיתונאי אמיתי.

בעוד כתבים וצלמים מגיעים לכל פינה כמעט באיראן ובאפגניסטאן השסועה, ומסתכנים כדי לדווח, בצפון קוריאה הדבר לא בא בחשבון. מאות אלפי חיילים שומרים על הגבולות, וסוכני חרש העוסקים בחטיפות פועלים בסין ובדרום קוריאה השכנות. תשאלו את לאורה לינג ויונה לי, שתי העיתונאיות האמריקאיות שנחטפו מהצד הסיני של הגבול ונדונו למאסר ממושך ולעבודות פרך (הן שוחררו בתיווך הנשיא לשעבר ביל קלינטון).

העדויות המקוטעות של פליטים שהצליחו לברוח מהמדינה מלמדות אותנו רק מעט על החיים שם. גם הם מפחדים לדבר, מחשש לגורל קרוביהם שנותרו מאחור. כך הצליחה מדינה אחת להשיב לאחור את השעון של המאה ה-21.



עם הגב לעולם: צפון קוריאנים חולקים כבוד למייסד המדינה, קים איל-סונג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו