בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרמן הסה / רק לך מותר לסלוח לי

תגובות

(1892)

אמי המסכנה, היקרה, המצב לא יכול להימשך כך; אני מוכרח לצאת מזה. אמי המסכנה, סלחי לי, סלחי לבנך האובד; סלחי לי, אם את אוהבת אותי, אם את מאמינה שעדיין יש בי ניצוץ אלוהי. נדמה כי הדרכים והשדות הללו, שבהם שיחקתי בילדותי, גוערים בי עכשיו, שכבר איני ילד ואף לא בן. אני רק יצור עלוב המקונן על האדם והגורל ואינו מסוגל אף לאהוב את עצמו.

אמא, אמא, אל תזכירי את המכתב הזה לאיש, ובמיוחד לא לסבא, או לאנשים בבאזל. רק לך מותר לסלוח לי. כשפסעתי לאורך גדת הריין הגדול, הזורם, חשבתי לעתים קרובות כמה נפלא יהיה למות בגלים הללו, היקרים, המוכרים. חיי וחטאי יאבדו לנצח. אבל, הטובה באימהות, אני עדיין יכול למצוא בך נוחם מסוים, מקלט בלבך. אם מישהו מבין אותי, זו את. את האדם היחיד שיודע שגם אני מסוגל לאהוב. אני מקווה שהשורות הללו ישכנעו אותך שגם אני נכסף לאהבה. לעתים קרובות אני חושב שלעולם, לעולם לא אשוב לאיתני; עכשיו (האם רק עכשיו?) אני מבין עד כמה אני חולה, לא רק בגוף, כי אם גם בכל ישותי, במעמקי לבי.

אני סובל זמן רב מן המצב הזה. בתחילה חשבתי שאהבתי הראשונה תרפא אותי, ואולם תשוקתי זאת ליצור היפהפה, לעיניה היפהפיות, לקולה היקר, רק החמירו את ייסורי; רציתי לשים קץ לסבל הזה על ידי שליחת יד בנפשי. היה זמן שבו אבא ותיאו אמרו לי: "אתה רשאי להמרות את פינו כמה שתרצה". אז עשיתי זאת. אבל עכשיו אני מבין עד כמה אני חולה. אני כל כך חלש, אני חושש מן העתיד. אף על פי שבדרך כלל אני נהנה מאוד מן השהייה במקום הזה, הפעם אני מודע למחלתי, משום שאני מוקף צעירים בריאים וחסונים, לרבות היינץ פיסטרר, שהוא בן גילי. כאשר מישהו מזמין אותי לשחק בחוץ, עלי לומר בעצב: "אני לא יכול לקפוץ..."

על כן, סלחי לי! איש מאתנו לא יוכל לשכוח את העבר, אבל עלינו להיות מסוגלים לסלוח. כאשר תחלימי, האם תוכלי אי פעם לכתוב, פשוט כמו שאמא כותבת לבנה?

התעשי זאת?

הרמן

הרמן הסה (1877-1962), לימים חתן פרס נובל לספרות, נולד לזוג מיסיונרים פרוטסטנטים, שניסו לאלץ אותו ללכת בדרכם. כשהיה בן 14 ניסו הוריו לבצע בו גירוש שדים, חוויה שהובילה אותו לניסיון התאבדות ראשון. הסה היה בן 15 כאשר שלח את המכתב הבא לאמו, אחרי שברח סופית מהפנימייה הדתית שאליה נשלח. המכתב פורסם לראשונה ב"מוסף הארץ" ב-24.11.1995.



הרמן הסה. נפלא למות בגלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו