בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ליגת העל: אלונה ברקת בטוחה ש"כולם עוד ירצו לשחק אצלי"

היישר מעמק הסיליקון נחתה אלונה ברקת בבירת הנגב ורכשה את קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע. לאחר שהשקיעה עשרות מיליוני שקלים וקיבלה משלוחי קוסקוס למשרד, היא מתכוונת לקחת את הפרויקט החברתי-ספורטיבי שלה הכי גבוה שאפשר ולהמשיך את דרכו של בן גוריון

תגובות

>> לאלונה ברקת קצת קשה להמליץ למישהו אחר להוציא מהכיס הפרטי כל כך הרבה מיליונים, אבל היא לא מתחרטת לרגע על שעשתה זאת. כבר שנתיים שהיא מממנת את קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע, אבל בעוד הכיס מצטמק, היא רואה בעיקר את הצד המלא של נעלי הפקקים.

"רמת ההשפעה שלי על מקום כמו באר שבע גדולה אלף מונים מאשר בכל מקום אחר", אומרת האשה שבהתאם להגדרתו של האוהד השרוף צביקה הדר - "עושה מהכדורגל תנועת נוער".

ברקת (במרכז) ביציע (תצלום: ניר קידר)

הניסיון להבין מה גורם לאדם שחי הרבה שנים בעמק הסיליקון בארה"ב והתמחה בעיקר בפילנתרופיה חינוכית להוציא עשרות מיליוני שקלים - איש לא יודע את הסכום המדויק - על קבוצת כדורגל דרומית, מחזיר אל השולחן את המושג ערכים. מסתבר שאלה, יחד עם יכולת השפעה וכוח, חשובים לברקת - וכדי להנחיל אותם למקומיים היא מוכנה לשלם בזמן, אנרגיה וכסף. הרבה כסף.

מאשקלון לעמק הסיליקון

ברקת עצמה מגיעה מהדרום. היא נולדה באשקלון למשפחה שומרת מסורת ויצאה בגיל 14 ללימודים באולפנה בירושלים. לאחר ארבע שנים חזרה לשירות לאומי בעיר הולדתה, שם חיים הוריה גם כיום, ומשם המשיכה לאוניברסיטה העברית לתואר ראשון ושני בלימודי המזרח התיכון.

ב-1996 קיבלו חייה תפנית. ברקת נסעה לעמק הסיליקון עם בעלה אלי, שהוא ואחיו ניר, כיום ראש עיריית ירושלים, היו מהמשקיעים הראשונים בצ'ק פוינט והקימו את קרן ההון סיכון BRM. המשפחה התגוררה שם שמונה שנים. הונם של האחים (וכמובן של נשותיהם) מוערך כיום בכ-200 מיליון דולר, מה שפטר את ברקת מבעיות קיומיות - והיא נכנסה עמוק לתחום הפילנתרופיה. בין היתר, נהפכה ברקת חברת הנהלה של קרן IVN (Israel Venture Network), שהקים בני לוין יחד עם אנשי היי-טק ישראלים-אמריקאים ופועלת בתחומי חינוך שונים בישראל. באותה מסגרת הכירה את אלי אללוף, מנכל קרן רש"י (לשעבר סקט"א רשי) ודמות מוכרת בבאר שבע.

לאחר שבני הזוג חזרו לישראל ב-2004 והתמקמו בתל אביב, פגשה ברקת את השכן לוני הרציקוביץ', לשעבר הבעלים של קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב, והצטרפה אליו מדי פעם למשחקים. "נוצרה אז קונסטלציה שבתוכה יכולתי ליהפך לאחד מבעלי הקבוצה", היא מספרת, "אבל זה לא יצא לפועל, ולפני שנתיים בדיוק פנה אלי אללוף והציע לי לרכוש את הפועל באר שבע. הוא ידע שאני אוהבת כדורגל והכיר את הפעילות שלי מתחום החינוך. הוא טען אז שהקבוצה תתאים לי כמו כפפה ליד, כי כדורגל זה מנוף לשינוי חברתי - וצדק".

אבל מה לך ולבאר שבע?

"כשאתה לא בא כדי להרוויח כסף אלא במטרה לעסוק בשינוי יותר עמוק, הרבה יותר משמעותי לרכוש קבוצה בפריפריה מאשר עוד קבוצה נוצצת בעיר. זה צעד הרבה יותר חזק מבחינת ההשפעה שלך על כמות האנשים לטווח הארוך. הפועל באר שבע היא אבן שואבת לכל האזור, קבוצה עם המון אוהבים ומסורת שחיפשה מישהו כמוני שיבוא ויחזיר אותה אל הבמה המרכזית. זה מה שאנחנו מנסים לעשות - לקחת את כל הפוטנציאל שיש בעיר הזו ולהוביל אותה הכי גבוה שאפשר.

"כדורגל זה מנוף לשינוי חברתי". ברקת (תצלום: אייל טואג)

"הכלי הוא כדורגל, שצריך לשפר הן ברמה המקצועית והן ברמה הניהולית, אבל החשיבות נובעת מכל הערכים המוספים שלו - החינוך למצוינות, להישגיות ברמות הגבוהות, לסבלנות גם במצבים קשים, לעמידה באתגרים גם כשלא הכל הולך בדיוק כמו שרצית, לדיוק, לחיים הנכונים, לכל אותם דברים שמהווים כלים שמקבל בעיקר הדור הצעיר, מנהיגי העתיד של באר שבע.

"יש לנו בית ספר לכדורגל של 500 בני נוער שיהוו את השדרה המרכזית של שחקני העתיד שלנו, התחלנו לעבוד עם בית ספר לכדורגל באופקים, ואנחנו רוצים להתחיל גם בדימונה. הקבוצה מאמצת שני בתי ספר של ילדים פגועי מוחין, וכל כמה שבועות השחקנים מגיעים לבתי ספר שונים בעיר כדי לדבר על הימנעות מאלימות. המעגלים המשפיעים הרבה יותר רחבים מהמשחק בשבת, שהוא חשוב לכשעצמו".

"יש לי סבלנות וכסף"

ההזדהות של ברקת עם הקבוצה מוחלטת, ויעידו על כך התפלקויות קטנות באופן הדיבור. אמנם לרוב היא מדברת ב"אנחנו", אבל לפעמים יוצא לה פתאום "אני": "ההגרלה זימנה לי משחקים קשים מיד בתחילת העונה", היא אומרת ומונה במהירות מסחררת ובדייקנות נגד מי תשחק הפועל באר שבע בבית או בחוץ, משל היא עצמה עומדת להתנפל או-טו-טו על כר הדשא.

היא אמנם לא מתחרטת לרגע על ההרפתקה שאליה נכנסה, אך גם לא מסתירה גם את הקשיים. "צריך להגיד בהגינות וביושר שאנחנו נאלצים לשלם סוג של קנס על העובדה שאנחנו בדרום", היא אומרת. "המיקום הפיסי, וגם המיקום בטבלה, הוא בעוכרינו. שחקן שאפשר להביא לקבוצה במרכז ב-80 אלף דולר יעלה לי 120 אלף, כי צריך לשכנע אותו להגיע. בפריפריה גם קשה יותר לגייס חסויות גדולות, וההכנסות הן לא מה שרגילים אליו בקבוצות בליגת העל.

"התקציב שלנו הוא החמישי בגודלו בליגה, אבל הסכום הזה קונה פחות מאשר במקומות אחרים, כי ההוצאות יותר גדולות ולכן צריך להביא הרבה יותר כסף מהבית. ברור לי שגם יענקל'ה שחר ומכבי חיפה היו במקום הזה לפני הרבה שנים, אבל כיום אף שחקן לא יגיד 'חיפה רחוקה לי, אני נשאר במרכז'. אנחנו עוד לא שם, אבל עם סבלנות וניהול נכון, גם אנחנו נהיה קבוצה שכולם רוצים להגיע אליה".

בואי נדבר על האוהדים, שיכולים לעשות לבעל הקבוצה את המוות.

"באר שבע היא קבוצת כדורגל של פעם - מצב הרוח של העיר ביום ראשון נקבע על פי התוצאות של המשחק בשבת. מבחינה זו מדובר באחריות מדהימה, הקהילה והעיר כל כך מחוברים לקבוצה וכל צעד שאנחנו עושים משפיע על חיים של הרבה אנשים. זה כוח עצום ואחריות גדולה. לפני שהגענו היו 200 אוהדים במשחק, וכיום יש 6,000-10,000 במשחקים ביתיים ו-1,000-2,000 במשחקי חוץ. לפעמים קורה דבר מביך, אנחנו מביאים למשחקי חוץ יותר אנשים מאשר הקבוצה המארחת.

"הצד השני של הלהט, הגאווה והנכונות להתגייס הוא חוסר הסבלנות. מדובר בעסק מאוד אמוציונלי שבוחן אותך כל שבוע. זו לא חברה שמפרסמת דו"ח רבעוני ודי, שלא לדבר על הלקוחות התובעניים. האוהדים רואים תקציב מכובד יחסית אבל לא מבינים שבטווח הקצר, אין בהכרח התאמה בין רמת הציפיות למה שקורה בפועל. רק השנה עלינו לליגת העל, הקבוצה צריכה להתחבר, צריך לבנות תשתית ולתקוע יתד בליגה. מצדי מקום 4-8 יהיה נהדר, אבל בשביל האוהדים, מקום שמיני יהיה אכזבה. אני כל הזמן אומרת שאין פה קסמים - צריך סבלנות וראייה לטווח ארוך של ארבע-חמש שנים לפחות. לי יש סבלנות ואני מוכנה גם להשקיע את הכסף הנדרש. אני מקווה ומתפללת שגם האוהדים יהיו סבלניים, שהרי אנחנו משחקים בשבילם, בעצם".

הרבה כסף והרבה לחץ. היית חוזרת על התהליך?

"ברור. באיזו עוד קבוצה מביאים לך בשבת קוסקוס למשרד? אני מאוד אוהבת את באר שבע כי היא מזכירה את ירושלים וטבריה של פעם - עיר לא מרוחקת, מחבקת ונוגעת בעולם שכמעט אין בו ערבות הדדית. הסיבה הכי חשובה להגיע לבאר שבע היא להוכיח שאפשר להצליח במקום שחלק מהאנשים חיים בתחושה ששכחו אותם. זו עיר שרק מחכה שתבוא לגעת באנשים".

ובכל זאת, את ומשפחתך נשארים לגור בתל אביב.

"אני חייבת לומר בהגינות שכרגע אני לא חושבת לעבור לגור בבאר שבע, כי כל החיים של הילדים והמשפחה הם בתל אביב. עם זאת, בלי להישמע פלצנית ובלי לגור פיסית במקום, אני חושבת שאנחנו ממשיכים את דרכו של בן גוריון שהאמין בנגב, ואני שמחה שיש לי הזכות ליטול חלק בפעילות מהסוג הזה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו