בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תושבי ירושלים במאבק להצלת הבריכה הציבורית הראשונה

תגובות

אחרי שככל הנראה הצליחו להציל את קולנוע סמדר, יוצאים הירושלמים להציל מוסד חילוני מיתולוגי נוסף במושבה הגרמנית - בריכת ירושלים, שערכה הנדל"ני הגבוה מאיים על עתידה.

לבריכת ירושלים נודע מקום של כבוד בהיסטוריה של מאבקי החרדים-חילונים בבירה. במשך שנים עמדה הבריכה במוקד של הפגנות, חרמות וקללות מצד המגזר החרדי; היה זה המאבק החרדי המאורגן הראשון נגד השלטון הציוני-חילוני. אלא שהיום, האיום האמיתי שמרחף מעליה הוא מצד יזמי הנדל"ן. לטענת מנויי הבריכה, שהתארגנו לוועד פעולה, בעלי המקום מבקשים להביא לסגירת הבריכה כדי להכשיר את הקרקע בעתיד לבניית מגדלי דירות באחד האזורים היוקרתיים בירושלים.

מנויי הבריכה, שהוותיקים שבהם שומרים לה נאמנות כבר 60 שנה, קיבלו את הרמז הראשון לסגירה הצפויה לפני כחודשיים, בהודעה לקונית שבישרה שהבריכה תיסגר החל מה-1.1.2010, ולא יימכרו מינויים נוספים. בדיון שנערך לאחר מכן בלשכת המשנה למנכ"ל העירייה, הועלה רעיון להפוך את הבריכה לחניון. החששות והשמועות על סגירת הבריכה קיבלו בימים האחרונים אישור ממוסמך, לאחר שממשרד הבריאות הובהר כי על פי הבנתו - מפי הבעלים - הבריכה עומדת להיהרס.

ההסבר הרשמי שמספקים הבעלים, מצדם, הוא שהבריכה לא תוכל לקבל רישיון להפעלה ממשרד הבריאות בשל מצבם העגום של מתקניה, ולכן תיסגר.

הבריכה נבנתה ב-1958 במגרש שהיה שייך לעירייה, על ידי היזם חיים שיף ועל ידי המושב שורש. ירושלים של אותן שנים לא היתה ברוכה בבריכות שחייה, ובריכת ירושלים היתה, על פי זכרונם של כמה מוותיקי העיר, הבריכה השלישית שנפתחה בעיר והבריכה הציבורית הראשונה. לזוועת החרדים, הייתה זו גם הבריכה הראשונה בעיר שלא רק אפשרה רחצה מעורבת של גברים ונשים, אלא היתה גם פתוחה בשבת. "פירצת הבריכה המתועבת בעיר הקודש, ההורסת לעיני השמש את הצניעות בישראל, הביאה בכנפיה חילולי שבת איומים ונוראים", נכתב אז בפשקוויל שמצטט האדריכל דוד קרויאנקר בספרו "המושבה הגרמנית ורחוב עמק רפאים".

עוד לפני פתיחתה, החלו הפגנות נגד הבריכה ונגד ראש העיר, גרשון אגרון. בעקבות סירובו של אגרון להיכנע ללחץ החרדי התכנסו כמה רבנים חרדים, ולראשונה מאז קום המדינה ערכו את הטקס הקבלי פולסא דנורא, שמטרתו היתה להטיל על ראש העיר קללה שתביא למותו. המחפשים אישוש לעוצמת הקללה, שזכתה לפרסום בעקבות רצח רבין, רואים בטקס נגד אגרון את ההוכחה הניצחת לכוחו של הכישוף, היות ששנה לאחר הטקס מת אגרון ממחלה. בשנות ה-80 הוקם מבנה מסחרי סביב הבריכה, ואף הוא זכה לקללה משלו שבגינה הוא נחשב לאחד מ"המבנים המקוללים" של העיר.

למרות התלאות, הבריכה המשיכה לפעול ונותרה פופולרית מאוד גם לאחר שבעיר נפתחו בריכות נוספות. ייחודה היה בכך שהיתה ונותרה הבריכה היחידה בעיר ומהבודדות בישראל שעומדת בתקן האולימפי, ואורכה 50 מטר. זוהי גם הבריכה היחידה שממוקמת במרכז העיר, אך כיום יתרון זה הוא בעוכריה: הפיתוי הנדל"ני לנצל לבנייה את שטחה הגדול של הבריכה - כ-5.6 דונמים - הוא גדול. על פי הערכות, שווי הנכס שיוקם על שטח הבריכה עשוי להאמיר לכ-50 מיליון דולר (על פי תחשיב של 8,000 דולר למטר בנוי). בשנות ה-80 הצטרפה לשורש חברת הקבלנות "האחים אלה" כבעלי הבריכה והשטח שסביבה. אז גם הוגדר המתחם כ"שטח פרטי פתוח" בתוכניות העירייה, ובהסכם שנחתם בינה לבין הבעלים התחייבו האחרונים, ככל הנראה, להותיר את הבריכה על כנה. על סמך הגדרת השטח ועל יסוד אותו הסכם, מבקשים עתה המנויים הוותיקים למנוע את סגירתה של בריכת ירושלים.

טענת התושבים היא שבעלי הבריכה הזניחו את המקום בכוונה תחילה וכדי להביא לסגירתו, שתסלול את הדרך לניצול רווחי יותר של המגרש. החשש בקרב המנויים הוא שאם תיסגר, הבריכה לא תיפתח שוב ובוודאי שלא בגודלה הנוכחי, ובכך תאבד את ייחודה. "יש לנו שלושה חודשים לעצור את הסגירה או להגיע להסדר עם הבעלים, שייתנו התחייבות לפתוח את הבריכה מחדש לאחר תקופת שיפוצים מוגבלת", אומר אחד הפעילים, מיקי כהן, הנוהג לשחות בבריכה מאז 1995. "אני לא מנהל בריכות אבל יש הרגשה שהניהול לקוי", אומר חיים וייצמן, מנוי יותר מ-20 שנה. "יש פה ציבור מבוסס ובריכה גדולה, זה לא יכול שלא להצליח".

"הבריכה נבנתה כדי שתהיה בריכה, לא יכול להיות שהנדל"ן יקבע את האופי של העיר", אומר סגן ראש העיר יוסף (פפה) אללו, שהתגייס למנוע את הסגירה יחד עם סגן נוסף של ניר ברקת, קובי כחלון. בין הגופים שהתגייסו נגד הסגירה נמצא גם המינהל הקהילתי גינות העיר, שמילא תפקיד מפתח גם במאבק להצלת קולנוע סמדר. "הבריכה היא חלק מהמרחב הפלורליסטי של המושבה הגרמנית, זהו מרחב משמעותי בירושלים", אומר המתכנן הפיזי של המינהל, זאב ארד. "המינהל דורש שתהליכי התכנון במקום ייעשו לאור השמש".

רמי בראל, מנהל התאגידים של מושב שורש, הכחיש בשם בעלי הבריכה את השמועות על הסגירה ושינוי הייעוד של הקרקע. "יש דרישות של משרד הבריאות וזה מחייב שיפוץ יסודי בכל המערכת", אמר. "נכון לעכשיו אנחנו אומדים את נושא העלויות הכספיות של השיפוץ. בכל מקרה, הבעלות היא פרטית לחלוטין ואנחנו צריכים לבחון את צעדינו". מעיריית ירושלים נמסר כי מדובר בשטח פרטי.



תיהרס. בריכת ירושלים בשנות ה-50


מיקי כהן וחיים וייצמן, חברים בוועד הפעולה, על רקע בריכת ירושלים. למטה: סיקור הסכסוך ב-1958



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו