טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה יעלה בגורלה של שכונת מגדלי היוקרה התל-אביבית פארק צמרת?

בצפון תל אביב, בצמוד לנתיבי איילון, מתרוממת בשנים האחרונות שכונת מגדלי היוקרה פארק צמרת, המיועדת לעשירון העליון. דירות ענק, נוף פנורמי, בריכה וחניון למרצדס, הם רק חלק מסמלי הסטטוס שמציע מתחם הפאר. אבל לא הכל שמימי בגן עדן. היוזמה הנדל"נית הלוהטת, שהיתה במקור מיועדת למעמד הבינוני, עומדת עכשיו בפני פרשת דרכים. האם הניסוי התקדימי של האי המבודד יצליח, או שהדיירים הפוטנציאליים יצביעו ברגליים

תגובות

היזם הרצל חבס הוא קרוב לוודאי מאנשי השיווק המבריקים ביותר. הוא רהוט, אינטליגנטי, ממוקד מטרה, ובעיקר מאמין בלב שלם במוצר שלו, זוג מגדלי יוקרה בשכונת פארק צמרת, שאותם הוא לא מפסיק לרגע לנסות למכור. לא במשרד המכירות בקומת הקרקע, על כוס אספרסו ועוגיות חמאה מיניאטוריות, לא בסיור בלובי המפואר שרהיטי מעצבים מצועצעים מעטרים את ירכתיו, לא בביקור בספא שבמרתף עם השנדליר הלבן התלוי מעל הבריכה, ולא בדירת היוקרה בקומה ה-37 שמשתרעת על 800 מטר מרובע.

הכישרון השיווקי הנמרץ של חבס הספיק כדי לשכנע את בעלי הדירה, איש עסקים שזהותו נשמרת בסוד, להשקיע בה 60 מיליון שקל. זהו אחד מאותם מספרים שנותרים בדרך כלל כפרט לקוני במדורי הכלכלה; אולם כשהם זוכים לביטוי מוחשי בדמות חלל ענק בן שתי קומות עם פנורמה מלאה של 360 מעלות, הם בוודאי מרשימים הרבה יותר. במרפסת הרחבה הפונה לכיוון מערב יש רוח נעימה גם ביום חם. מגובה כזה משקיפים אפילו על הגגות של מגדלי אקירוב (אלרוב) השכנים.

מי קונה דירה ב-60 מיליון שקל?

חבס: "תתפלא. מי קונה תמונה ב-100 מיליון דולר? עשירי העולם. אז עשירי העולם גם קונים דירות מהסוג הזה. זה תכשיט נדיר וייחודי שאין עוד כמוהו".

חבס צודק. מי שקנה את הדירה בקומה ה-37 קנה לעצמו גם את כל הנוף של תל אביב. זהו ביטוי מרהיב ומטריד לקשר שבין כסף לבין שליטה והגמוניה במרחב. בהקבלה לבית ישראלי טיפוסי בפרברים, זו דירה שעבורה קו הרקיע הוא החצר. רק הקירבה הרבה למגדל השני בפרויקט מעיבה מעט על תחושת הפתיחות. המתחרים כבר מספרים בדיחה על חשבונו של הקונה ומסבירים מאיפה בדיוק הגיע השם "יו" לפרויקט - you see me, I see you.

סיור במגדלי YOO של קבוצת חבס מזמן חוויה אנתרופולוגית ותרבותית מהמעלה הראשונה, מלווה בהתנסות אסתטית מוקצנת מבית היוצר של המעצב הידוע פיליפ סטארק. המעצב הצרפתי גויס בשנת 99' כשחקן חיזוק למשרד האדריכלים יסקי-מור-סיון כדי לתכנן את חללי הפנים ולהעניק מיתוג ייחודי לפרויקט. ארבע שנים עבד סטארק על התוכניות לפני שפורסמה מעורבותו בעניין; התקציב הנדיב שהוענק לו כדי לממש את חזיונותיו הצבעוניים מגיע למיליוני דולרים.

המפגשים בין עיצוב עילית לבין כסף מתרחשים כאמור בכל פינה. קחו לדוגמה את החניון התת-קרקעי בן 700 המקומות שבו רצפת אפוקסי מבריקה משמשת תשתית נהדרת למה שמזכיר יותר אולם תצוגה של ג'יפים ומרצדסים מאשר חניון פרטי. או למשל חדר הדואר בכניסה, שקיבל חזות של חדר כספות בבנק שווייצרי עם תקרת מראה ושנדליר תלוי ונוצץ תוצרת צ'כיה. בתום הסיור המקיף במתחם לוחשת אשת יחסי הציבור לצוות לפתוח במיוחד עבורנו את המזרקות בקדמת המגדל. סילונים של מים מוארים פורצים מהרחבה המרוצפת ומסמנים את הפינאלה.

"הסטטיסטיקה מלמדת שמי שעובר למגדלים הופך להיות מכור לסוג המגורים הזה", אומר חבס ומדגיש באטיות: "זה מאוד-מאוד ממכר. אתה לא צריך לדאוג לא לתחזוקה ולא לביטחון האישי. יש פה מערכת שלא מאפשרת לאורחים לא קרואים להסתובב. הכל מתועד ומבוקר. אני מניח שאפילו הפרמיה של חברות הביטוח במקומות האלה נמוכה יותר מהטעם הפשוט שאין בבתים האלה פריצות וגניבות". רק לאשתו הרצל חבס לא מצליח בינתיים לשווק את הפרויקט. היא מתלבטת אם להתגורר ב-YOO או במגדל אחר, יוקרתי לא פחות, שהקבוצה בונה בימים אלה בשדרות רוטשילד בלב העיר. "אשתי צריכה להחליט", הוא מודה.

הומוגניות מוחלטת

קבוצת חבס היא השחקן המרכזי והמשפיע ביותר בפארק צמרת, שכונת המגדלים החדשה של תל אביב שצומחת בארבע השנים האחרונות באופן מואץ, כמעט פרוע, ממערב לנתיבי איילון. עכשיו כבר ארבעה מגדלים מאוכלסים שם, בנייתם של עוד שלושה נמצאת בעיצומה, והחמישה הנותרים נמצאים בשלבים מתקדמים של תכנון.

חבס זיהו את ההזדמנות הנדל"נית באמצע שנות התשעים והפכו לבעלי קרקע ולא רק יזמים. הם הצליחו לאגד סביבם את שאר הבעלים ולקדם מהלכים תכנוניים המשפיעים על יתר היזמים כגון חיוב המגדלים האחרים בהקמת חברת ניהול. גם את השם "פארק צמרת", אגב, הם קבעו. "בגלל שהיינו גורם די משפיע בתוכניות דאגנו לחשק כל מיני טעויות של יזמים שונים. לנו היו שאיפות גדולות מאוד מהמקום ורצינו להעניק לו את הביטוי שלנו. לא רצינו להגיע למצב שאנחנו בונים פרויקט איכותי ומולנו עושה יזם מעשה ומקלקל בבנייה לא אחראית". אם לא די בכך, נוסף ל-YOO הם מתכננים בימים אלה מגדל יוקרה חדש הפונה לדרך נמיר.

פארק צמרת היא שכונת המגדלים הראשונה בישראל המיועדת באופן בלעדי למגורים, ומבחינה זו היא ניסוי תקדימי באורבניזם לגובה. תחת מעטה כבד של אבק ועבודות בנייה מתרוממת במיקום המרכזי ביותר במטרופולין גוש דן שכונת יוקרה לעשירים בלבד המציעה סגנון חיים "סופר-אקסקלוסיבי", הומוגניות כמעט מוחלטת ומגע מינימלי עם העיר. הבידוד לא מסתכם כמובן רק בחתך הכלכלי, אלא מקבל ביטוי גם מבחינה עיצובית וגיאוגרפית. קירות בטון גבוהים מקיפים את השכונה, בולעים את שאון הכבישים הראשיים מסביב ומונעים מאורחים לא קרואים או מסתם סקרנים להציץ פנימה. הדמיון הצורני בין הגדר הזאת לבין גדר ההפרדה רק מחדד את תפקודה האמיתי.

בתוך השכונה, נטועים המגדלים עצמם בגנים ירוקים שאינם נגישים כמובן לקהל הרחב. קניון יוקרתי שבנייתו תסתיים בעוד כחצי שנה יספק ל-5,000 הדיירים העתידיים בשכונה שירותים הכרחיים מלווים בבוטיקים ובחנויות יוקרה. לתושבים רגילים מהעיר או מחוצה לה פשוט אין מה לחפש שם.

מצד שני, יש כמובן את עניין המיקום. צירי התנועה הראשיים הפכו את צמרת לאי אורבני מבודד שהציב אתגר תכנוני מורכב מתחילת הדרך. הצפיפות הגבוהה, 1,750 דירות בשטח של כ-130 דונם, מאפשרת קיום יחידה עצמאית שאינה מצריכה חצייה של אוטוסטרדות או גשרים. היזמים יטענו שהאופי היוקרתי של השכונה בא לענות על צורכי השוק ועל הפופולריות ההולכת וגדלה של מגדלי מגורים. אותו בידוד מזהיר אגב, מנע גם התנגדויות פוטנציאליות של שכנים שאינם בנמצא וברגע שהעירייה העניקה היתרים - החלה במהירות הבנייה.

בין אם מדובר בפרבר עשיר ומסוגר או בפתרון תכנוני מבריק לפיסת אדמה בעייתית במיוחד - לאדריכלים, ליזמים ולרשויות התכנון ברור שצמרת היא מקרה מבחן. אם היא לא תמלא את ייעודה, תהיה לכך השפעה קריטית על כל שכונות המגדלים העתידיות המתוכננות בישראל.

צבע החלוק

בינתיים, במשרד המכירות של מגדל NAM הסמוך, הטלפון לא מפסיק לרגע לצלצל. זהו יום עמוס ושגרתי במשרד. על רקע הרעש העז של עבודות הבנייה לקוחות נכנסים ויוצאים, עסקאות נחתמות ומיליונים מתעופפים. בשונה מפרויקט YOO, משווק המגדל לתושבי חוץ שמבקשים לרכוש בארץ דירת נופש או דירה שנייה במסגרת עסקיהם. לפיכך הוא תוכנן כמעין מלון דירות עם אטריום רחב לכל גובהו. ארבע מעליות שקופות ישרתו את 114 הדירות ובצמרת יוקמו ארבעה פור-פלקסים, וילות-שמים עם ארבע קומות כל אחת. אם לא די בשלוש בריכות השחייה שכבר מוקמות בחלקים התחתונים של הפרויקט, לכל אחת מהווילות הללו תהיה גם בריכה פרטית על הגג. בכל זאת, שתהיה אפשרות בחירה היכן להשתכשך. הפור-פלקסים נמצאים בינתיים בידי היזמים והבעלים, משפחת נאמבר מלוס אנג'לס, במקור מאיראן, שמיוצגת בארץ על ידי דודי שירזי.

את פנינו מקבלת סוכנת המכירות דורית מימן, אשה מטופחת ותזזיתית שצברה קילומטרז' נאה במכירה של פרויקטים למגורים ברעננה, כפר סבא ותל ברוך צפון. מבין כל הפרויקטים היא מודה שבדירות במגדל הזה היא "באמת מתגאה". "מי שבא לגור בבניינים האלה מחפש את אורח החיים המיוחד. יש לך כל מה שצריך בתוך הבית, שלא לדבר על הפאר ועל האדריכלות ועל העובדה שזה בתל אביב עם כל הקירבה. כל מה שאתה צריך לדאוג לו הוא הצבע של החלוק", היא אומרת.

איך נראה סדר היום של הדיירים במגדל כזה?

"קמים בבוקר וצריכים להחליט איזה צבע של חלוק לקחת", נזכרת מימן בדימוי שזרקה לאוויר דקה קודם, וממשיכה, "בודקים שהעוזרת הגיעה ואז יורדים ללובי ושם מתלבטים אם ללכת לחדר כושר או קודם לשחות. אולי גם זה וגם זה. לאחר מכן נשארים בקפטריה כדי לשתות את הקפה והעוגה, הרי העוזרת עוד לא יצאה ואולי יהיו גם פירורים מהעוגה אז למה לא לעשות את זה למטה. בקפטריה יחליטו גם איזה טייק-אוויי להזמין לצהריים. הגיע אחר הצהריים, באים הנכדים, אז מחליטים לאיזו בריכה ללכת עם הקטנים ובינתיים כבר החליפו את הצבע של החלוק. אחר כך השאלה היא אם יש לך כרטיסים לקונצרט או לאופרה. או אם באים חברים אפשר ללכת איתם לשחק סקווש. לחיות פה זה אורח חיים".

אבל פנטזיית הלייף-סטייל של גברת מימן נראית בינתיים רחוקה. גם כאשר המגדל יאוכלס, עבודות הבנייה בשכונה כולה צפויות להימשך עוד זמן רב. בגלל הסמיכות הגדולה של הבניינים, אחר צהריים ליד הבריכה עלול להסתיים ברעש מחריש אוזניים ובמטר אבק. למי שרוצה בכל זאת להספיק נותרו עוד מספר דירות, למשל דירה טיפוסית בקומה ה-21 המשתרעת על 176 מ"ר ועוד 12 מ"ר מרפסת. המחיר המבוקש הוא כמיליון וחצי דולר.

אחד הדיירים המתעתדים להתגורר במגדל הוא רפאל ארביב (35), בעלי "גלידריה סיציליאנית" המצליחה בתל אביב. הוא מבין בנדל"ן כמעט כמו שהוא מבין בגלידה, זורק במבטא איטלקי מקסים מספרים ונתונים שונים על דירות ברחבי העיר. יש לו כבר כמה להשקעה, אבל זו מיועדת למגורים לו ולאשתו ולשני הילדים. המחירים בשכונה לא גבוהים לטעמו, כ-6,000 דולר למטר רבוע, "מה שאתה משלם במרכז העיר אבל בלי הפסיליטיז ובלי שיפוץ".

את ארביב משכו מאוד הנוחות וסגנון החיים החדש שמציעים המגדלים. "זה משהו חדש עבורנו. באיטליה יש חוק שאתה לא יכול לבנות יותר גבוה מהקפלה הסיסטינית ויש חוקים של הוותיקן על זה. אנחנו לא יודעים מה זה לגור בדבר הזה ומעניין אותי לדעת מה זה. יכול להיות שיום אחד, כשהילדים יהיו גדולים, אני אחליף דירה, אבל כשאתה קונה נדל"ן במחירים טובים זו השקעה טובה. זה פינוק שאתה יכול להרשות לעצמך".

עם התדמית העשירה של שכונת צמרת אין לו בעיה. "אתה כמובן קונה משהו גם כדי להראות לאנשים. איפה יש לך בתל אביב ארבע מעליות שקופות? כשאני קונה אוטו יפה אנשים יודעים שאני אולי ברמה גבוהה יותר מבחינת האמצעים. אני מראה את הסטטוס שלי. זה טבעי, זה לא בגלל שאני מרגיש עם האף למעלה. אנחנו אומרים באיטלקית - איך אתה מראה בחוץ אתה מראה בפנים. אתה לא יכול לבוא עם טי-שירט קרועה לעבודה, כך גם הדירה", הוא מסכם.

לשיחה על הציפיות מהשכונה מצטרפת גם אריאלה שניאור, אדריכלית הפנים שמלווה את העיצוב של מרבית הדירות בפרויקט, כמו גם דירות במגדלים סמוכים. היא מכירה רבים מהלקוחות ומעורה היטב בנעשה בשכונה, עוד לפני שאפילו הפכה לכזו. במגדל NAM יתגוררו קבוצות רבות של יהלומנים, מבלגיה, קנדה, ונצואלה, הקהילה הסורית-חלבית מלונדון וגם "ישראלים שידם משגת", כהגדרתה. למשרדה בלב תל אביב מגיעים כולם ושם, מזהה שניאור, כבר מתחיל שיתוף הפעולה העסקי. "אני חושבת שצמרת תהיה סוג של מרכז, צינור לעסקים. ברגע שהדיירים יהיו במינגלינג, יהיו כאן שיתופי פעולה. אני רואה מה קורה אצלי בין פגישה לפגישה, כשהלקוחות מגיעים לתכנון ונפגשים במקרה. אז אתה שומע את הדיאלוג ביניהם. 'אני גר בניו יורק, אני גר בהונג קונג', עושים המון-המון השוואות על חיי הקהילה. הרבה פעמים דרך אגב מוצאים מכרים משותפים".

הדרך לדאון טאון

לצד הדיבורים על עסקאות חוצות עולם, כסף ויוקרה, אפשר כמעט לשכוח שעד לפני כמה חודשים חוותה שכונת צמרת ירידת מחירים חדה וביטולי עסקאות בקצב מסחרר. המשבר הכלכלי גרם מטבע הדברים למיתון בשוק דירות היוקרה, אולם הראשונים להיפגע מהמחסור בעסקאות היו שבעת המגדלים בצמרת, שבהם נרכשו דירות רבות להשקעה. כאשר החלו המחירים לרדת הוצף השוק בעשרות דירות, בהשוואה לתקופת השיא של סוף שנת 2007, ספגה השכונה ירידה של עד 30 אחוז. את דירות היוקרה לשעבר ניתן למצוא היום לא רק בסוכנויות תיווך מתמחות, אלא גם באתרי אינטרנט נגישים כמו יד 2, החפים מכל יוקרה או זוהר.

מרבית הדירות המוצעות נמצאות בשני המגדלים בשכונה השייכים לקבוצות הרכישה, מגדל מנהטן של ב.ס.ר. ובמגדל W של קנדה ישראל. שני המגדלים הללו זוכים לקיתונות של בוז מצד המתחרים, שהדביקו להם את הכינוי המפוקפק "שיכון המזרח". במגדלים אלה, כמו גם בשני המגדלים החדשים המיועדים לקבוצת רכישה, על מגרש שש ומגרש ארבע, המחירים מגיעים גם ל-2,800 דולר למטר בקומות הנמוכות, מרחק שנות אור מהעלות של 20,000 דולר שגבה חבס בדירת היוקרה שהוזכרה קודם בקומה ה-37 של פרויקט YOO. השאלה היא אם קבוצות הרכישה יצעידו עמן מטה גם את הפרויקטים היוקרתיים יותר ויגרמו בסופו של דבר לרמת מחירים כמעט שפויה במתחם. הרצל חבס מייחס את ירידות המחירים לאווירה לא טובה בשוק ותו לא. "חלק מהידיים החלשות מכרו בזול, ומי שהצליח לקנות עשה עסקה פנטסטית".

באופן די מפתיע, שכונת פארק צמרת כלל לא תוכננה כשכונת יוקרה לעשירים אלא כפתרון נגיש, כספית ותחבורתית, לבני המעמד הבינוני בתל אביב. "העשירים זה תוצאה של משחקי שוק", אומר מתכנן תוכנית בניין העיר של פארק צמרת, האדריכל דן איתן (ד. איתן ע. גושן אדריכלים). "אנחנו ראינו פה משהו בסדר גודל חברתי דומה למה שנבנה היום בשטח הגדול של רמת אביב, מעין מעמד בינוני יציב. בנייני היוקרה האלה נולדו בגלל הבום הכלכלי של שנות התשעים. האזור הזה קיבל את הקיום החדש שלו דרך שיווק, דרך צרכים ודרך זמינות של כסף. מעולם לא חשבנו שזה הולך להיות מקום עשיר במיוחד", הוא מודה.

הרעיון הראשוני לשכונה התגבש בשלהי שנות השישים, כאשר תל אביב וקברניטיה הבינו שהיא עומדת להפוך למרכז הכלכלי המוביל של ישראל. האוריינטציה התכנונית נטתה אז למערב, למרכז העסקים במנשיה, חלום גרנדיוזי שהסתכם בבנייה של מרכז הטקסטיל וכמה מגדלים אחרים וננטש מאז; ולדרום העיר, שם החלה בשנת 67' הקמתה של התחנה המרכזית החדשה. איתן סבר שהתחנה היא טעות גדולה שתיצור עומס גדול מאוד על דרום תל אביב, והציע לראש העיר דאז יהושע רבינוביץ' לתכנן מרכז נוסף מצפון לרחוב ארלוזורוב, סמוך לנתיבי איילון ולמסילת הרכבת הראשית.

"עשינו בדיקה וגילינו שמארלוזורוב וצפונה עד ז'בוטינסקי מרבית הקרקע היא ממשלתית", הוא מספר. "העלינו הצעה ליצור שם מרכז עסקים, לא במובן של מרכז מסחרי, אלא מעין דאון טאון שילווה בתחנת רכבת ומסוף אוטובוסים, טרמינל עירוני של אל-על ובמרכז סחר אזורי, בתקופה שעוד היו חלומות על מסחר בין מדינות במזרח התיכון".

רבינוביץ' התלהב מאוד והציע מצדו לדבר עם הנהלות הבנקים, מערכות העיתונים ולשכת המסחר, כדי שיעבירו את בנייני המטה שלהם לפרויקט החדש. התוכניות ל"מרכז 2000", שזכה לשמו כנקודת ציון כרונולוגית הרחק משנות השבעים, עברו כמה וכמה גלגולים. במתכונת החדשה שתוכננה על ידי משרד מנספלד-קהת, מדובר על מתחם עסקים, מסחר ומגורים עם מגדלים בגובה עד מאה קומות ותחנת רכבת חדשה. אולי הפעם השרטוטים לא ייוותרו במגירה.

במקביל לעבודה על הדאון טאון התל-אביבי הדמיוני, התגבשה תוכנית למתחם שבין רחוב ז'בוטינסקי לבין דרך ההלכה, שהיה שייך ל-14 בעלים פרטיים שונים. חוליית מגורים ברצף העירוני האינטנסיבי שעל גדות האיילון. איתן, שעזב בינתיים את תכנון מרכז 2000, התמסר לתכנון שכונת המגורים החדשה, החל משנת 70' ולאורך 32 שנה. מרכזיותו של האתר, בין נתיבי תנועה מרכזיים, היתה הנכס העיקרי שלו אך גם המכשול המרכזי לחיבור ליתר שכונות העיר. איתן והבעלים התעקשו על 1,600 יחידות דיור בסך הכל, העירייה הסכימה לאלף ובמקביל העלתה רעיונות מוזרים לשימושים בשטח כגון ריכוז של בתי אבות או שכונת וילות.

"לאט-לאט גיבשנו פרויקט לאלף יחידות מגורים עם רחוב פנימי שלאורכו 12 בניינים בצורת האות L בני חמש עד שבע קומות. בקצוות של הרחוב תיכננו שני מוקדים של בניינים גבוהים, האחד ליד מרכז 2000 והשני בפינת ההלכה", הוא מסביר. כדי לפצות על הבידוד המזהיר והצפיפות היחסית בין הבניינים, תוכננו לשימוש התושבים שטחים ציבוריים פתוחים נרחבים. היום אלה משמשים את המדשאות הירוקות ואת בריכות השחייה של המגדלים.

בתחילת שנות האלפיים שינתה שוב עיריית תל אביב את דעתה והציעה לקבוצת הבעלים, שכללה כבר יזמים וקבלנים, להגדיל בכל זאת את מספר הדירות ל-1,700. ערב קבלת ההיתרים ובלחץ עז של הבעלים להתחיל את הבנייה, שונו שוב התוכניות ובנייני ה-L ספגו תוספת גובה בחלקם האחורי והפכו למגדלים. דיון מעמיק על השינוי הפתאומי ומרחיק הלכת באופיה של השכונה מעולם לא התקיים, אולם עבור היזמים זו היתה הזדמנות פז. גם תוספת של עוד 700 דירות ללא כל תשלום מצדם, וגם הזדמנות להקים מגדלי יוקרה, על כל המשתמע מהם, במקום בנייני מגורים שגרתיים.

"כשבאנו לדון על תוספת הדירות הבהרתי שבכל סיטואציה אחרת הייתי מתחיל לתכנן את המתחם מחדש", מסביר איתן. "זו סיבה טובה לבחון מחשבות שהתחילו 30 שנה קודם לכן, בזמן שבניינים בני 20 קומות היו עוד הרבה מעבר לטווח הבנייה. הנה אתה מגיע פתאום ל-40 קומות לא מפני שאתה חושב שזה הדבר הנכון לעשות אלא משום שאתה לא מוכן לבוא ולהתחיל מחדש כי הבעלים יהיו כבר דור רביעי וחמישי עד שייבנה הפרויקט הזה. מישהו דמיין פעם את בנייני אקירוב בתל אביב? כשהתחלנו לעבוד בשנות השישים חשבנו על זה? תמיד אני אומר שמה שלא נבנה תוך כמה שנים חדל להיות רלוונטי. וכאן בכל אספקט שתסתכל עליו המקום הזה איבד את הרלוונטיות שלו".

בתחילת שנות האלפיים החל גם האדריכל אבנר ישר (ישר אדריכלים) להיות מעורב באופן בולט בתכנון המתחם. בשיתוף פעולה עם חלק מהבעלים ועם משרד אדריכלי הנוף תמא, הוא יזם והוציא לפועל תוכנית עיצוב ל-12 המגדלים. שניים מתוך המגדלים הוא אף מתכנן באופן ישיר (מגדל One העגול ומגדל W). המהלך הזה, שנעשה בהמשך לתוכנית עיצוב של משרד איתן-גושן נועד להעניק אופי צורני מהודק יותר לשכונה ולמנוע מכל יזם לבנות ככל העולה על רוחו.

"אנחנו קבענו את ההוראה שהבניינים צריכים להיות פריזמות נקיות, משולש, מרובע, עיגול, עם קורות אורכיות שמסתירות את המרפסות. חששתי שאם לא תהיה שפה פשוטה וברורה בגלל הסמיכות של המגדלים תיווצר קקופוניה נוראה", הוא אומר. לדבריו, העיצוב של מגדלי עזריאלי, אייקון תל-אביבי ראשון במעלה, השפיע עליו מאוד. "למדתי הרבה מאוד מהפשטות שלהם".

כאן זה לא מנהטן

המהפך שחוותה צמרת, משכונה טיפוסית לבני המעמד הבינוני לשכונת יוקרה, מבטא את הבום הכלכלי של שנות התשעים, את עליית כוחם של היזמים ואת שינוי הטעם של הצרכנים בכל הנוגע למגורים איכותיים. מנגנוני שיווק ויחסי ציבור משומנים הפכו בניין לפרויקט, שכונה למתחם ושגרה ליוקרה. השמות הלועזיים שהוענקו למגדלים, YOO, מנהטן, W Tower, משלימים את התמונה.

האדריכל סעדיה מנדל סבור כי שכונת צמרת מציגה דוגמה מובהקת לעירוניות שגויה שהולכת וממיתה את הערים בישראל. "כשאני מדבר על מגדלי מגורים, אנשים אומרים לי תראה את מנהטן. זו דוגמה ממש לא טובה כי אין שום השוואה בין המגדלים של מנהטן, שיודעים לגעת בקרקע עם חנויות ובתי קפה, לבין המגדלים הקלאסיים של ישראל 2009. אלה מגדלים שפשוט לא נוגעים בקרקע. אין רחוב, ובמקום זה יש שם שומר שאומר לך אל תתקרב. האנשים שגרים בבניינים האלה לא נוגעים בקרקע, כשהם הולכים לעבודה הם יורדים לחניון בקומה מינוס שתיים, יוצאים מהחור ונוסעים וחוזרים. יש איזה ריחוף במגדלים האלה, הם לא נוגעים בעיר. הם למעשה בשום מקום".

אז למה בכל זאת המגדלים כל כך מבוקשים?

"לחיות במגדלים האלה זה מעין בריחה כזו. המדרכות שלנו או שהן עקומות או שהן מלוכלכות. במגדל שלי אני עולה למעלה, וכך אני בורח מהמציאות הישראלית של הרחוב. אחר כך יש כמובן גם אופנה שקוראים לה יוקרה. יש לי חברים שמתגאים שמהמרפסת שלהם רואים את הארובות של חדרה ומחדר השינה רואים את הארובות של אשדוד, אז זו יוקרה. אני לא שם על זה, זו איזו אופנה שאני מקווה שתעבור".

מנדל מעלה גם את נושא התחזוקה היקרה של הלובי, הבריכות והמדשאות הבזבזניות במים: "בארצות הברית היו מגדלים שהפכו למשכנות עוני ופוצצו אותם בסופו של דבר עם דינמיט".

גם האדריכלים המתכננים של המתחם, דן איתן ואבנר ישר, מודים כי שכונת צמרת אינה יוצרת מרקם עירוני או רחוב מזמין, אלא מספקת בעיקר תנאי מגורים נוחים לדיירים עשירים. "זה לא רחוב תל-אביבי, זה לא רחוב שאתה בא לטייל בו או רקמה עירונית קטנה כזו", מסביר ישר. "אני חושב שהדיון בזה וברמת אביב החדשה הוא זהה. אני חושב שזה יותר מוצלח מרמת אביב החדשה. אבל אתה יכול להגיד לי ששניהם שווים לתחת, שזה לא עיר אלא פרבר".

הרצל חבס מסכים אף הוא כי השכונה אינה מיועדת למבקרים מזדמנים. "אורחים שלא מגיעים כדי לבקר את הדיירים כאן, שלא באים כדי לקנות במרכז המסחרי - לא אמורים להסתובב בשכונה הזאת. זה לא אמור להיות חלק מתרבות הביקור בעיר תל אביב. אני מסכים איתך. אבל זה טבעה של שכונת מגורים. זו לא שכונה מעורבת עם משרדים ומסחר. לאורחת מחדרה אין מה לבוא לבקר פה במרכז המסחרי. כך אני מקווה, אפילו כך אני מעדיף, שזה יהיה". יחד עם זאת, כולם מסכימים שמדובר בניסוי. "אם אתה שואל על המהות של השכונה הזאת, אין ספק שזה ניסיון", מסיים ישר, "לכן מאוד חשוב לי שזה יצליח כי אחרת ייצא שמעם של המגדלים לרעה וזו בעיה, כי לדעתי אין לנו פתרון אחר בישראל".

פארק צמרת היא אחת מחוליות גורדי השחקים המתוכננות לאורך ציר נתיבי איילון. עיריית תל אביב אישרה לאחרונה את תוכנית הבנייה למתחם "בבלי דקל" בחלק הדרומי של בבלי השכנה, הכולל אלף יחידות דיור בשבעה מגדלי מגורים בני 36 עד 44 קומות. מדרום לצמרת מתוכנן להיבנות כאמור "מרכז 2000" המיתולוגי, שיתחבר לאזור המגדלים של הבורסה ברמת גן, למתחם מגדלים חדש באזור העלייה, לרחוב ארלוזורוב מנתיבי איילון ולמע"ר (מרכז עסקים ראשי) החדש של גבעתיים, שצפוי גם הוא להיות עתיר גורדי שחקים. יחד עם הזרוע הצפונית של המע"ר התל-אביבי שהולכת ונבנית בין בית רסיטל למגדלי עזריאלי, שכונת פארק צמרת נמצאת עמוק בתוך המרכז החדש של המטרופולין.

אולם על אף התוכניות הגרנדיוזיות והקירבה המקסימלית למוקדי העסקים החשובים ביותר בישראל ואולי במזרח התיכון כולו, ההצלחה של השכונה אינה מובטחת. מחירי הדירות המידרדרים, העלות הגבוהה של האחזקה ושינוי בטעם ובאופנה יכולים להפוך את השכונה המטופחת והיוקרתית לסלאמס.

מה שעשוי לשמור את השכונה יחד, על אף מיקומה הבעייתי, הוא פתרון פשוט ומוכר, יצירה של קהילה. "האיש יורד מהבית שלו לאוטו ונוסע. זה בסוף מה שעושים פה. לרחוב הזה יש משמעות נחמדה מאוד בצילום אבל אף אחד לא מטייל בו כי אין פה ילדים", מסכם דן איתן, "אם לא יבנו פה בית ספר ולא יבנו פה מרכז תרבות זה יהיה מקום מת".*



המגדלים בקצה הרחוב. אם אתה שואל על המהות של השכונה הזאת, אין ספק שזה ניסיון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות