ספינת הלאום של יחזקאל שטרייכמן - ספרים - הארץ

ספינת הלאום של יחזקאל שטרייכמן

מעולם לא נקרע אמן ישראלי בין "אמנות למען אמנות" לבין "אמנות למען החברה" כפי שנקרע הצייר יחזקאל שטרייכמן במתווים שצייר ב-1958 לקראת "תערוכת העשור" בבנייני האומה בירושלים. גילוים של המתווים האבודים בעזבונו פותר חידה אמנותית של כחמישים שנה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בשנת 1958, במלאות עשור למדינת ישראל, צייר האמן יחזקאל שטרייכמן מתווים לכמה ציורי קיר. הידוע שבהם הוא המתווה שהוצג ב"תערוכת העשור" בבנייני-האומה בירושלים. חוקרת האמנות גילה בלס מציינת בספרה "אופקים חדשים" מ-1980 כי שטרייכמן צייר על חזית האכסדרה של אולם הכניסה ציור בן שלושה חלקים, האמור להמחיש את הפסוק, "לזרעך נתתי את הארץ הזאת": א. נוף הארץ; ב. כוח המגן; ג. כוח העשייה. ציור הקיר, שלא נותר לו כל זכר ושום צילום שלו לא נראה עד כה, שימש לא פעם הוכחה נוספת למורכבות של קבוצת ההפשטה הישראלית, "אופקים חדשים", שהניפה את דגל לשון הצורה האוניברסלית, אך התקשתה להשתחרר מתביעות הממלכתיות של המדינה הצעירה.

עתה, משיצאו לציבור ציורים רבים מעזבונו של האמן, אפשר שמתחוור ציור הקיר ההוא ואפשר שמתגלה אף יותר. כי, באותה שנה עצמה, צייר שטרייכמן בצבעי מים לפחות שני מתווים מופשטים למחצה לקראת ציור קיר על נוף אילת - מיחבר עליז, "זריצקיי" למדי, של סירות מפרש, גלים, הרי אדום, נוף תת-ימי (עם צורות אמבואידיות) ועיגולי שמש אדומה. לא ברור אם המתווים נהפכו לציור קיר של ממש. מה שברור הוא שהם צוירו במקביל לכמה מתווים נוספים, אף הם מ-1958, שבהם שילב שטרייכמן ערכים מופשטים עם סמליות לאומית רבת עזוז. הכוונה לסדרה של שלושה מתווים בצבעי מים, המעצבים ציור בן שישה לוחות והמייצגים, מצד ימין, דמות מונומנטאלית של גבר עומד וקודח באדמה; מצד שמאל, דמות של אשה יושבת ונוטעת שתיל; ואילו במרכז מעוצב הר מצדה כספינה קדומה.

את דמותו המושטחת-מופשטת של הגבר ההירואי עיצב שטרייכמן כמרקם משולשים וצורות זוויתיות המאוזנות מימינו על ידי צורה גלית אנכית. זהו טיטאן המניף את זרועותיו ואוחז במקדח, חציו בגוון אוקר (או בז') וחציו אפור (או ירקרק), כאשר ידית המקדח אף נראית באחד המתוות כמין טלסקופ של מודדי שטח. הגבעה שעליה ניצב הגבר המיתי הזה, מתומצתת כמשולש שחור או כשילובם של שחור ואוקר (או אפור). לאשה שמשמאל נוכחות ניאו-קלאסית, חרף ההפשטה הרבה: זוהי דמות "תנ"כית", החצויה לאורכה בין סגלגל לצהבהב. גבעול השתיל שבידיה עולה כאנך דק עם כמה עלים ירוקים בקדקודו.

אך בין "הבונה" לבין "הנוטעת", המייצגים את מפעל העשייה הציונית כמיזוג של קדמוניות ומודרנה, בולט הנוף המופשט על פני ארבעת הלוחות המרכזיים: שפתו המופשטת של שטרייכמן מושפעת מן האמן מרסל ינקו: "ספינת הלאום" המדברית עשויה תצורות המזכירות מפרשים או אוהלים או מבנה משונן דמוי חומה. כך או אחרת, ה"ספינה" משיטה את הר המצדה מתחת לעננים וכמו מכריזה: "שנית מצדה לא תיפול!"

לספינה מראה עתיק, ובאחד המתווים היא נראית כדימוי ארכיאולוגי של ספינות תרשיש. בנקודה זו בולטת הסמיכות לציורי קיר של ספינות מזרח-תיכוניות קדומות שצייר האמן אהרן כהנא במחצית שנות החמישים. נזכיר: זריצקי, ינקו וכהנא היו כולם חברים ב"אופקים חדשים", לפחות עד שנת 1956. זאת ועוד: הדימוי של "ספינת המדבר", כלומר עיצוב נוף המדבר בצורת ספינה, מוכר מציורים מאוחרים מעט יותר של חברי "אופקים חדשים", דוגמת יוחנן סימון ומרסל ינקו.

באחד המתווים הנדונים, נושאת הספינה העתיקה את האותיות שי"ן וטי"ת (אולי מן השם "שטרייכמן"). האם אמורים המתווים הללו לתאר את ספינות שלמה וחירם המפליגות מנמל אילת? האם הנוף האילתי של המתווים לקיר האחד נענה במתווים ה"לאומיים" יותר של קיר שני?

ביררתי את הדבר במשפחת האמן. נאמר לי שהמתווים הללו היו ציורי הכנה לציור הקיר ב"תערוכת העשור", מה שפותר חידה בת כחמישים שנה. בה בשעה, נותרת השאלה, כיצד שולבו המתווים ה"אילתיים" עם המתווים של "ספינת מצדה".

תהא התשובה אשר תהא, שטרייכמן מתגלה בציורים הללו כצייר שבחלק מציוריו סירב להפריד הפרדה דיכוטומית בין ערכים ציוריים "טהורים" (מופשטים) לבין ערכים קולקטיוויים בשירות האומה. בפרק "צייר ישראלי, צייר ציוני", הדן בשטרייכמן נגע האוצר יונה פישר בנקודה זו אך לא התייחס למתווים שלפנינו, אשר רק לאחרונה הגיחו מעזבונו של האמן.

חמישה מתווים נוספים, במצב רעוע למדי, שנתגלו עתה, מלמדים ששטרייכמן בחן כמה אופציות לקראת ציורי הקיר של "תערוכת העשור". כך, ב"סקיצה של התוכנית לחג העשור בירושלים, בנייני האומה, 1958" - כפי שרשם בשולי מתווה נוסף, אנו פוגשים שפה סמלית שונה מזו שפגשנו עד כה. כאן, לאורך מתווה צר וארוך בצבעי מים, שילב הצייר דימויים פיגורטיביים סמליים, מסתוריים, ביחד עם קומפוזיציה מופשטת, דינאמית וססגונית, חלקה שטוחה וחלקה עשויה תצורות פרספקטיביות. למשל: גור-ארי יהודה, רשום מצד ימין של המתווה העשוי במתכונת "חותם מגידו" מ-700 לפנה"ס. צורות מכאניות מקשרות אל דמות מופשטת של פועל הנושא משא על גבו. אוהלים (מעברות?) נראים במרכז המתווה ולשמאלם נחש גדול, שמתחת לו מאזני משפט ומשמאלם גבעולי חיטה. משמאלם צומחים עצי תמר ולמרגלותיהם ערימת פירות; ואילו בקצה השמאלי של המתווה מצויר צבי או אייל מדלג ושני סוסים הסוגרים את ה"קיר". הדעת נותנת, שלא פחות מייצוג התרבות והטבע בישראל בת העשר, שטרייכמן סימל במתווה לקיר את כוחות העשייה בארץ ואפילו משרדי הממשלה: הביטחון (אריה), התעשייה (הפועל), הקליטה (אוהלים), הבריאות (נחש), המשפטים (מאזניים), החקלאות (עצי תמר), הדואר (הצבי) והתחבורה (הסוסים).

במתווה נוסף (אף הוא בצבעי מים) מאותה סדרה של 1958, ניסה שטרייכמן כיוון שונה. במיחבר המשלב השטחה קוביסטית-סינתיטית עם ארכיטקטורה תלת-ממדית, עיצב הצייר, מימין, נוף ימי של גלים מתחת לשמש קוצנית גדולה; וכנגדו משמאל, מראה עיר מזרחית וכד גדול. את מרכז המיחבר, מתחת לדימוי של כתר מרחף ("ממלכתיות"), חילק שטרייכמן לשניים: מלמעלה, גור-ארי יהודה רובץ וחושף את שיניו בשאגה, ומתחתיו זוחלת דמות מעונה הנושאת משא: האם מייצגת הדמות את זיכרון הפליט היהודי ואת סבל הגלות (הן קשה להאמין שהצייר היה מהין לייצג את הפליט הערבי במרכז ציור הנועד לחגיגה לאומית ישראלית)?

מעולם לא נקרע אמן ישראלי בין "אמנות למען אמנות" לבין "אמנות למען החברה" כפי שנקרע שטרייכמן במתווים הללו לקראת "תערוכת העשור". ואם אין די באלה, שני מתווים נוספים על "מרבד הקסמים" (הכותרת מצוינת בכתב ידו של האמן בשולי עבודותיו) מחריפים את הדילמה. באחד מהמתווים - המתייחסים לעלייה התימנית הידועה מ-1949-1950 - מרחפת יריעת בד בגליות בין ציור פסיפסי של עיר מזרחית לבין מבנה של גשר ברזל מודרני. במתווה האחר יושב איש על מרבד מעופף מצד ימין של הדף, כשהוא מעופף לרקע נוף בלתי מזוהה. במרכז, קומפוזיציה מופשטת של סימני חומות העשויות לסמל את ירושלים; ואילו משמאל, סימנים של מבנה גשר הברזל המודרני ואותיות שי"ן המרחפות מעליו. מדינת ישראל מסומלת, אם כן, בידי שטרייכמן כאחדות של ניגודים בין מזרחיות עתיקה ושל קידמה טכנולוגית, ולישראל זו מגיע מרבד הקסמים מגלות תימן.

לעומת האמור, מתווה נוסף של שטרייכמן מאותה עת, ככל הנראה ציור-הכנה בצבעי מים לאחת מאוניות "צים ("תיאודור הרצל" או "ירושלים"), מייצג מיחבר קוביסטי מופשט האופייני לציורי שטרייכמן ממחצית שנות החמישים. הציור המלבני האופקי משלב בדחיסות דקורטיבית נוף (סימני שמש וירח מעל) וענפים (העלים בצבעים שונים) ואולי גם דמות מופשטת של אשה מצד ימין. דומה, שבמתווה זה שמר שטרייכמן אמונים לערכי שפתו האמנותית בלי לנסות להתפשר עם תכנים לאומיים ובלי להיכנע ל"דין התנועה". מכאן ואילך נמנע שטרייכמן מהפח היקוש של הזמנה לתערוכות ממלכתיות והתרכז ביצירה בסטודיו בין עצמו לבין סורגי החלון המפורסמים שלו.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ