בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בניו יורק, הרכבות מאחרות בכוונה

הטיימס חושף: הדקה הסודית שמצילה את הנוסעים המאחרים

תגובות

ניו יורק. בשביל נוסע הממהר לרכבת, דקה עשויה להיות ההבדל בין ארוחת ערב משפחתית לשאריות מחוממות במיקרו. אולם, מה שרוב הנוסעים אינם יודעים זה שהדקה שלהם כבר שם. כל אחת מכ-900 רכבות הנוסעים שיוצאות מהעיר ניו יורק עוזבת את התחנה באיחור של דקה. אם לפי לוח הזמנים הרכבת אמורה לצאת ב-8:14, היא תצא ב-8:15. ובמלים אחרות, כשנדמה לנו שיש רק דקה, יש למעשה שתיים.

הדקה הסודית, הקיימת כבר עשרות שנים ומופיעה רק בלוחות הזמנים שמיועדים לעובדים בלבד, היא זמן חסד למתעכבים הזקוקים לתוספת זמן לגרור את עצמם מהרציף לקרון. "אם כולם היו יודעים שיש להם עוד דקה, הם היו מתמהמהים עוד יותר", אמרה דוברת חברת הרכבות, שצחקה כששמעה על הכתבה המתוכננת, "אל תקלקלו לנו את סיפור הכיסוי הזה".

חבויה לגמרי מעיני הציבור, דקה זו היא חריגה מתרבות הרכבות האמריקאית המעלה על נס את הדיוק. תעשיית הרכבת למעשה תרמה להיווצרות מושג הזמן הסטנדרטי, והנהיגה את אזורי הזמן בארה"ב ב-1885, 30 שנה לפני שנקבעו בחוק. הרכבת מפצה במהירות על הדקה האבודה, ויוצאת משאר התחנות בזמן שמופיע בלוח הזמנים.

דקת החסד אינה מוכרת בשיקגו, בלוס אנג'לס, בפילדלפיה או בסן פרנסיסקו. אם כי בתחנת גרנד סנטרל בניו יורק לא מומלץ לסמוך תמיד על הדקה הנוספת. לנהגי הקטרים יש רשות לצאת בזמן הרשמי אם הרציף ריק ואיש אינו רץ בניסיון להגיע לקרון. אולם, מעקב אחר 20 רכבות שיצאו בשעות העומס גילה כי רובן יצאו באיחור של 58 שניות בממוצע.

בתחנות אין כל סימן לעצם קיומו של הזמן האבוד. ברגע המיועד ליציאה מופיע הכיתוב "יצאה", גם אם הרכבת עדיין עומדת בתחנה והנוסעים המתנשפים עדיין נדחקים לתוכה. "אנשים רואים אותי בתור בן אדם חביב בגלל זה", אמר ג'ייסון מקלוסו, נהג קטר בעל ותק של 12 שנה.

הדקה הנוספת היתה ידועה במקור בשם "זמן שער", בימים שבהם נהגו לסגור את השערים שהובילו לרציפים. שערים אלה מופעלים לעתים גם היום בגרנד סנטרל. בשעה המיועדת ליציאה היו השערים נסגרים. למי שעברו אותם, נותרה דקה כדי לרוץ לאורך הרציף ולעלות לרכבת.

"מדיניות הדקה" הותירה נוסעים רבים המומים ומכירי תודה. "התפלאתי כשהרכבת עוד היתה שם", אמר כריסטיאן רידל שהגיע מתנשף לקרון. בזכות דקת החסד, לא נאלץ רידל להמתין חצי שעה לרכבת הבאה לביתו.

בישראל: לוח הזמנים הוא המלצה בלבד

בישראל הפכו מזמן האיחורים התכופים בלוח הזמנים של הרכבת לכורח המאוס ביותר אותו נאלץ הנוסע הישראלי לסבול מדי יום. ב-5-2007 הידרדרה רכבת ישראל לשיעור דיוק נמוך יחסית לעולם של 82%-84%. בשנת 2008 עלה שיעור הדיוק הממוצע, ואולם השנה שב לדשדש סביב 87% - וההידרדרות נמשכת. זאת כאשר הרכבת משקללת בחישוביה רק איחורים שמעל ל-5 דקות. במקביל, הפך הטיפול באיחורים לאתגר המורכב ביותר עמו נאלצת הנהלת הרכבת להתמודד, משום שהינו תוצר של שלל כשלים. בין היתר, האיחורים הם פועל יוצא של מצוקת רכבות נמשכת, בלאי מואץ, חוסר יעילות במערך התחזוקה והתפעול.

אבי בר-אלי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו