בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העסקה שתהפוך את משפחת לבנת ונוחי דנקנר למובילים בשוק הבינוי

החלפת בעלויות בחברות ענק, כמו הנסון ישראל, יוצרת תמיד כאב ראש לרשות ההגבלים העסקיים. כשהקונים של החברה העוסקת בתחום חומרי הבניין הם משפחת לבנת ונוחי דנקנר, שבשליטתם כמה מונופולים בענף הבנייה - העניין מסתבך. כשהחלופה היא התחזקות של חברה מובילה בתחום המחצבות - זה כבר פלונטר של ממש

תגובות

>> רשימת החברות הארוכה שבשליטת נוחי דנקנר ומשפחת לבנת, כוללת מספר רב של חברות בתחום הבינוי בישראל. על כן לא הופתעו שחקנים בתחום כשנודע במאי האחרון כי אלה מבקשים לצרף לקבוצתם את חברת חומרי הבניין השנייה בגודלה בישראל - הנסון ישראל תמורת כמה מאות מיליוני שקלים. אם שמה של החברה אינו מוכר לכם, אין זה מקרי. סביר להניח שגם שמן של חברות מובילות אחרות בתחום, כמו רדימיקס, זר לכם.

חברות חומרי הבניין הגדולות שמוחזקות על פי רוב בידי קבוצות עולמיות מעטות (שתי החברות שהוזכרו הן כאלה), מתרחקות מתקשורת כמו מאש. כך, תחום שמגלגל מיליארדי שקלים בשנה, מסתכם במפגש אקראי של הציבור עם מערבל בטון כזה או אחר בכבישים. בשלושת החודשים האחרונים בודקת הממונה על הרשות להגבלים עסקיים רונית קן, את העסקה. בימים הקרובים היא צפויה לפרסם את עמדתה שתכריע את גורל העסקה. בדיקת TheMarker חושפת את הפלונטר בו היא מצויה.

מחד גיסא, לחברות שבקבוצת דנקנר ומשפחת לבנת יש השפעה אדירה על שוק הבינוי. מאידך גיסא, פסילת העסקה תסלול את הדרך לרכישת הנסון על ידי גורם דומיננטי אחר בתחום - חברת שפיר הנדסה, שההערכות הן כי משרד התשתיות יתקשה לאשר אותה, בגלל שאז ייווצר לה יתרון משמעותי בתחום המחצבות במרכז הארץ. פלונטר, כבר אמרנו.

ההצעה: משאב גברה על שפיר

הנסון היא חברת חומרי הבניין השנייה בגודלה בישראל אחרי רדימיקס. החברה השלישית בגודלה בענף היא שפיר הנדסה. לשלושתן מחצבות, מפעלי בטון וציי רכבים להעברת בטון וחצץ. את החמישייה הראשונה של חברות בתחום הבטון המובא (בטון שמיוצר במפעל ונשלח לאתרים - ג.ל.) משלימות ישראבטון מקבוצת אשטרום וסולל בונה מקבוצת שיכון ובינוי (ראו טבלה המציגה את גודלן היחסי בעמוד הבא).

הנסון נמצאת בבעלות התאגיד הגרמני היידלברג צמנט (Heidelberg Cement) שנחשב לאחד מיצרני מוצרי הבנייה הגדולים בעולם. עם פרוץ המשבר הכלכלי העולמי נפגעו ההכנסות של בעלי השליטה הגרמניים בתאגיד. בינואר 2009 השליך עצמו למרגלות רכבת נוסעת אדולף מרקל, בעל השליטה בהיידלברג ואחד מעשירי גרמניה, ככל הנראה על רקע המצב הכלכלי.

ככל הידוע מצבה של הנסון ישראל לא הורע באותה התקופה, אלא שבהיידלברג החליטו למכור את הנסון. במאי 2009 חשף TheMarker כי כלל תעשיות - המוחזקת על ידי אי.די.בי שבין היתר מוחזקת על ידי דנקנר ולבנת - מקיימת מגעים לרכישת החברה. כשפנה העיתון להיידלברג ושאל לסיבת המכירה ענו כי "החלטנו למכור את הנסון ישראל כחלק מתוכנית פיתוח של החברה".

כשבוע לאחר שנודע על המגעים, הגיע לישראל גורם רשמי מגרמניה ונפגש עם מספר רוכשים פוטנציאליים ובהם נציגי שפיר הנדסה, אנשי העסקים יעקב אנגל ויעקב שחר וכן נציגים מטעם חברת ישראבטון. בעוד שההתלהבות של שלושת האחרונים מהעסקה התפוגגה במהירות, בשפיר בדקו את העסקה לעומק וכך נותרו שתי שחקניות מרכזיות בתמונה.

בסוף יולי הכריעה היידלברג לטובת משאב מקבוצת כלל תעשיות, ונקבע כי התשלום עבור החברה יעמוד על 450 מיליון שקל. עם ההודעה נקבע כי הרשות להגבלים העסקיים תבחן את העסקה.

רשימת החברות הארוכה בהן שולטים דנקנר ושותפיו ממשפחת לבנת, מסבירה מדוע נדרש אישור שכזה. חברת משאב שמבקשת לרכוש את הנסון, נמצאת בבעלות שני גופים - כלל תעשיות (75%) שמנהלה הוא צביקה לבנת. ביתרת האחוזים במשאב מחזיק שותפם - התאגיד האירי הבינלאומי - CRH שפועל ב-35 מדינות בעולם בתחום הייצור והשיווק של חומרי בנייה ומלט ומעסיק עשרות אלפי עובדים.

למרות ששמה של משפחת לבנת פחות מוכר בציבור משמות של משפחות עתירות ממון אחרות, מדובר במשפחה חזקה, בעלת קשרים ענפים - בעיקר בתחומי התעבורה והבנייה. משפחת לבנת מחזיקה ב-13% מאי.די.בי. אבי המשפחה, אברהם (בונדי) לבנת, נחשב לדומיננטי במשפחה. בענף אומרים כי שום דבר לא זז בעסקי המשפחה ללא ההחלטה שלו. מבין שלושת בניו, שי, זאב וצביקה, השניים האחרונים מעורבים יותר בעסקי המשפחה. זאב מעורב בניהול חברת תעבורה, וצביקה הוא מנכ"ל משותף של כלל תעשיות.

רשימת חברות הבנות של משאב כוללת כמה חברות מרכזיות בתחום הבנייה בישראל. בראש הרשימה נמצאת יצרנית המלט היחידה בישראל - נשר. מאז 1989 היא מוכרזת כמונופול בשוק המלט, והיא מספקת כיום כ-90% מהמלט בישראל, שהוא נשמת אפה של כל תעשיית הבנייה. מקורות בכלל תעשיות טוענים השבוע כי הם אחראים רק ל-85% מהמלט בישראל, וכי למרות מעמדם, מחיריהם נמוכים ממדינות שכנות, כמו ירדן.

טענה זו סותרת לכאורה שתי עבודות השוואתיות שנעשו בשנים האחרונות. ב-1998 פירסם אמיר עציוני עבור המכון ללימודים אסטרטגיים ופוליטיים מתקדמים עבודה בנושא משק המלט בישראל, ממנה עולה כי מחירי המלט יקרים בעשרות אחוזים ממדינות שכנות בהן ירדן, טורקיה, מצרים וקפריסין. ב-2007 פירסמו מכוני מחקר בינלאומיים ואוניברסיטת קיימברידג' מחקר השוואתי בנושא מחירי המלט, ממנו עלה כי מחיר המלט בישראל גבוה בכ-30% מבמדינות שכנות (למעט ירדן).

הבחינה: סבך הבעלויות

חברות הבנות של נשר כוללות בין היתר את חברת תעבורה, בה מחזיקה בשותפות גם משפחת לבנת. המשפחה מחזיקה (בשותפות עם יוסי רוזן ואודי רקנאטי) גם חברה בת אחרת ושמה תעבורה תפזורת, המוכרזת כמונופול בתחום שינוע המלט האפור למפעלי הבטון. אם עדיין לא התבלבלתם בסבך הבעלויות, נציין רק עוד פרט אחד והוא כי לחברת תעבורה יש חברה בת משמעותית נוספת בתחום, ששמה חרושת חומרי נפץ. אין (כמעט) בעל מחצבה שאינו מכיר אותה - מכיוון שהיא מוכרזת כמונופול בתחום חומרי הנפץ.

זרוע אחרת של דנקנר הקשורה לעולם הבינוי כוללת את חברות הבנייה עצמן ובראשן חברת הנדל"ן נכסים ובניין, שאחראית על בניית אלפי דירות, וכן בתחום הנכסים המניבים. זאת באמצעות חברות בנות כמו נווה גד (כיום נווה - ג.ל), גב ים וישפרו.

לבנת ודנקנר צריכים רק חברה שלרשותה מחצבות ומפעלים לייצור בטון על מנת להשיג דריסת רגל אנכית משמעותית על כל שרשרת הבנייה בישראל. העמדתה של הנסון על המדף, היא עבורם הזדמנות פז להשלים את החסר.

בשלושת החודשים מאז הוכרז על העסקה פנו כמה גופים לרשות ההגבלים בבקשה כי זו תפסול אותה, לנוכח העוצמה של דנקנר ולבנת בתחום הבנייה בישראל. מבדיקת TheMarker עולה כי לפחות ארבעה גופים הגישו התנגדויות לרשות: התאחדות הקבלנים, שפיר הנדסה, ישראבטון וגורם נוסף. בעליהם של שלושה האחרונים סירבו להסביר בצורה גלויה מדוע הם מתנגדים לעסקה.

בכיר בענף: "לנוחי דנקנר ולמשפחת לבנת יש כוח עצום בישראל מעצם אחזקתן בנשר ובתעבורה. אנו מתנגדים לעסקה כי זה לא ייתכן שמי שמייצר מלט ומשנע אותו למפעלי הבטון, ייהפך ליצרן בטון שמתחרה בלקוחות שלו. אני מודה שאני מפחד מהעסקה". אחרים ביקשו שלא לדבר גם בעילום שם ואמרו כי אין הם מבקשים "לפתוח חזית מול דנקנר או מול משפחת לבנת".

היחידים שמתנגדים באופן גלוי לעסקה הם התאחדות הקבלנים. יו"ר ועדת משאבים של ההתאחדות צחי לנדאו אמר זמן קצר לאחר חשיפת המגעים בין כלל תעשיות להיידלברג כי "במידה שדנקנר ישתלט על הנסון, יהיה מדובר באסון. לא יכול להיות שמונופול בענף המלט ומונופול בענף שינוע המלט יהיו בעלי אינטרסים גם בחומרי הגלם. ברגע שדנקנר יכניס רגל לתחום הבטון והמחצבות, הוא יבטל תחרות בענף. למתחרים לא יהיה כל סיכוי".

באוגוסט פירסם הכלכלן שאול קרולנד מחברת שקד כלכלה, דו"ח לבקשת התאחדות הקבלנים בנוגע לעסקה שהוגש לרשות ההגבלים כחלק מהתנגדותה לעסקה. בין מסקנותיו כתב קרולנד כי "הסכנה במיזוג של משאב ונשר עם הנסון היא בפגיעה הצפויה בתחרות בשוק, הנובעת מהיכולת של הגוף הממוזג לחסום את השוק בפני המתחרים ולגרום ליציאה של מספיק מתחרים ובכך לרכוש מעמד מונופוליסטי, תוך השתלטות על ענף הבטון באופן מלא ועל ענף המחצבות באופן חלקי".

עוד הוא מוסיף כי הכיסים של כולנו ייפגעו לנוכח העובדה שהקבוצה תיהפך לדומיננטית מדי בשוק: "למהלך השפעה משמעותית על ענפי הבנייה והסלילה, אשר תבוא לידי ביטוי בייקור של הדיור והתשתית ומכאן גם השפעות חברתיות על הדיור לזוגות צעירים ומשפחות מעוטות יכולות".

המיקוח: האיזון עם רדימיקס

שחקנית מובילה בישראל בתחום חומרי הבניין היא כאמור חברת רדימיקס שבבעלות התאגיד המקסיקני העולמי Cemex. כמו היידלברג ו-CRH, גם תאגיד זה פועל בתחום חומרי הבניין במספר רב של מדינות בעולם. לאחר מספר ניסיונות להשיגו, הסכים מנכ"ל רדימיקס יצחק בז'רנו לומר כי החברה העבירה "אלפי מסמכים" כלשונו לרשות להגבלים עסקיים, לאחר שזו ביקשה את חוות דעתה של רדימיקס לגבי העסקה.

עם זאת הוא סירב לחשוף אם הם מסתייגים מהעסקה. מקורות בענף יודעים לספר כי רדימיקס לא מתנגדת לעסקה ומעלים תהיות לגבי עמדתה לאור העובדה שרדימיקס עושה מאמצים גדולים להתחזק בענף הבטון בישראל. כך, לפני פחות משנתיים שילמה רדימיקס 147 מיליון שקל לשיכון ובינוי שבשליטת שרי אריסון, עבור חלקה (50%) בחברה הבת תעשיות אבן וסיד, שברשותה מחצבות ומפעלים לייצור אספלט, בלוקים וסיד.

"מי שמתבקש לאשר את העסקה הזו צריך לשאול את עצמו מדוע רדימיקס לא מתנגדת לעסקה. הרי לפחות על הנייר הם אמורים להיות הראשונים שנפגעים מהעובדה שספק המלט שלהם נהפך עכשיו גם למתחרה ישיר בתחום הבטון. ועדיין לא שומעים שום מלה", אומר בכיר בענף.

מקורות בענף טוענים כי בין רדימיקס לקבוצת כלל תעשיות יש קשרים טובים שבאים לידי ביטוי בקשרים אישיים וחבריים בין מי שהיה יו"ר רדימיקס שנים רבות, אמנון דותן לבין משפחת לבנת. כיום מדובר בקשרים עסקיים, שכן לפני כשנה וחצי פרש דותן לגמלאות מרדימיקס לאחר 40 שנה. זמן קצר לאחר מכן הוא נענה לקריאת משפחת לבנת וכיום הוא מכהן כיו"ר חברת נשר. לדותן יש קשרים הדוקים ברדימיקס עד היום, בהם גם חתנו גיל ליצ'י, שמכהן כאחראי תחום הבטון ברדימיקס.

"בין משאב ונשר לרדימיקס יש קשרים אישיים טובים בדרגי הניהול, אבל זה לא הכל", אומר בכיר בענף שמציע תיאוריה משלו לחוסר העמדה של רדימיקס לעסקה. "אני חושש שאם העסקה תאושר נגלה שיש שתי חברות שכוחן ילך ויתעצם - הנסון ורדימיקס. בטווח העתידי מתחרים חלשים בתחום הבטון ייאלצו לפרוש מהמשחק וככה יישרדו רק הגדולים".

"מי שחושב שחברה בינלאומית תשקיע לפי אשליה עתידית שייצאו מתחרים מהשוק ואז נרוויח יותר לא מבין כיצד פועלות חברות גדולות", אומר מנכ"ל רדימיקס בז'רנו. "אנחנו לא נעבור על החוק. מי שרומז זאת רגיל לסטנדרטים אחרים".

החלופה: לא טובה יותר

לאחר שקיבלו ברשות ההגבלים העסקיים את עמדתם של השחקנים הפעילים בתחום, הם פנו למשרד התשתיות שסיפק זווית שונה לגמרי לעסקה המתגבשת. אלה שמו דגש על תחום המחצבות שעליו הם אמונים. הם הסבירו לאנשי רשות ההגבלים כי מבחינתם, רכישת הנסון על ידי כלל תעשיות לא תפר איזונים בענף כמו שעשויה להפר לשיטתם עסקה מול הרוכשת הפוטנציאלית הנוספת, שפיר הנדסה. "במקרה כזה המשרד היה מביע את התנגדותו", אומר מקור במשרד.

בישראל פועלות כ-30 מחצבות חצץ, כשהגדולה שבהן ממוקמת במרכז הארץ, בסמוך למודיעין, המספקת כ-5.5 מיליון טונות בשנה ומופעלת על ידי רדימיקס. יתר המחצבות הגדולות במרכז - בשטח שבין קרית גת לחיפה - מופעלות על ידי שפיר והנסון. קיימת מחצבה נוספת שמספקת כמיליון טון חצץ והמופעלת על ידי חברת המהפך.

"מי שמסתכל על המפה מבין מיד שמכירת הנסון לשפיר תהיה בעייתית בגלל עניין המחצבות. היא תיצור שליטה מאוד גדולה של שפיר במרכז הארץ", אומר אותו מקור במשרד התשתיות. לדבריו, אזור המרכז חשוב יותר בגלל עלויות השינוע הגבוהות. ככל שהמחצבה קרובה יותר למרכז, עלויות השינוע של חומרי המחצבה נמוכים יותר - ועל כן המחירים שלה נמוכים יותר והיא תחרותית יותר.

"רכישת הנסון על ידי כלל תעשיות לא תפר את האיזון בנושא, כי אין להם מחצבות", אמר אותו מקור, שסיפק תיאוריה משלו לעמדת רדימיקס: "הם היו מעדיפים שכלל תעשיות לא היו קונים את הנסון, אבל הם יודעים שאם הם לא יקנו, זו תהיה ככל הנראה שפיר - ומכך הם חוששים יותר".

בכלל תעשיות התייחסו לראשונה לעסקה מאז שהודיעו עליה לבורסה ביולי, על רקע הטענות המובאות בכתבה. "רכישת הנסון מהווה מהלך טבעי של כניסה לשוק ההמשך של מוצרי הבנייה כמקובל בעולם", הגיבו בכלל תעשיות. "חברת הנסון מהווה פחות מ-15% משוק הבטון, בו פועלים מתחרים אף גדולים ממנה, והיא מתחרה בשוק בו חסמי הכניסה נמוכים. יתרה מכך, אין בכוונת משאב לפגוע ולא במעט במעמדה של נשר כספקית של מלט איכותי, זמין ובמחירים הוגנים לכל יצרני הבטון בישראל כפי שעשתה ב-85 שנות קיומה. ניתוח מעמיק של השוק יצביע על כך שאין כל תרחיש הגיוני בו תפגע נשר בלקוחותיה.

"הטענה כי רכישת הנסון תיצור מוקדי חוזק בענף הבנייה היא פופוליסטית, והיא משרתת מתחרים לרכישת הנסון וגורמים המעוניינים להכשיל את העסקה". לגבי הטענות על התחזקות החברה לצד רדימיקס נכתב כי "רדימיקס ישראל מוחזקת במלואה על ידי ענק המלט הבינלאומי Cemex, המנהל את עסקיו על פי שיקולים אסטרטגיים וכלכליים. שיקוליה העסקיים של החברה אינם מושפעים ממערכות יחסים כאלו או אחרים של נשר עם לקוחותיה".

ברשות ההגבלים סירבו להגיב בעניין, אם כי בכיר ברשות הבהיר כי ההחלטה הסופית קרובה. "זו לא עוד עסקה רגילה ועל כן אנחנו מגבשים דעה בצורה רצינית. עד כה נעשו פניות למספר רב של גופים שהביעו את דעתם בנושא. אין בכוונתנו לעכב או לקבור את העסקה ועל כן אנחנו פועלים במלוא המהירות לסיים את חוות דעתנו שוודאי תינתן בתקופה הקרובה".

משפיר הנדסה נמסר כי "עמדת משרד התשתיות אינה רלוונטית לעסקה הנוכחית". ממשרד התשתיות נמסר: "לאחר בדיקה שנערכה במשרד התשתיות בעניין, איננו מוצאים סיבה למניעת המיזוג".

כיצד מגיעים בניינים לעולם

>> שני אבני היסוד בתהליך הבנייה של בניינים ותשתיות הם מלט ואגרגטים (חצץ). בישראל יש יצרן מלט אחד - חברת נשר מקבוצת כלל תעשיות שבשליטת נוחי דנקנר ומשפחת לבנת - שאחראית לכ-90% מהמלט בישראל והשאר מיובא על ידי יבואן מלט אחד, יורם לוינסון.

המלט מגיע למפעלי הבטון על ידי משאיות. בענף זה ישנו מונופול מוכרז של חברת תעבורה תפזורת, חברה פרטית שבשליטת משפחת לבנת, השותפים בגרעין השליטה של אי.די.בי.

האגרגטים מגיעים מהמחצבות, כשבישראל יש שלוש חברות עיקריות בתחום - רדימיקס, הנסון ושפיר. כחלק מתהליך העבודה במחצבות יש לבצע שימוש בחומרי נפץ. החברה המובילה בתחום זה היא חרושת - אף היא בשליטת כלל תעשיות.

מהמחצבות משונעים האגרגטים במשאיות למפעלי הבטון, שם נפגשים כל החומרים המייצרים בטון - מלט, אגרגטים, מים וחול. לאחר תהליך הפקת הבטון, הוא נשלח במשאיות בטון לאתרי הבנייה. דנקנר שולט בחברות גם בתחום הבנייה למגורים. יש חשיבות רבה למיקום מפעלי בטון והמחצבות - ככל שאלה קרובים לאתרי הבנייה, שמרביתם במרכז הארץ, כך עלויות השינוע מצטמצמות.




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו