אלי פודה | הנכבה לא תיעלם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ההחלטה של משרד החינוך לאסוף מהחנויות את העותקים של ספר הלימוד החדש בהיסטוריה, "בונים מדינה במזרח התיכון", בשל הכללת קטעים לא ראויים ללימוד לכאורה, אינה צריכה להפתיע איש. ההיסטוריה של ספרי הלימוד להיסטוריה מלמדת, כי כל דור חדש של ספרים לווה בביקורת ציבורית, ובמקרים קיצוניים אף בפסילה של ספר, אבל תגובות אלה לא שינו את המגמה ההיסטורית ולא מנעו פרסום דורות חדשים של ספרים.

בשנות ה-70, למשל, פורסמה מקראה בנושא הסכסוך הישראלי-הערבי, שהעניקה לתלמידים פרספקטיווה רחבה יותר על הסכסוך מנקודת מבט ערבית. המקראה הוכתרה בתואר הלא מחמיא "ספר אנטי-ציוני". בשנות ה-80 התעוררה ביקורת על כך שספרי הלימוד "מעלימים" את המיתוסים הציוניים (ובעיקר מיתוס תל חי). השיא היה בשנת 2000, אז החליטה ועדת החינוך של הכנסת לפסול ספר לימוד לכיתות ט' שחיבר דני יעקובי, משום ש"נעדרו ממנו פרקים חשובים בתולדות השואה, הציונות ומדינת ישראל".

במקרה הנוכחי יצא הקצף על ספר בהוצאת מרכז זלמן שזר, המיועד לחטיבה העליונה. בחלק העוסק בהיווצרות בעיית הפליטים הפלסטינים בחר הספר, בעריכת אליעזר דומקה ואחרים, להתייחס משלוש נקודות השקפה שונות לשאלה "מה גרם ליציאת הפליטים הפלסטינים מהשטח שבשליטה יהודית, בריחה או גירוש"?

נקודת ההשקפה הראשונה היא מתוך ספרו של יוחנן כהן, איש מחלקת ההסברה של משרד החוץ; השנייה היא של וליד חאלידי, היסטוריון פלסטיני; והשלישית של בני מוריס, היסטוריון ישראלי שקטעים מספרו על היווצרות בעיית הפליטים מופיעים בכל ספרי הלימוד הישראליים מאז סוף שנות ה-90. את המחלוקת עורר, כמובן, חלקו של ההיסטוריון הפלסטיני, שצוטט כך: "תוכנית ד'... היתה ההזדמנות ההיסטורית (של היהודים) לטהר מערבים את ארץ-ישראל, לשלול את הנוכחות הערבית פשוט על ידי מחיקתה". קטע זה, נטען בביקורת שנמתחה על הספר, מעניק לגיטימציה לטיעון הפלסטיני בדבר "טיהור אתני" שנעשה על ידי היהודים במלחמת 1948.

בדיקה של תוכנית הלימודים החדשה בהיסטוריה מעלה, כי קטע זה עולה בקנה אחד עם הנחיותיה, שלפיהן בכל האמור בטיפוח הבנה וסובלנות כלפי רגשות, מסורות, תרבויות ואורחות חיים של האחר, יש להכיר "בקיום נקודות ראות שונות וגישות שונות בכל נושא, אירוע או תהליך".

אולם שורשי הבעיה עמוקים יותר. ספרי הלימוד הנוכחיים שייכים לדור השלישי של ספרים שיצא לאור מאז הקמת המדינה. כל ספרי הלימוד בהיסטוריה שאושרו לשימוש במערכת החינוך הממלכתית מזכירים - בצורה זו או אחרת - את הנכבה. הם מציגים אותה כביטוי של נקודת ההשקפה הפלסטינית על מלחמת 1948. נקודת ראייה זו כבר מקפלת בתוכה את האשמת היהודים באסון הפלסטיני.

האם יש פסול בהצגת נקודת מבט זו? האם היא מחלישה את נקודת המבט הציונית? לעניות דעתי, ההיפך הוא הנכון. תלמיד שייחשף למידע זה באינטרנט או בפגישה עם נוער ערבי, ייאלץ להתמודד עם סוגיות קשות שספרי הלימוד העלימו ממנו. אין ספק שהתמודדות מוקדמת, בהנחייתו של מורה מנוסה להיסטוריה, עדיפה. אל יתפתה משרד החינוך או שר החינוך להעלים מספרי הלימוד קטעים העוסקים בנקודת המבט של האחר. מהלך כזה לא יהפוך את התלמיד לציוני יותר, אלא לבור יותר.

פרופ' פודה הוא ראש החוג ללימודי האיסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. בימים אלה הוא מסיים מחקר על ספרי הלימוד להיסטוריה

תגיות:

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ