בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור | אלברכט דירר

תירגמו מרוסית טניה חזנובסקי ותומר שריג

תגובות

להדרה

פרופסור אלכסנדר פסחבר היה שומר לילה במפעל אלקטרה באזור התעשייה החדש בראשון לציון. בחייו הקודמים, שעפו לבלי שוב כמו נשמה מגוף המת, הוא היה מנהל אחת המחלקות במוזיאון ארמיטאז' והעביר הרצאות באקדמיה לאמנויות של סנט-פטרסבורג. הידע שלו על תקופת הרנסנס הצפון-אירופי היה מקיף להפליא. כשהגיע לישראל, הפרופסור היה לשומר פשוט, אלכס.

בלילות הוא ישב בבודקה שלו וכתב עבודת מחקר על אלברכט דירר. לשווא - הרי פסחבר הבין היטב שלא יוכל לפרסם את עבודתו - אבל הפרופסור הצדיק את פועלו בנימוקים הבאים: ראשית כל, כדי להשביע ולו במעט, באמצעות המחשבה, את רוחו, שההגירה חסרת הרחמים הפכה אותה לשדופה. ודבר שני, כדי להצליח להישאר ער בזכות הכתיבה, ולא להיתפס ישן על ידי המפקח, מה שעלול לעלות לו באיבוד מקום העבודה. הסוגיות הקשורות ליצירתו של אלברכט דירר העסיקו את מוחו של פסחבר במשך זמן רב.

הוויכוחים האקדמיים סביב יצירתו מתנהלים כבר קרוב לשלוש מאות שנה: לאיזו תקופה לשייך את האמן הגאוני? לתקופה הגותית המאוחרת או לרנסנס הצפון-אירופאי? את הפרופסור שלנו אף אחת מהתיאוריות הקיימות לא סיפקה. לא מכיוון שלא היו נכונות - בהחלט לא - אלא בגלל תחושת חוסר השלמות. הפריע לו גם שהקונספציות המנוגדות לא נראו לו סותרות. איך זה ייתכן?

פסחבר זכר היטב אותו ערב שבו עלה פתאום בדעתו הרעיון הבסיסי. זמן קצר לפני כן הדריך המפקח משה רובינשטיין, אלוף משנה במילואים, קצין מודיעין לשעבר - ארוך, קרח, בעל פנים סגפניים, חיוך מתכתי ומבט דוקר וקשוח - את הפרופסור: שומר לא צריך לחשוב על שום דבר, רק למלא הוראות (למעשה, הוא אמר את זה יותר בחריפות: צריך שיהיה לו ראש קטן. או במלים אחרות: שיהיה נטול מוח). כל שעה לעשות סיור, ובשום פנים ואופן לא לישון!

- כן, כן, הבנתי, מילמל פסחבר, כאילו מצטדק.

אחרי שהמכונית השחורה של האלוף משנה נעלמה מעבר לפינה, הפרופסור נכנס לבודקה, הוציא מתיקו מחברת עבה של 96 עמודים, פתח אותה ושקע במחשבות למשך זמן רב. תוך כדי חשיבה הוא הביט בכוכבים ובירח הדק, המוטל על גבו. אבל הוא לא ראה אותם מפני שמבטו, שלמתבונן מהצד נראה כבוי, היה מכוון פנימה. ושם ההפך המוחלט: הוא הלך והתלהט, האיר ומישש את הרעיון שזה עתה נולד.

"במאה ה-17", חשב לעצמו פסחבר, "זנדראט כתב במסה שלו, ?האקדמיה הגרמנית לאמנויות גבוהות', שהיצירות של דירר הן פרי אמנות הרנסנס ההלניסטי. במאות ה-18 וה-19 וינקלמן וולפלין השווייצרי פיתחו וביססו את הסברה הזאת. מנגד ניצבו נציגי הרומנטיזם הגרמני: הרדר, ואקנרודר והאחים שלגל. הם טענו שהשפעות דרום-אירופיות הורידו את הפוטנציאל של האמנות הגרמנית, ואת דירר הם שייכו לתקופה הגותית המאוחרת, למסורות הגרמניות העתיקות".

בלילה הראשון לא כתב פסחבר שום דבר פרט לכותרת: "סוגיות מסוימות באסתטיקה של א' דירר". ובלילות הבאים הוא רק הלך לאורך הגדר ובנה בראש את מבנה התיאוריה שלו. בין השומרים האחרים, הקולגות שלו, עברה שמועה שפסחבר קצת מסובב, מכיוון שהוא לא ישן אפילו בלילה שבין שישי לשבת - לילה שבו המפקח בכלל לא מגיע.

לקראת סוף החודש הוא התחיל לרשום את מחשבותיו. ככל שהתקדם ללב הרעיון, החלו להיפתח לפניו דברים מעניינים ביותר. למשל היידריך, אחד מתלמידיו של ולפלין, כשחקר את ההשפעות האיטלקיות על דירר, ציין שהצייר הגדול היה מעבד את הדחפים הדרום-אירופיים על בסיס המסורות הגותיות. הוא העלה סברה לגבי הקיום הדואלי (רטרוספקטיבי ופרוגרסיבי) באמנותו של דירר.

פסחבר המשיך הלאה, והוסיף לדואט גותיקה-רנסנס עוד נדבך אחד: רפורמציה. בבסיס הרעיון שלו ניצב עקרון ההשלמה. הוא הזכיר את שלינג, שבמסה שלו "Von der Weltseele" (1797) כתב ש"הניגוד בין שתי דעות יכול להיות גם מדומה, וקבוצות של מושגים מנוגדים כלל אינן כאלה, אלא רק משלימות זו את זו בתיאור התופעה". לחיזוק דבריו הסתמך על נילס בוהר - הוגה תורת ההשלמה הקלאסית, ועל הנוסחה האוניברסלית שלו: "שלמות האורגניזמים החיים, מאפייני האדם התבוני וכן תרבויות אנושיות - לכל אלה נחוצה שיטת תיאור משלימה".

פסחבר ניתח שני זרמים בסיסיים המנוגדים זה לזה בהיסטוריה של הפילוסופיה האסתטית: זה של אפלטון וזה של אריסטו, אשר היו בסיס תיאורטי לאמנות הגותית והרנסנסית וחיו בשלום באמנות של דירר. כשכתב על תקופת הרפורמציה, הפרופסור ציין את ארסמוס מרוטרדם ואת "Diatribe" שלו, וכן את המסה של מרטין לותר, מעין תשובה לארסמוס. הוא ציטט את מכתבו של לותר למשפטן שרל, שבו הרפורמטור הודה לדירר על הציורים ששלח לו: "קיבלתי את מתנתו של אדם משכמו ומעלה, אלברכט דירר. אני מבקש ממך למסור לאלברכט דירר המהולל את תודתי על מזכרת זאת..."

פסחבר בנה במיומנות וירטואוזיות את הטיעונים לתיאוריה שלו, עד שהיא עצמה החלה לקבל תווים של יופי אסתטי. לבסוף, כעבור ארבעה חודשים, הגיע הלילה שבו עבודת המחקר של פסחבר התקרבה לסיומה. הוא היה כולו שקוע בכתיבה - ולכן לא היה זה מפתיע שלא הבחין בכך שבשלוש וחצי לפנות בוקר הגיע המפקח. זה היה עופר - בן 22, גבוה, חזק, שרק עכשיו השתחרר משירות צבאי בצנחנים.

לאחר שחיכה כמה דקות במכונית והבין שפסחבר לא ייצא מהבודקה, התחיל לצפור. פסחבר חטף את היומן שבו עופר היה צריך לחתום, וזינק החוצה.

- מה, ישנת? שאל עופר בצורה בוטה למדי.

- לא, לא ישנתי. פשוט שקעתי במחשבות ולא שמעתי שהמכונית התקרבה.

עופר רשם ביומן שבזמן הביקורת השומר אלכס פסחבר ישן. אחר כך החזיר את היומן לפסחבר, הסתובב לאחור ונסע.

הפרופסור קיבל את זה קשה מאוד, ואולי בגלל זה פיסקת הסיום יצאה לא מרשימה במיוחד. "מורשתו האמנותית של אלברכט דירר היא מקור בלתי נדלה של ידע, ולא ניתן לענות על כל השאלות שמעלה התופעה המורכבת הזאת. לכן, בעבודה הנוכחית נותחו רק סוגיות בודדות מתוך האסתטיקה של האמן הגאוני, שיצירתו מחכה לעוד ועוד חוקרים חדשים". הוא סימן נקודה - ואז נרדם באמת.

להערתו של עופר היו השלכות. בהתחלה רצו בכלל לזרוק את פסחבר. אבל אחר כך, משום מה, ריחמו עליו, השאירו אותו לעבוד בבודקה, אבל הטילו עליו קנס של 150 שקל.

ליאוניד פקרובסקי נולד בקייב, למד אמנות ועסק בביקורת אמנות. אחרי שעלה לארץ עבד כגנן ודפס. עכשיו הוא שומר במגרש המכוניות של בית דייהטסו בתל אביב.



אלברכט דירר, דיוקן עצמי, 1498



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו