בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פליקס היקר, אנא, בלי חומות של "לא כותבים"

מכתב של קפקא שהתגלה לפני שבועיים במזוודה בעליית הגג של בית משפחת גורנשטיין בגבעתיים זורה עוד אלומת אור קטנה על חיי קפקא חולה השחפת בשנותיו האחרונות, כששהה בבית הבראה בהרי הטטרה

תגובות

טטרנסקה מאטליארי: 5.6.1921

פליקס היקר,

אנא, בלי "חומות של ?לא כותבים'", בשום פנים לא. אני כותב למקס, כלומר גם לך, ומקס כותב אלי, ואתה שולח לי את ה"זלבסטוהר", כלומר גם אתה כותב. זה שאתה... - בשום פנים אינני יכול לכתוב את המלה - דבר זה מצער אותי מאוד. במאמרים שלך אין לזה זכר, כלומר גם לא במחשבותיך.

השבועון זכה פה במנוי חדש ובזה אני רושם אותו: הרופא המקומי ד"ר ליאופולד שטרלינגר, טטרנסקה מאטליארי, דואר טטרנסקה לומניצה. אנא, שלח אותו אליו החל בגיליון הקרוב. אני עצמי רק השאלתי לו שני גיליונות, יותר מזה לא עשיתי כלום. הוא היה נלהב - להפתעתי, כי חשבתי שהוא עסוק בדברים אחרים לגמרי.

ברכות לבביות לך, לאשתך ולילדה,

שלך פ'.

תירגמה מגרמנית אילנה המרמן

***שנים ארוכות הן שכבו בעליית הגג של משפחת גורנשטיין בגבעתיים. אפורות, כבדות, מגושמות ומעלות אבק. איש לא ידע מה בדיוק מכילות המזוודות הענקיות האלה, מחכות לרגע שמישהו יגלה בהן עניין. "פעם היתה שם גם איזו גלויה של פרנץ קפקא, אבל אמא שלי מכרה אותה מזמן לגרמניה", נזכר השחקן אלי גורנשטיין, בעליהן של המזוודות האלה.

הרבה זמן חלף מאז. בכל פעם שנפגשנו או דיברנו על סבו - פליקס ולטש, חברם הטוב של קפקא ומקס ברוד - גורנשטיין הזכיר את המזוודות האלה ואמר שיום אחד כדאי שנפתח אותן.

מי שהתגייס לעזור היה ערן אליהו בן יוסף, מתנדב בארגון יוצאי מרכז אירופה. שעתיים נברנו במזוודות המלאות בניירות, מכתבים, ספרים, חוברות, שרבוטים, ציורים ושירים. מי לא נמצא שם? מרטין בובר, ברל כצנלסון, שמואל הוגו ברגמן, ש"י עגנון. בסוף מצאנו בדיוק מה שרצינו. לצד מכתבים לא מוכרים של מקס ברוד ושירים נשכחים של פליקס ולטש, זיהינו על דף תמים למראה, בכתב יד, את החתימה: "שלך, פ'", כלומר - פרנץ קפקא.

הד"ר פליקס ולטש נולד בפראג ב-1884, למד משפטים ופילוסופיה והיה סופר, מסאי, פילוסוף ופעיל בתנועה הציונית. את קפקא פגש במסדרונות הגימנסיה הגרמנית בסוף המאה ה-19, אך לחברים של ממש היו השניים כשלמדו באוניברסיטה הגרמנית של פראג החל ב-1902, שם חבר אליהם גם מקס ברוד. ב-1914 נישא ולטש לאירמה הרץ (בתם היחידה של פליקס ואירמה, רות, היא אמו של אלי גורנשטיין). אחותה, אליס הרץ-זומר, תחגוג בקרוב את יום הולדתה ה-106!

בין 1919 ל-1938 ערך ולטש את כתב העת היהודי-הציוני החשוב "זלבסטוהר" שראה אור בפראג. ב-1939 נמלט מפראג לפלשתינה יחד עם חברו מקס ברוד, והיה לספרן בבית הספרים הלאומי בירושלים.

ולטש פירסם ספרים ומאמרים רבים בתחומי העניין שלו - פילוסופיה, פוליטיקה, דת ואסתטיקה. בין ספריו החשובים בשפה העברית אפשר לציין את "חסד וחירות", "טבע מוסר ומדיניות" והספרון "פרנץ קפקא - דתיות והומור בחייו וביצירתו". ב-1964 הלך לעולמו, ארבע שנים לפני חברו מקס ברוד, הלא הוא "מקס" המופיע בתחילת מכתבו של קפקא שלפנינו.

את המכתב לוולטש שלח קפקא ביוני 1921, שלוש שנים לפני מותו, ממקום מושבו בסנטוריום "וילה טטרה" שבעיירת הנופש מאטליארי, בהרי הטטרה הגבוהים שבסלובקיה. קפקא שהה שם תשעה חודשים, בין 20 בדצמבר 1920 ל-27 באוגוסט 1921, במסגרת הטיפולים בסימפטומים של מחלת השחפת, שהחריפו אצלו מאוד באותה תקופה. היתה זו השהות הארוכה ביותר של קפקא מחוץ לפראג מולדתו. אז גם הבין כי מחלתו חשוכת מרפא. כמקובל באותה תקופה כללו הטיפולים בעיקר מנוחה במיטה או על כיסא מרגוע במרפסת. קפקא טופל גם בתרופות להורדת חום ובקודאין.

המרחק מפראג הרחיק לתקופת-מה את שלושת החברים הקרובים - קפקא, ברוד וולטש, אך הם שמרו על קשרי מכתבים. קפקא היה מנוי לכתב העת "זלבסטווהר" שערך ולטש, שכלל מאמרים פרי עטם של ולטש וברוד. כפי שעולה מהמכתב, קפקא, שקיבל את כתב העת בדואר בבית ההבראה, הצליח לעניין בו גם את אחד ממכריו החדשים, הד"ר ליאופולד שטרלינגר, מומחה הריאות שטיפל בו. בהרי הטטרה פגש קפקא שני אנשים מיוחדים, שהיו לחבריו הקרובים ביותר בתקופת שהותו שם. הראשון היה אנטון הולוב מצ'כיה, קצין צבא, שבשעות הפנאי נהג לצייר ולנגן בחליל. קפקא העריך מאוד את ציורי הטבע שלו, ואף כתב ביקורת חיובית על תערוכת חובבים שהציג.

במאמר שפירסם באפריל 1921 בשבועון "קרפטן-פוסט" תחת הכותרת "ממטליארי", התגלה קפקא כמבקר אמנות מוכשר ומעניין. קפקא, שבעצמו אהב לצייר, לא הסתיר את התלהבותו מהתמונות שראה, אשר "מרחיבות את המבט על היופי של ההרים שלנו", ושיבח את השימוש שעשה הצייר בצבעי מים כדי לתאר את ההרים בשעות בין הערביים. לטעמו של קפקא, העניק הדבר לציור אווירה קודרת ורצינית לצד מבט סובייקטיבי ואישי. את מאמרו הקצר סיכם קפקא: "נשמח אם העבודות האלה יוצגו בתערוכה גדולה יותר".

חבר נוסף שהכיר קפקא באותה תקופה היה הסטודנט לרפואה רוברט קלופשטוק, שסבל בעצמו משחפת ואושפז אף הוא בסנטוריום לצד קפקא. את קלופשטוק תיאר קפקא במלים חמות במיוחד: "נער להתאהב בו. מקסים בדרכם של יהודים מהמזרח. מלא באירוניה, חוסר מנוחה, קדרות, ביטחון עצמי אך גם צרכים". בפברואר 1921 כתב קפקא מכתב למקס ברוד, ובו סיפר על חברו החדש לבית ההבראה: "אתמול, סטודנט בן 21 יהודי מבודפשט, הפריע לי, אבל באופן ידידותי מאוד. הוא עובד קשה, חכם, מוכשר מבחינה ספרותית, למרות המראה המחוספס שלו... הוא יעיל מאוד, כאילו היה רופא מלידה. הוא מתנגד לציונות, הגיבורים שלו הם ישו ודוסטויבסקי... הנחמדות יוצאת הדופן שלו מושפעת בבירור מהשם שלך, שהוא מכיר היטב". חודש לאחר מכן סיפר קפקא גם לאחותו אוטלה על החבר החדש: "הוא צעיר, גדול, רחב כתפיים, חזק, מוצק, חכם באופן בלתי רגיל, אמיתי, לא-אנוכי ואצילי".

קלופשטוק היה האיש הקרוב ביותר אל קפקא בשבועות האחרונים לחייו, וסעד אותו במסירות מעוררת הערצה - לצד חברתו של קפקא דורה דיאמנט - עד לרגע שבו עצם את עיניו ב-3 ביוני 1924 בסנטוריום בקירלינג שבאוסטריה. קלופשטוק היה האיש שבו הטיח קפקא את אחד המשפטים המפורסמים וה"קפקאיים" ביותר שיצאו מפיו בשעות חייו האחרונות: "הרוג אותי, ולא - אתה רוצח".



מזוודות הגנזים של פליקס ולטש. בתמונה למטה: קפקא (בקדמת התמונה) בעיירת הנופש מאטליארי, 1921, עם צוות המטפלים. רוברט קלופשטוק עומד מאחור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו