בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המתח בין חילונים לחרדים בירושלים מצויר על הקירות

המתיחות בין חרדים לחילונים בירושלים גברה מאז הבחירות הטעונות לראשות העיר. בעוד החרדים יוצאים להפגין ברחובות, בחרו התושבים החילונים לבטא מחאתם בכתובות הגרפיטי שמופיעות בהמוניהן ברחבי הבירה

תגובות

במשך אלפי שנות קיומה של ירושלים, עמדה העיר במרכזה של מחלוקת פוליטית עזה, בין היתר בשל קדושתה ואופייה הדמוגרפי המגוון. בעיר מתגוררים בכפיפה אחת חילונים, חרדים, ערבים וקבוצות שונות נוספות. מאז הבחירות האחרונות לראשות העיר, בהן התמודדו מועמד חילוני וחרדי, הוקצנו היחסים בין שתי קהילות אלה והחיכוך ביניהן אף גלש לעתים לאלימות.

כל מגזר מצא את דרך הביטוי והמחאה המועדפת עליו. בשעה שהחרדים יצאו לרחובות והפגינו נגד פתיחת חניון "קרתא" בשבת ונגד מעצרה של האם החשודה בהרעבת בנה, בחרו חלק מהחילונים לבטא את מורת רוחם מהמתרחש בבירה בדרך יצירתית, אך פורעת חוק לא פחות - כתובות גרפיטי. בתקופת הבחירות צצו כתובות בשכונת נחלאות הסמוכה למרכז העיר, שבה תושבים חילונים וחרדים גם יחד. בתחילה הופיעה הכתובת "11.11 ירושלהם" כשהיא מלווה בדיוקן של אדם חרדי, בהתייחס לתאריך הבחירות לעירייה ולאיום הטמון בבחירת ראש עיר חרדי.

אחר כך הופיעו הכתובות "לא אצלנו", מלוות בציורי כובע חרדי ופאות, ו"איראן זה כאן" המעוטרת כזקנו של אברך. בהמשך צצו אחרות.

כמצופה מאמנות לא חוקית העוסקת בתכנים פוליטיים פרובוקטיביים, רוב האמנים האחראים לכתובות נשארו בעילום שם. גם אלה מהם שניתן לאתר לא ששים לדבר על כך, לרוב גם מתוך תחושה שעבודותיהם - כתובות כמו "שרון ובניו בע"מ" או "עצור מחסום לפניך" - מדברות בעד עצמן. גם בהיעדר פרשנותו של המרסס, יכול המבקר בבירה להתרשם כי בעוד שבתל אביב משופעת הגרפיטי, רוב הכתובות סתומות ומנציחות את שם האמן וכנופייתו, הרי שבירושלים מכילות מרביתן מסרים חברתיים ופוליטיים אקטואליים.

אחד המוקדים המרכזיים לפעילות הזו הוא בית הקפה "נוקטורנו" במרכז העיר, הניצב במיקום אסטרטגי. מעברו האחד הצד הסטודנטיאלי של נחלאות, מעברו השני, במורד רחוב אוסישקין, נמצאת השכונה החרדית שערי חסד, מאחוריו רחוב קינג ג'ורג' ומלפניו, במורד הגבעה, משכן הכנסת. אופיו הבוהמייני של בית הקפה הופך אותו לקרקע אידיאלית למחאה חברתית. הגרפיטי באזור מקצין בהתאם להתפתחויות פוליטיות ולהתנהלות הממשלה והצבא; באחרונה נעשו הכתובות בוטות במיוחד ביחס לקהילה החרדית בעיר.

יורם אמיר, אמן מחאה שצייר חלק מהגרפיטי באזור, אומר כי המשיכה למקום נובעת, בין היתר, מאופיו הפוליטי של בית הקפה. "נוקטורנו הוא מעוז שמאל רדיקלי שהצליח, במידה מסוימת, לנצח את העירייה ולהפוך את הגרפיטי לחלק מהבית", אמר. אמיר אחראי בין היתר לכתובות "120 קופים" (בהשאלה מהסרט "12 קופים") ו"אין עוד מלבדולר" (כפראפרזה על האמרה החסידית "אין עוד מלבדו").

ההשראה לכתובות, מספר אמיר, באה מ-"120 קופים, כמספר חברי הכנסת". לדבריו, "צעדנו אחורה בכל דבר, והיחידים שלא צעדו אחורה הם המושחתים מתוך אותם חברי כנסת שיודעים לעשות קופה בעת מצוקה. ?אין עוד מלבדולר' היא אמירה על ירושלים, עיר שאמורה להיות כל כך רוחנית, והפכה להיות כל כך חומרית".

עמית שכטר, מנהל ושותף ב"נוקטורנו", מתנגד למיתוג המקום כמעוז שמאל ומעדיף לראות בגרפיטי ביטוי של הרוח האמנותית השורה על באי בית הקפה. "ללא ספק, יש נטייה שמאלנית מסוימת", הוא מודה, "אבל נוקטורנו הוא מקום פלורליסטי שמקבל את כולם. אם כבר, לאנשים שיושבים פה יש נטייה ארטיסטית ולאו דווקא פוליטית", אמר.

שכטר אומר כי המסרים האנטי חרדיים שגלומים בגרפיטי נובעים מהדרמות שידעה העיר בתקופה האחרונה. "תקופות סוערות פוליטית תמיד יותר פוריות", הוא אומר. "אני חושב שזו צורת פורקן לגיטימית לחלוטין המקובלת בהרבה מקומות בעולם. כל אמצעי לא אלים להעברת מסרים, ועל אחת כמה וכמה עם צביון אמנותי, הוא בעיניי מבורך".

לדעת שכטר, העירייה בוחרת שלא למחוק את הכתובות משיקולי עלות בלבד. "אני חושב שהם פשוט מעדיפים לחסוך כסף. בעיניי ניקיון זה דבר בריא, זה מרענן את קהל הציור. אנחנו בעד התחדשות. לנקות ולחדש זה דבר טוב".

משה אליהו לינקר, אברך תושב השכונה, טוען שהקהילה החרדית בעיר הרימה ידיים בנושא ומאשים בעיקר את התקשורת. "אין מי שמנסה לעצור את השטף האדיר של אינפורמציה אנטי-חרדית", הוא טוען, "אשמים בזה במשותף גם המתפרעים החרדים בהפגנות וגם התקשורת הששה אלי קרב. התחושה שלי כחרדי דומה לזו של סטודנט יהודי בקמפוס בעולם אל מול גל אנטי-ישראלי".

למרות החששות, לינקר אומר כי "ברחוב אני לא מרגיש שינוי... יש הרבה אנשים שפויים משני הצדדים שלמדו מזמן לחיות ביחד, גם אם הם חוששים זה מזה. עם זאת, אני חושב שיש סתירה בסיסית ביחס של החילונים למעורבות החרדית בעיר. כשלחרדים חשוב להיות שותפים בעיצוב דמותה של העיר, קוראים לזה כפייה דתית - וכשהם נמנעים מלהתערב, קוראים לזה התבדלות".

לינקר אומר כי לדעתו אין קשר בין הפשקווילים לכתובות הגרפיטי. "מבחינה אמנותית, זה נראה כמו הקבלה, פה יש משהו על הקיר ושם יש משהו על הקיר, אבל אין שום דו שיח בין השניים. הלוואי והיה קיר משותף אחד בו היה אפשר לראות את שני הצדדים מדברים זה עם זה, אפילו בצעקות".

ראש בקיר: מלך הגרפיטי

סיפור הגרפיטי בעיר הבירה לא יהיה שלם ללא הסיפור הבלתי ייאמן של דודו ברזאני, הידוע בכינוי "מלך הגרפיטי" של ירושלים. ברזאני פרץ לתודעה הירושלמית ב-1985, כשכתובות גרפיטי מסתוריות בנוסח "דייוויד דה קינג" ו"נקמת דייוויד", החלו להופיע על קירות מרכזיים בעיר, לצד איורים מושקעים ומרשימים. במהרה החלה התקשורת לעקוב בסקרנות אחר האמן האנונימי. לאחר תקופת פעילות מחתרתית קצרה ואינטנסיבית, ברזאני נעצר והואשם בוונדליזם. ב-1987, לאחר שריצה את עונש עבודות השירות שקיבל, החל למסד את תשוקתו לגרפיטי. הוא שכנע את העירייה בערך האמנותי של עבודותיו, וקיבל הזדמנות להציגן בגלריה העירונית. סיפורו קיבל תפנית טרגית כשירד לסיני ונתפס במעבר הגבול בטאבה כשברשותו חצי קילו חשיש.הוא נשפט ל-25 שנות מאסר עם עבודת פרך. לאחר חמש שנות מאסר, הצליח ברזאני להימלט מהכלא וחצה בשחייה את הגבול לישראל, בה הוא מתגורר עד היום, בדיסקרטיות רבה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו