בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

20 שנה לנפילת חומת ברלין | כך נולדה "גרמניה האחרת"

המדיניות האמריקאית בגרמניה הכבושה אחרי מלחמת העולם השנייה הביאו לחלוקתה - אבל גם ללידת "גרמניה האחרת" ולבסוף לאיחוד המדינה

תגובות

בספטמבר 1989 שוחחה ראש ממשלת בריטניה אז, מרגרט תאצ'ר, עם מיכאיל גורבצ'וב בטלפון. אחרי קצת רכילות על פולין, ביקשה "גברת הברזל" מנשיא ברית המועצות, שהמשך השיחה לא יוקלט. "איננו מעוניינים בגרמניה מאוחדת", היה הסוד שתאצ'ר ביקשה לחלוק. "גרמניה מאוחדת", הדגישה, "עומדת בניגוד לאינטרס של בריטניה ושל אירופה כולה".

20 שנה אחרי, כשהעולם כולו חוגג את יום השנה לאיחוד גרמניה, התנגדותה של תאצ'ר למהלך מעלה שתי שאלות. הראשונה, על מה, ככלות הכל, היו מבוססים חששותיה (התשובה: גרמניה של אחרי 1918), והשנייה, מדוע הם התבררו, בסופו של דבר, כמופרכים (התשובה: גרמניה שאחרי 1945). צריך לזכור שהתנגדות תאצ'ר לאיחוד גרמניה נבעה לא רק מהחשש שלה מהגמוניה בריטית או מדאגתה לאינטרסים מוגדרים, אלא גם מאמונה, אותה חלקה עם לא מעט מבני דורה, בדבר "טבע גרמני" רצחני שאיחוד גרמניה עלול לשחרר מהשלשלאות בהן כבלה אותו ההיסטוריה.

20 השנים שחלפו מאז אותו ליל נובמבר בברלין לימדו שלפעמים, "הטבע האנושי" הוא לא יותר מאשר עוד אחד מהשקרים שאנחנו אוהבים לספר לעצמנו. בניגוד לדעה המקובלת, חלוקת גרמניה לא סוכמה בין המעצמות בוועידות יאלטה ופוטסדאם, להיפך. בשתי הוועידות האלה הוחלט שחיוני לשמור על גרמניה מאוחדת. בנוסף, נקבע שם שהמטרה המשותפת של המעצמות היא לטהר את גרמניה הכבושה משרידי הנאציזם ומהמוסדות שאיפשרו את עלייתו. הוסכם גם שכל מעצמה תערוך את השינויים הנדרשים בהתאם לעקרונותיה. בהחלטה הזו נטמן זרע החלוקה.

בזמן שברית המועצות בזזה את השטחים שכבשה וחיסלה את שרידי הנאצים ועוזריהם, האמריקאים הבינו עד מהרה שמדיניות כזאת תוביל לחורבן גרמניה ותזרע את זרעי הפורענות הבאה. תוך התעלמות מהפקודות שהם עצמם הוציאו (ובעיקר מפקודה JCS-1067, שבין השאר תיארה את העם הגרמני כמי שאשם בפשעים נגד האנושות ולכן יש לפגוע בתנאי חייו ולנצל את נכסיו לשיקום שאר אירופה), התחילו האמריקאים, לאט לאט, לשקם את גרמניה, במקום לטהר אותה. מתוך ההבנה שטיהור מוחלט של הנאצים ושל המוסדות שאיפשרו את עלייתם יגרור את החרבת גרמניה, שינה הממשל האמריקאי את סדר העדיפויות: השיקום הפך לחשוב יותר מהנקמה.

האיש שעמד מאחורי השינוי הזה היה הגנרל לוסיוס ד' קליי. עד מהרה התברר לקליי שהסתירה הפנימית שבפקודה - מצד אחד הדרישה להשיב לגרמניה את היציבות והדמוקרטיה ומצד שני הדרישה לנקמה - מחייבת אותו להכריע. אם תהיה נקמה, לא יהיה מי שייצב. אם תהיה דמוקרטיה, לא תהיה נקמה.

אז: מזרח גרמנים צוהלים עולים על החומה ליד שער ברנדנבורג. היום: ציר תנועה ראשי במרכז העיר המאוחדת תצלומים: רויטרס

בשורת החלטות שמשמעותן עתידה היתה להתברר רק בחלוף השנים, קליי בחר בשיקום גרמניה. שוב, על מידת המוסריות שבהחלטה הזו מתווכחים עד היום. את תוצאותיה, לעומת זאת, ציינו פעמיים: פעם ב-1948, כשהרוסים - תוך שהם מנמקים זאת באכזבתם מההתנערות המערבית מההתחייבות לנקום בנאצים - יצרו, דה-פאקטו, שתי גרמניות, ועוד פעם השבוע, ביום השנה ה-20 לאיחודה המוצלח של גרמניה. שכן, מה שהחלטותיו של קליי יצרו היה הבסיס הראשוני לביצוע ההפרדה שבלעדיה לא היה קיום לדמוקרטיה גרמנית: ההפרדה בין נאצים לגרמנים.

את האות לכינון ההפרדה הזו נתן הגנרל קליי בהחלטה מינורית: באוגוסט 1946 הוא העניק חנינה כללית לכל גרמני שנולד אחרי 1 בינואר 1919, בנימוק שאנשים צעירים היו נוחים יותר להשפעה. מהותית, מה שנקבע בהחלטה הזו היה שהנאציזם לא היה חלק בלתי נפרד מגרמניה ומהגרמנים, איזו תולדה טבעית ובלתי נמנעת של אופיים, אלא סוג של השפעה זרה שנכפתה עליהם.

הביטוי הראשון לתפישה הזו מהצד הגרמני ניתן על ידי ראש עיריית ברלין, ארנסט רויטר, שבזמן המצור הרוסי ב-1948 קרא מול המון נלהב, "נתנגד לכוח המבקש להפוך אותנו לעבדים של מפלגה פוליטית. חיינו תחת עבדות כזו באימפריה של אדולף היטלר. מאסנו בכך". ואם באמת ובתמים "מאסנו בכך", המשמעות היתה שכל המבנים הפוליטים והכלכליים החדשים שנבנו בגרמניה המערבית, נבנו כדי להקים מדינה הפוכה לזו שאיפשרה את עליית המפלצת ההיטלריסטית. גרמניה שתתבסס על חינוך דמוקרטי וליברלי, על מנגנונים שיבטיחו את הדמוקרטיה בכל רמות השלטון ועל מערכת כלכלית שבבסיסה יעמוד מה שהוגדר כ"כלכלת שוק-חברה".

גרמניה הזו, שראשיתה, לדעת רבים, בחטא (שינוי סדרי העדיפויות של קליי), זו שבמודע עיצבה עצמה בדרך היחידה שאיפשרה לה גם להכיר בעברה וגם לחיות אתו, היא גרמניה שהשבוע ציינה 20 שנים דמוקרטיות, ליברליות ופציפיסטיות. 20 שנים שבהן, בין השאר, נופצו לרסיסים גם חרדותיה של מרגרט תאצ'ר.



מזרח ומערב ברלינאים מברכים אלה את אלה לראשונה לאחר נפילת החומה. השכל הישר ניצח



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו