בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בגיל 89, הלן תומס, הכתבת הוותיקה ביותר בבית הלבן עדיין מביכה נשיאים

היא סיקרה את קנדי, נסעה עם ניקסון לסין, הוחרמה על ידי בוש וקיבלה עוגת יום הולדת מאובמה. הלן תומס, "הגברת הראשונה של כתבי הבית הלבן", מספרת ל"הארץ" על הקריירה, על ישראל ועל מהי עיתונות אמיתית

תגובות

ב-4 באוגוסט, ביום הולדתה ה-89 של הלן תומס - ושל ברק אובמה - "הגברת הראשונה של סגל הכתבים של הבית הלבן", נכנס ברק אובמה לחדר התדרוכים והביא לה מגש עוגות עם נר דולק, תוך כדי שירת "היום יום הולדת".

אבל את תומס, שיושבת בחדר התדרוכים מאז ראשית כהונתו של הנשיא ג'ון קנדי, אי אפשר לשחד עם ממתקים. אובמה הוא כבר הנשיא העשירי שלה, ודורות שלמים של דוברי הבית הלבן סבלו מהנחישות הבלתי מתפשרת שלה. ג'ורג' סטפנופולוס, שהיה דוברו של קלינטון, שחזר את המלחמה שניהלה אתו על שמירת דלת משרד הדוברים פתוחה. "מדי בוקר, במשך קצת יותר משלושים שנה, הלן תומס היתה מתמקמת לפני 7 בבוקר מחוץ למשרד הדובר ושואלת שאלה בזמן שהוא ניסה להיכנס פנימה", כתב בספרו "אנושי מדי". "(כשהחלו לנעול את הדלת), היא לא יכלה לעשות את זה יותר. עם קול של מכשפה רעה היא יצאה למתקפה והבהירה מי באמת האחראי כאן".

48 שנים שבילתה תומס בחדר הכתבים של הבית הלבן לא עזרו לה לרכוש שם חברים. "הם כולם שונאים אותי", היא אומרת בשיחה עם "הארץ". "אבל אף אחד לא נכנס לעסק הזה בשביל שיחבבו אותו. אם את חברה שלהם, את לא יכולה לשאול אותם את השאלות שצריך לשאול". "חוץ מזה", היא מוסיפה, "הממשלים מתחלפים והכל מתחיל מהתחלה. כל הנשיאים מבטיחים בזמן הבחירות את הממשל הכי שקוף בהסטוריה. אותי זה מצחיק. מהרגע שנשיא חדש ואנשיו נכנסים לבית הלבן, הכל נהיה סודי... והמידע שלדעתי שייך לציבור - הם חושבים שהוא שייך להם".

"שילוב בין דיקור סיני לעיתונות"

תומס נולדה ב-1920 בווינצ'סטר, קנטקי, ילדה שביעית מבין תשעה ילדים במשפחה של מהגרים לבנונים נוצרים שלא ידעו קרוא וכתוב. היא החלה את עבודתה כמתמחה ב"וושינגטון דיילי ניוז", שכבר אינו קיים, התקדמה במהירות, פוטרה במסגרת הקיצוצים בעיתון ומצאה עבודה ככתבת סוכנות הידיעות UPI, אתם עבדה מעל 50 שנה. היא קיבלה תפקיד רשמי במועדון הכתבים הארצי, שכלל באותו הזמן רק גברים, היתה האשה הראשונה שכיהנה כנשיאת איגוד הכתבים של הבית הלבן והאשה הראשונה במועדון הכתבים היוקרתי "גרידירון".

"אני רואה את עצמי כאשה אמריקאית כי נולדתי פה", היא אומרת על מוצאה, ומבהירה ש"את המאבק כאשה לא עשיתי לבד - היו הרבה מאוד נשים שנלחמו על שוויון במקצוע, ובכל פעם הפלנו עוד קיר ועוד קיר". היא רק מציינת בצער שלא נלחמה מספיק על קידום זכויות הקהילה השחורה כשהגיעה לוושינגטון, ונדהמה מהגזענות והאפליה. "היו זמרים שחורים שהוזמנו להופיע בבית הלבן, אבל לא יכלו לשתות כוס קפה בבר של המלון".

לאורך השנים היא גרמה לנשיאים לגמגם בתשובות לשאלותיה. הנשיא ג'ונסון הגדיר אותה כ"שילוב בין דיקור סיני ועיתונות". רעייתו של הנשיא קרטר אמרה שהיא למדה דבר אחד: שליד הלן תומס צריך "לסתום את הפה". "נשיאים באים והולכים, אבל הלן כאן כבר עשרות שנים", העיר פעם הנשיא קלינטון.

תומס מודה שהיא "חצופה", אך טוענת שאין שאלה גסה מדי מכדי לשאול אותה. "ברור שכל פעם אני חושבת אם יכולתי לנסח שאלה בצורה אחרת... אבל אני אוהבת את העובדה שאפשר להציג לנשיא שאלות קשות", אמרה. לדבריה, לו היתה ניתנת לה אפשרות לחזור אחורה בזמן, היא לא היתה בוחרת בשום תפקיד אחר. "בסופו של דבר הכל מתנקז לבית הלבן", אמרה. "הבעיות היום-יומיות של האומה, ענייני מלחמה ושלום. מה שהבית הלבן עושה משפיע על כל האמריקאים, ואולי בסופו של דבר גם על כל אחד בעולם. זוהי זכות לסקר היסטוריה כל יום".

תומס נזכרת בימים שבהם לא היו בדיקות ביטחוניות קפדניות בכניסה למסיבת עיתונאים של הנשיא; איך בשיחות עם הנשיא ג'ונסון במסוק או בלימוזינה שלו הוא יכול היה להושיט לה מסרק שלו כדי לתקן את התסרוקת שלה ("היום זה לא היה קורה"), את הביקור ההיסטורי שבו ליוותה את הנשיא ניקסון בסין; את יום הרצח של קנדי, כשכתבי הבית הלבן ישבו בבודקה שלהם והכתיבו את הידיעות שלהם, נחנקים מבכי; את "הטמטום" של קלינטון בפרשת לוינסקי, ש"מנעה ממנו להפוך לנשיא גדול כפי שהבטיח להיות".

וכן, היא תשמח להמשיך כל עוד היא יכולה. בשנת 2000, כשסוכנות הידיעות החליפה בעלים, היא התפטרה - וחודשיים לאחר מכן חזרה לבית הלבן כבעלת טור דעה בתאגיד התקשורת "הרסט". לדבריה, "מה שמניע אותי לאורך השנים זה הכעס על חוסר צדק. השינויים אטיים ויש הרבה נסיגות, אבל אני כן חושבת שהאנושות צועדת לקראת עולם טוב יותר". ביום הולדתה, כשאובמה שאל אותה מה היא מאחלת לעצמה, תומס הנרגשת אמרה: "שלום עולמי. ושלא תהיה יותר אפליה גזעית ואתנית ודעות קדומות במדינה הזאת".

היא לא תמיד היתה כל כך נחמדה לאובמה: כשבמסיבת עיתונאים אובמה "הכניס" שאלה בפיו של בלוגר, תומס התעצבנה ואמרה ש"אפילו הנשיא ניקסון לא ניסה לשלוט בתקשורת כמו אובמה. מה לעזאזל הם חושבים שאנחנו, בובות?"

זה לא שמשימת חייה היא לאמלל את אנשי הבית הלבן, מסבירה תומס. "אני חושבת שאנשי אובמה בהחלט עושים מאמץ, והלב שלהם במקום הנכון. אבל אין דבר כזה ?נשיא אינסטנט'. הם כולם חייבים ללמוד, ולא תמיד הם מבינים את משקלה של כל החלטה שלהם".

בימים אלה, כשאובמה שוקל כמה עשרות אלפי חיילים לשלוח כתגבורת לאפגניסטאן, היא מתעקשת שהדבר הכי טוב שהוא יכול לעשות זה להסתלק משם כמה שיותר מהר. "זה הפך לחסר טעם, ... הטליבאן הם נוראיים, אבל אני חושבת שהאנשים צריכים להיפטר מהעריצים שלהם בכוחות עצמם".

במלחמת עיראק עצבנו אותה לא רק הנשיא בוש ואנשיו, אלא גם הקולגות שלה. ככתבת הוותיקה ביותר, היא נהנית מכמה פריבילגיות, הכוללות נעילת מסיבות העיתונאים ב"תודה לך, אדוני הנשיא". אך ב-2003, שבועיים לפני הפלישה, היא הוחרמה בידי אנשי בוש לאחר שכינתה אותו "הנשיא הגרוע בתולדות ארה"ב". מהשורה הראשונה הועברה תומס לשורה האחרונה ולא נתנו לה לשאול שאלה. לאחר המשבר כתבה מכתב לבוש והוא השיב לה, אך הפסקת האש לא החזיקה מעמד זמן רב: כבר במסיבת העיתונאים הבאה תקפה אותו תומס בשאלה: "למה יצאנו למלחמה?". הפעם החרם היה ארוך-טווח. "אבל אנשים תמיד צריכים לשאול את הממשל שלהם את השאלה הזאת", היא אומרת, "במיוחד אם הם מבקשים ממך להקריב את חייך, להרוס את המשפחה שלך, לפלוש למדינה זרה".

לתומס יש כמובן העדפות אישיות מבחינת שורת הנשיאים שסיקרה. "אני חושבת שקנדי היה הכי טוב", היא נזכרת בנוסטלגיה, "הוא היה מעורר השראה. הוא הקים את ?חיל השלום', חתם על האמנה הראשונה שאסרה ניסויים גרעיניים, אמר שננחית אדם על הירח". הנשיא לינדון ג'ונסון, היא אומרת, "היה ענק במדיניות הפנים. בשנתיים הראשונות במשרד, הוא קידם את ?מדיקייר", את חוק זכויות האזרח... אבל מאידך, היתה לו גם את מלחמת וייטנאם - טעות שאובמה עלול לחזור עליה אם לא יבין שלא הוא עובד בשביל הגנרלים, אלא הם בשבילו".

אובמה, לדבריה, גם הוא מעורר השראה, "אך הוא עוד לא הרוויח את פרס הנובל לשלום, זה היה מסר בשבילו לעבוד למען השלום". לטעמה, הוא גם לא מספיק נמרץ בקידום ביטוח הבריאות האוניברסלי. "אולי הוא רוצה להיות נחמד ושאנשים יאהבו אותו. אבל הוא לא יכול, כי לא ייתכן שיהיו לנו 47 מיליון בני אדם בלי ביטוח בריאות".

אובמה לא מספיק מעורב במזרח התיכון

ובעוד אובמה זוכה לשבחים על מעורבות אישית במאמצי קידום השלום במזרח התיכון, תומס משוכנעת שהוא עושה לעצמו הנחות, משום שיש לו דברים אחרים על הראש. "זו טעות לוותר על הקפאת הבנייה עד לתחילת המו"מ", אומרת תומס. "מה שתקבל בינתיים זה עובדות בשטח". לדבריה, "אני לא בטוחה שהאמריקאי הממוצע רוצה שבאמת נהיה שם, אבל תמיד היינו מעורבים שם, מאז הקמתה של ישראל, והציונים האמריקאים מצפים שנגבה כל מה שישראל עושה".

למרות הקושי של נשיא אמריקאי למתוח ביקורת על ישראל, היא מוסיפה, "השלום יהיה אפשרי רק אם נשיא אמריקאי יהיה חסר פניות. שום דבר לא בלתי אפשרי. חשבתי שעם בגין זה בלתי אפשרי, אבל משהו קרה. הייתי בישראל עם כל מיני נשיאים, ואני חושבת שהישראלי מן השורה הוא מאוד נחמד, הוגן וישיר". "אני חושבת שהפלסטינים נלחמים על אדמתם", היא מסכמת. "וכשבועטים אנשים מהבתים שלהם, מי בעולם ירצה להשלים עם זה?"

66 שנות קריירה

*תומס נולדה ב-1920 בקנטקי, להורים לבנונים נוצרים שהיגרו לארה"ב

*ב-1943 הצטרפה לסוכנות הידיעות UPI, וב-1960 מונתה לכתבת הנשיאותית

*היא סיקרה את קנדי, ניקסון, פורד, קרטר, רייגן, בוש האב והבן, קלינטון ואובמה

*בשנת 2000 התפטרה לאחר ש-UPI נקנתה בידי חברה של כנסייה שנויה במחלוקת

*חודשיים לאחר מכן היא הצטרפה לרשת עיתוני "הרסט" כבעלת טור



תומס עם אובמה ביום הולדתם. רעייתו של הנשיא קרטר אמרה שהיא למדה דבר אחד: שליד הלן תומס צריך ''לסתום את הפה''



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו