שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

המדינה בעוצר לקראת מפקד האוכלוסין הראשון

8.11.1948 היום לפני 61 שנים:

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל לוי
לין

ביום שני, ה-8 בנובמבר 1948, דממה המדינה למשך שבע שעות. עוצר הוטל בכל יישוביה, וכל תושב הוזהר כי עליו "להישאר בדירתו ואסור לו להסתובב מחוץ לדירתו. כל מי שיימצא מחוץ לדירתו, צפוי למשפט על הפרת העוצר". המסחר, השעשועים וכל הפעילויות הציבוריות הופסקו; בשעות האחרונות לפני תחילת העוצר בתל אביב, דיווח "הארץ", כי "המו רחובות העיר בעוברים ושבים, שמיהרו לבתיהם". משהתרוקנו הרחובות, "חיילים וחברי גדנ"ע הופיעו מיד בפינות שונות בעיר וערכו ביקורת קפדנית על המעטים שסובבו בעיר". המושל הצבאי ביפו הכריז על עוצר מורחב של 24 שעות על תושביה הערבים ברובם. יחד עם החיילים פסעו מבית לבית כ-41 אלף פוקדים עם גיליונות רישום בידיהם. משימתם: עריכת רישום התושבים הראשון במדינת ישראל, אשר היתה נתונה עדיין במלחמה.

מטרתו העיקרית של המבצע היתה אמנם רישום תושבים, אבל התשואות להן זכו התושבים על "בגרותם האזרחית"; הצבא על הסדר המופתי; ומוסדות הביורוקרטיה על יעילותם הותירו את הרושם שהמפקד, ממש כשם שנעשה למטרות רישום אוכלוסין, נעשה גם כדי לבחון את יכולותיה האזרחיות והממסדיות של המדינה הצעירה.

למחרת המבצע דיווח העיתון ש"המפעל לרישום תושבי מדינת ישראל, שנודעת לו חשיבות אקטואלית והיסטורית כאחד, נסתיים אמש בחצות הלילה בהצלחה גמורה. מכל מרכזי ההתפקדות ברחבי הארץ הגיעו אמש בשעות המאוחרות ידיעות על סיום הפעולה שנערכה ללא תקלות או תלונות. משמעת וסדר, שהוכיחו את כושרם הארגוני של מוסדותינו ובגרות אזרחית מצד האוכלוסייה, באו לביטוי בשבע שעות העוצר שהוטל אמש בכל רחבי המדינה". עכשיו תוכל המחלקה לסטטיסטיקה להתחיל בעבודתה, שפירותיה יהיו פנקסי בוחרים ופנקסי זיהוי לתושבים, שחלוקתם "תתחיל בקרוב, וכפי שסבורים תסתיים עד הימים הראשונים של דצמבר".

מאמר המערכת של "הארץ" הילל את המפקד כ"הישג ארגוני שאין אנו צריכים להתבייש בו". אולם המפקד היה בעיקר הוכחה ל"מה חזק הרצון ביישוב להקדיש את כוחותיו למשימות הבנין, לעבודה פוריה וקונסטרוקטיבית". "אין אנו יודעים, אם קיים תקדים כי עם הנאבק באויביו החיצוניים, מצא לעצמו את הפנאי להתפנות לתפקיד מרשים זה של רישום אזרחיו... הישוב גילה לכל העולם וגם לעצמו הוא, כי מלאכת המלחמה אינה זרה לו, אם יידרש לכך; אך עם ישראל לא יהיה לעולם עם רודף קרבות. הוא עם שוחר שלום בלבו ובמוסרתו, ואם רק יניחו לו להמשיך בבנין מדינתו, בפיתוח ובהרחבת העליה וקליטתה, הרי ברצון ישקיע את כל מרצו הרענן וכל מסירותו בפעולות אלו".

אבל היו, כמובן, מקרים של היעדר משמעת אזרחית - בין אם מתוך התנגדות מוצהרת ובין אם מתוך בורות. בשכונות העבריות ביפו, המאוכלסות עולים חדשים, "היו שניים שלושה מקרים שמשפחות סירבו לפתוח את הדלתות לפוקדים. כן היה מקרה, שברישום המוקדם הודיעה המשפחה שיש להם 3 ילדים, אך אמש התברר שיש להם 9. האשה הודתה שמסרה פרטים לא נכונים מחשש לעין הרע". ובירושלים, "כמה עשרות מעסקני ?נטורי קרתה' ?התבצרו' בבית הכנסת בשכונת ?מאה שערים' באמירת תהילים, סגרו על עצמם את הדלתות וסירבו להרשות לפוקדים להיכנס אליהם ולפקוד אותם במפקד האוכלוסיה".

רק לאחר שהוכתר המפקד בהצלחה הוסבר בעיתון שהעוצר הממושך לא נועד דווקא כדי להקל את מלאכת הרישום, אלא "בעיקר לשם מניעת זיופים אפשריים ברישום התושבים. זיופים כאלה ייתכנו, כיוון שפעולות הרישום התנהלו בשתי רשויות נפרדות: בקרב האוכלוסיה האזרחית ובקרב מחנות הצבא".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ