בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דורון רוזנבלום | עלילות שר הביטחון אהוד ברק במלון מעופש בלונדון

(עוד עלילת-שווא מעלילות ימינו)

תגובות

לנסיעתו הבאה, כמי שלמד את לקחו, הוא כבר צירף הוראה מפורשת: שלא תהיה אפילו מראית עין של בזבוז, לוקסוס ופאר. הפעם חיסכון הוא מלת המפתח - ויעלה כמה שיעלה. טוב אוהל דל על אדמת לונדון, עם קצת ייחצון, מאשר ארמון-פאר פאריסאי המרוח על כל כותרות העיתונים.

"אפשר אפילו להגזים לכיוון השני, של הצניעות, אם את מבינה אותי", אמר למזכירה בטרם יצא לפנטהאוז התלת-מפלסי שלו.

בלשכה חיפשו במשך יומיים מלון לא-טוב. לא שהדבר קשה, כשהמדובר בלונדון. אבל בעיר זו, שבה ככל ששמו של בית מלון נשמע נוצץ ובומבסטי יותר כך גדול הסיכוי שמדובר במאורה טחובה יותר - לך תדע, אפשר לפעמים ליפול בטעות על מקום סביר. ואמנם, לבסוף, לאחר התייעצויות קדחתניות, מלוות בשיחות חוץ שעלו כשלעצמן כמו לילה ב"דורצ'סטר", נמצא והוזמן עבורו מלון בשם "דה מאז'סטיק רויאל גראנד אימפיריאל ג'ובילי", אי שם באזור פינצ'לי רואד, בתקווה שכשמו כן לא הוא.

ברוח הטרנד החדש - חסכנות מופגנת - הוא נהג הפעם כמו ראש הממשלה, שלמד את לקחו-שלו, וטס בארקיע. הוא ביקש בפירוש מחלקת תיירים, אבל הדבר נשלל מסיבות ביטחוניות: הוא אמור היה לאכלס, עם מאבטחיו ופמלייתו, את המושבים 38-36 D-A. אלא שבמושב מספר 28-C התגלה נוסע בשם אסתיכלאל אבו נפחא, שעורר חשד שמא הוא לוקה בשפעת החזירים. לפיכך הועבר השר אחר כבוד אל מאחורי הווילון של המחלקה הראשונה. אבל כבר לשאלתה של הדיילת - "שאטו מוטון רוטשילד, או קוניאק נאפוליאון?" - השיב בהחלטיות, ובקול רם: "תודה, בשבילי רק קצת מים. אפילו לא קרים".

המלון התגלה כהצלחה תדמיתית, כלומר מרוט וירוד כדבעי: אפילו אותיות שמו, על השלט בכניסה, נשרו והשתבשו זה מכבר. הלובי לא היה אלא מעין טרקלין-כניסה עלוב למראה, מכוסה בטפטים ישנים ושטיחים שחוקים. הפורטר המשופם ופעור-המבט, שהשתוחח לעבר המזוודות, לא הבין מלה מהנאמר לו.

- "תיזהר עם המזוודה השחורה!" אמר לו אחד המאבטחים.

- "קה?" פילבל הלה.

- "אל תשימו לב אליו", התנצל פקיד הקבלה מול האורחים, "הוא מברצלונה".

פקיד הקבלה היה ברנש נוירוטי למראה, גבוה וכחוש כקלונס, שהתהדר בשפם קטן ובמקטורן משובץ המטולא במרפקים.

- "באותה מידה יכולתי ללמד קוף", אמר לאורח כממתיק סוד, בהחוותו לעבר הפורטר. הטלפון צילצל. הוא הרים את השפופרת ושמט אותה מיד בחזרה, מניע ראשו לשלילה כמי שהחיים הגיעו לו עד כאן.

- "יססס", התיז לבסוף לעבר האורח, "מה השם? יש לך הזמנה?"

- "אהוד ברק", אמר האורח הגוץ בקול מחריק, שנשבר במלה השנייה.

- "פארדון?" הפקיד הגבוה השתוחח לעברו כמו מנוף נטוי, וחזר על השם בסרקזם מסוים: "באאררק? בארראג'?... הממ... חוששני שנפלה טעות... סורי.... פה זה לא המסגד שאתה בטח מחפש..."

אשה קטנה ונמרצת בתסרוקת גבוהה נכנסה ללובי: "יש איזו בעיה, בזיל?"

הפקיד, שכמתברר היה בעל המלון עצמו, נראה נבעת מעצם כניסתה. הוא הסביר לה, תוך כדי קריצות ונענועי ראש, שהג'נטלמן הסיציליאני, או שמא האדון הטאליבני, נקלע למקום בטעות, מן הסתם בדרכו מהקניות במארבל ארץ' למסגד בריג'נט פארק.

- "זה עתה הסברתי לו שאנו עמוסים, יקירתי", אמר, ומיד הוסיף באוזניה במלמול מזווית פיו, בשיניים חשוקות: "סיביל, תחביאי את הכסף. הברנש הזה נראה לי חשוד ומסוכן יותר מביל סייקס ומסוויני טוד ביחד"; אך האשה קטעה אותו באחת: "שטויות, בזיל! אתה לא מבחין שמדובר בשר הביטחון של ישראל?"

הבעתו של בעל המלון השתנתה באחת, והפכה להערצה מעושה, מהולה בפחד. הוא השתחווה עמוקות: "אה... יזראאל... בום-בום-בום, אה?"

- "אני מבקש חדר זול, בלי נוף", אמר האורח בהדגשה, כשהוא פוזל לעבר אחד מעוזריו שרשם את הדברים, "עלי לחסוך את כספי מדינתי". סיביל מחתה בנימוס, אבל מבוקשו ניתן לו, בין השאר משום שכל החדרים היו זולים ובלי נוף.

כאשר הפמליה עלתה במדרגות העץ החורקות, כינס בעל המלון את כל העובדים בנפנוף ידיים היסטרי. כשהתקבצו, התייצב מולם סמוק כסלק, כשהוא משמיע אזהרה חמורה:

- "דונט מנשן דה וור!"

- "קה?" שאל מישהו.

- "יקרה מה שיקרה - בשום אופן אל תזכירו את המלחמה!"

ליל שימורים עבר על השר ופמלייתו: המיטה היתה קשה כאבן, הרצפה חרקה, התקרה אכולת העובש דלפה. לפי חישוב מהיר שערך במוחו האנליטי - השהייה במלון כה ירוד לא רק שקיזזה את עלות השהייה במלון "לה גראנד אינטרקונטיננטל" בפאריס, אלא תתקזז כנגד חמש התאכסנויות עתידיות בסוויטות של "ריץ" ו"סבוי", פלוס רכישת מטוס חמקן F35. אבל לך תסביר זאת למוחות קטנוניים.

גם ארוחת הבוקר התבררה כסיוט. בעל המלון, ששימש גם כמלצר, ניגש לפמליה, קד עמוקות, ושאל אם האורחים רוצים כוס מיץ של אחוזי-דם - כלומר, סליחה, תפוזי דם - לפתיחת המערכה, כלומר הארוחה.

- "ואיך האורח מעדיף את ביצי הבנדיט, כלומר הבנדיקט, שלו? ואולי אני יכול להציע חבטה - כלומר חביתה - מקושקשת? ותרשו לי להמליץ על מנה אחת-אפיים בשם קוסמת יצוקה".

- "אני מבקש רק כריך פשוט, זול".

- "עם זרחן? כלומר - ריחן?" שאל המלונאי, רכון לעבר האורחים עד שחוטמו כמעט נוגע בשולחן.

- "לא. סתם לחם".

- "להילחם?" המלצר האקסצנטרי הזדקף בפתאומיות למלוא גובהו ונסוג צעד לאחור, "סליחה! סליחה! לא להזכיר את המלחמה. ומלפפון כיבוש? כלומר כבוש? או אולי אוכל להציע לכם לתבל הכל באורגן טרגי, כלומר טרגון אורגני? או פיצוצי אזרחים, כלומר פצפוצי אורז? ואולי - בום-בום-בום - תלכו על בליץ, כלומר על בלינצ'ס? אני מציע שבמסגרת הארוחה הקונטיננטלית, ועל חשבון הבית, תקבלו גם נקניק נוסח האג..."

השר לא יכול היה לשאת זאת עוד. הוא קם בזעף בקרעו את מפית הנייר מעל צווארו.

בדרך ליציאה חסם את דרכו איזה שופט קשיש או קולונל בדימוס, ספק אנטישמי ספק משוגע, הפנה לעבר השר אצבע מאשימה ואמר שהוא וחבריו הם פושעים, שצריך לאזוק ולאסור אותם; ועוד מעט - כן, עוד מעט - תבוא גם המשטרה. הוצא צו מאסר. ובחוץ כבר מתארגנת הפגנה.

רק בקושי - מחופש לפולי הבלונדינית, מוחבא בארגז כביסה - הצליח השר להיחלץ מהסיטואציה המביכה, שרק מוכיחה דבר אחד: בתקופה זו, עבור מערכת הביטחון ומנהיגי ישראל, החסכנות היא לוקסוס שהם לא יכולים להרשות לעצמם.



איור: ערן וולקובסקי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו